אני יושב מול חיים צ'אנה מרוטל, יו"ר בני יצ'לאל, עמותת מיזם הכדורגל של יוצאי אתיופיה, ולא יודע מה אני צריך לעשות קודם: להוריד בפניו את הכובע על המסע האדיר שעשה ב־36 שנותיו, או להשתתף בצערו על כך שמועדון הכדורגל מליגה ג' מחוז מרכז נמצא על סף הכחדה מסיבות כלכליות, בעיקר בגלל משבר הקורונה הארור שסגר ברזים ותקוות.
השבוע, בעקבות ההודעה של הפועל קטמון על שינוי שמה להפועל ירושלים, מרוטל נזכר במשחק חייה של בני יצ'לאל עד היום. זה קרה לפני עשור, בסיבוב ב' של גביע המדינה מול אותה קטמון. "היה אצלנו המון כעס כלפי קטמון, שלא הסכימה לדחות את המשחק לאחר שבאותו שבוע נפטרו שניים מבני הקהילה", מספר צ'אנה, "ניצחנו אותם 3:4, למרות ששיחקנו ב־10 שחקנים". זו היתה העונה הראשונה של בני יצ'לאל בליגה ב', שם שרדה תשע עונות רצופות, עד שלפני שתי עונות ירדה לליגה ג'.
פירוש המילה יצ'לאל באמהרית הוא הכל אפשרי, ואת זה מייצג היטב מרוטל, אחד מ־10 אחים שלפני 30 שנה עשה עלייה דרך גונדאר, אדיס אבבה, ותחנת ביניים באיטליה - עד לישראל. משפחתו איבדה שני אחים עוד באתיופיה, ועוד לא הזכרנו את האח הרביעי דרג'ה, שהגיע ברגל בדרך לא דרך מסודאן לאחר שנאלץ להחביא את זהותו ולהתחפש למוסלמי. בסופו של דבר הגיע למרכז קליטה בכפר סבא, וחיים צ'אנה התיישב בשכונת מילצ'ן ברחובות.
בני יצ'לאל הוקמה לפני 20 שנה ושמה דגש על חיזוק והעצמה של ילדים ובני נוער דרך פעילויות כדורגל, כדורסל ואתלטיקה קלה. מרכז הכוח היה בשכונת קריית משה ברחובות, שבעבר היתה שכונה של ניצולי שואה והיום מאוכלסת ברובה ביוצאי אתיופיה. המוטו של ראשי הפרויקט הזה חד ועם מסר ברור - בני אתיופיה לא מורידים ראש. הם רוצים הזדמנות כמו כל אחד בארץ הזאת.
חיים צ'אנה מרוטל. יש תקווה
עונת הכדורגל האחרונה, שנקטעה בגלל נגיף הקורונה, הסתיימה מבחינת בני יצ'לאל בצורה כואבת למרות עונה אדירה (18 ניצחונות ורק שלושה הפסדים ב־25 משחקים) ומקום רביעי, רק ארבע נקודות פחות מבית"ר אשדוד שעלתה לליגה ב'. באמצע העונה הגיעה הקבוצה לשיא הכושר, כולל 0:6 אדיר על מ.ס ראשל"צ. במחזור ה־19, במשחק העונה, בחוץ מול בית"ר אשדוד, בני יצ'לאל כבר הובילה 0:2, אבל התוצאה הסופית היתה תיקו 2:2 מתסכל.
המשתכר הגבוה: החזר נסיעות
מרוטל הוא מודל להשראה, ולא רק עבור בני העדה האתיופית, אלא עבור כולנו. כבר ארבע שנים שהוא מהנדס תעשייה וניהול בחברת אלביט מערכות. הוא התלבט תחילה אם לצאת לקריירה צבאית (היה סרן בחיל הים), אבל כשהקידום לרב־סרן התעכב - פנה לקריירה אזרחית. אשתו טדילה למדה מינהל עסקים ועובדת בחברת ביטוח. יש להם שני ילדים, איתן ונגה.
מלבד שיתוף פעולה טוב עם עיריית רחובות ומחזיק תיק הספורט בעיר רועי שרעבי, שתומכים (כ־150 אלף שקלים בשנה) - כל הברזים נסגרו ואין תמיכה במועדון, גם לא ממנהל הספורט שלא מעביר כסף בגלל שאין תקציב מדינה.
גם הסיוע החינוכי לילדים נקטע בגלל מחסור במזומנים, אבל מרוטל חושב שעקרונית בית הספר לכדורגל, שמחזיק 50 בני נוער בגילים 11-6, עדיין צריך לגבות ממשפחות הילדים 1,500 שקלים לעונה, לא רק כדי שאפשר יהיה להחזיק את המועדון, אלא בעיקר כי תשלום מביא את הילד להשקיע יותר ולהעריך את הכסף ששולם עבורו.
בני יצ'לאל נמצאת בסכנה קיומית של ממש לקראת פתיחת עונת 2020/21 בעוד כחודש וחצי, ואף לקראת תחילת האימונים ב־7 בספטמבר. היא צריכה כ־450 אלף שקלים לעונה כדי להחזיק את כל המערכת, כשבפועל מובטח לה פחות ממחצית הסכום.
קבוצת הילדים של בני יצ'לאל // צילום: באדיבות בני יצ'לאל
לפני כשנתיים הציג מרוטל תרומה של 175 אלף שקלים מפילנתרופית שחיפשה עמותה נזקקת, והכסף באמת עבר. אבל מאז גם עברו שנתיים, והכסף כמובן אזל. מבחינת השחקנים, כולם משחקים כמעט בהתנדבות, מלבד מהחזרים שהם מקבלים עבור נסיעות. ההחזר הממוצע הוא 2,500 שקלים בחודש. "העשירים" מקבלים 3,300 שקלים.
עונת הכדורגל שבדרך עומדת להיות קשה בכל העולם, גם אצלנו, ובמיוחד במועדון הכדורגל בני יצ'לאל. אולם בניגוד למקומות אחרים בארץ, שעבורם יעשו את כל ההתאמות הנדרשות - לבני יצ'לאל אין את הפריבילגיה הזאת. הם פשוט לא יהיו עוד.
aviadp65@gmail.com
