ה"יריבות" בין המפלגה הרפובליקנית לדמוקרטית היא רבת שנים, אך לא רבים יודעים שהתפיסה המפלגתית המוכרת היום התחילה הפוך. הדוגמה הבולטת ביותר היתה בימיו של הנשיא האמריקני הראשון, אברהם לינקולן, אז דווקא המפלגה הרפובליקנית היתה נגד עבדות השחורים במדינה, בעוד הדמוקרטים היו בעדה.
בשנת 1964 נחתם "החוק להגנת האזרח" על ידי הנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון, שהחליף בתפקיד את ג'ון קנדי לאחר רציחתו. זו היתה ההחלטה שהפכה את הכל - עד לחתימה נחשבו מדינות הדרום למדינות דמוקרטיות, אך מרגע זה ועד לימינו התהפכה הקערה על פיה והמדינות הללו בעלות רוב מצביעים רפובליקנים.
בד בבד, גם תפיסת הבדלנות האמריקנית שהתבלטה בימי מלחמת העולם הראשונה, ושגרמה להתערבות מאוחרת במלחמת העולם השנייה, משקפת את ההבדלים בין שתי המפלגות. מצד אחד, הדמוקרטים דוגלים בהתערבות יתר, בתיקון מדינות העולם הלא־מערביות ובהפצת הרעיון הדמוקרטי. מצד אחר, הרפובליקנים דוגלים בבדלנות, פרט למקרי קיצון או בעניינים הקשורים לבעלות בריתה של ארה"ב.
"עוברים צד"
הנשיא המכהן דונלד טראמפ אימץ את קואליציית הניו דיל של הנשיא פרנקלין רוזוולט, שהכילה בתוכה את המצביעים הלבנים של מעמד הביניים ו"העביר אותם צד". הוא ביטל כמעט לחלוטין את עניין המצע המפלגתי ולקח את הפופוליזם, שבו הדמוקרטים אהבו כל כך להשתמש, ובנה קואליציה חדשה הנושאת את שמו.
קואליציית טראמפ מכילה את המצביעים ה"מתנדנדים", אלו שאינם יודעים למי להצביע ויושבים על הגדר, את הפועלים, את חברי מעמד הצווארון הכחול, את העצמאים, מצביעים אנטי־ממסדיים, והוא סחף גם את הנשים הלבנות.
המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן מביא איתו שנים של ניסיון בפוליטיקה, אך הסכסוכים ותפיסות העולם השונות בתוך המפלגה, בשילוב עם משבר הקורונה במדינה ומחאת השחורים בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, שהובילה למחאות רבות בקרב האזרחים - עלולים לגרום למצביעים דמוקרטים רבים לשנות את דרכם.
הבדל נוסף בין שני העולמות הממשלתיים הוא אופן חלוקת התקציב והמשאבים. בעוד הרפובליקנים רוצים להפחית את התקציב המוקצה לביטחון כחלק מתפיסת הבדלנות, הדמוקרטים, אנשי השלום והחדרת תפיסת הממשל למדינות "כושלות", בעד העלאתו.
אחת התפניות המשמעותיות בהיסטוריה של המפלגה הרפובליקנית היתה עם החלטתו של ג'ורג' בוש האב לוותר על ה"רעיונות", שמשמעותה היתה - לא עוד החלת שוק חופשי והפצת שיטת הדמוקרטיה בעולם, אלא מעבר למעשים, כפי שעשה עם הכניסה וההתערבות במצב במזרח התיכון במבצע "סופה במדבר", המוכר לישראלים בתור מלחמת המפרץ.
נקודה נוספת שעליה יש לשים דגש היא קבוצות הלחץ של המפלגות; מהצד השמרני־ימני נמצאים האוונגליסטים, תחום התעשייה והנפט, התאגידים השונים, ארגוני הנשק וכמובן ה־NRA. בפינה ממול ניצבים איגודי העובדים, יהודים אמריקנים ותעשיית המוזיקה והבידור בהוליווד.
לאורך השנים החלטות של נשיאים דמוקרטים הובילו לביקורת קשה מצד האזרחים - בין שמדובר במלחמה הלא פופולרית בעיראק וההכרזות החוזרות על הוצאת הכוחות משם, ובין שמדובר במשברים כלכליים כמו ב־2008, שיכולים להשפיע על שיעור ההצבעה ועל אופן ההצבעה.
מנצלים את המצב
אין ספק כי ההבדלים בין תפיסות העולם יבואו לידי ביטוי גם בבחירות הקרובות, אך בעיקר במועמדים. אל לנו לשכוח כי מדובר בתקופה היסטורית שגם היא יכולה לתת את הטון מבחינת המצביעים, וגם טראמפ וביידן לא שוכחים את זה ולפעמים גם מנצלים זאת לטובתם. כיום כבר לא מתעסקים בקידום האידיאולוגיה המפלגתית, אלא יותר בקידום של אינטרסים קטנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו