הפריסה הצבאית האיראנית בסוריה הגיעה לעשרה מחוזות וכוללת לא פחות מ-125 מוצבים של משמרות המהפכה והמיליציות הפרו-איראניות. כך חושף מכון המחקר הטורקי "ג'אסור". בדומה לישראל, גם לטורקיה יש אינטרס שאיראן לא תהיה בעלת תשתית רחבה בסוריה, אך מסיבות אחרות לגמרי.
אם בישראל השיקול הוא הגנתי בשל האיום האיראני על המדינה ככלל ועל אזור הצפון בפרט, אז בטורקיה מדובר במצב שונה בתכלית: שתי המדינות במערכת יחסית טובה, אך הנוכחות האיראנית באזורים שונים בסוריה מגבילה את אפשרויות הכיבוש הטורקי בעומק השטח בצפון המדינה. מהמידע שמפרסם מכון המחקר, נראה כי לישראל יש סיבות לדאגה. המחוז עם מספר המוצבים האיראניים גדול ביותר הוא דרעא עם 37. בדמשק וסביבתה 22, חמישה בקונייטרה וחמישה בא-סווידא.
איראן שיגרה טילים בליסטיים לעבר סוריה
במחוז דיר א-זור שבמזרח סוריה אשר גובל עם עיראק, מיוחסות לא פעם לישראל תקיפות נגד הבסיס האיראני הגדול ביותר בסוריה, אימאם עלי וכן נוספים. לפי ג'אסור, בסך הכל יש ברחבי המחוז 13 מוצבים ובסיסים איראנים. בבסיס שנמצא בסמוך לבוכמאל ומעבר הגבול קאים לעיראק, מציינים כי מוצבים אלפי חיילים מיחידות שונות.
במטרה להגן על הבסיס, הוא מבוצר היטב ומהווה נקודה משמעותית בהעברת האמל"ח של הציר השיעי בחסות איראן. גם ברחבי המחוזות שמעניינים יותר את טורקיה יש נוכחות איראנית: בלטקיה- 6 מוצבים, בחמה- 6, באידליב ארבעה והנוכחות המשמעותית יותר היא במחוזות חאלב וחומס - 15 ו-12 בהתאמה.
נושא הנוכחות האיראנית בסוריה לאחרונה, תופס מקום עיקרי בניסיונה של ישראל להכיל את ניסיונות הנקמה של חיזבאללה בעקבות מותו של פעיל הארגון, עלי מוחסן, בתקיפה שמיוחסת לישראל בדמשק. זה החל בניסיון חדירה מלבנון לאזור הר דב, שנכשל באופן טוטאלי, המשיך בניסיון פיגוע בדרום רמת הגולן שכשל אף הוא ובמהלך הלילה לוחמי צה"ל איתרו רחפן שחדר לשטח ישראל באזור החרמון במרחב הגבול עם לבנון אשר היה במעקב הכוחות והופל על ידם.
גם אם בישראל הגיעו למסקנה שניסיון הפיגוע בדרום רמת הגולן הוא לא של חיזבאללה, עדיין מדובר בפעולה בהכוונה ובחסות מאותו מקור – טהרן. המיליציות הפרו-איראנית, שמגיעות מעיראק ואף ממדינות מרוחקות בהרבה , דוגמת פאטמיון מאפגניסטן – פרוסות היטב ברחבי איראן. השאיפה של ישראל להרחיק את איראן מסוריה היא מובנת, אך לא מן הנמנע כי מדובר במשימה שהפכה כבר לבלתי אפשרית.
יכול מאוד להיות שישראל צריכה לבצע "חישוב מסלול מחדש" ולנסות לשוחח עם רוסיה, בעלת הכוח הצבאי הזר הגדול ביותר בסוריה, במטרה שתסייע להרחיק את האיראנים והמיליציות שלהם למרחק סביר מישראל. כזכור, ישראל לא אהבה, בלשון המעטה, את הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון שהחלה עוד בשנת 1976.
מבצע ליטני, מבצע שלום הגליל ואף רצועת הביטחון בין השנים 2000-1985 לא הצליחו לשנות זאת מעשית. כמו כן, גם החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם ב-2 בספטמבר 2004 שקראה לכיבוד העצמאות והריבונות של לבנון, סיום הנוכחות הצבאית הסורית במדינה, ופירוק חיזבאללה לא עשתה מהומה.
ובכל זאת, מה שדווקא גרם ליציאת הכוחות הסוריים מלבנון הייתה מהפכת הארזים ב-2005, שהתחוללה בעקבות רצח ראש ממשלת לבנון רפיק חרירי בפברואר באותה השנה.
ב-18 באוגוסט צפויה להתקבל החלטת בית המשפט המיוחד שהוקם לחקירת אותו הרצח. לא מן הנמנע, שבעקבות החלטה זו, הלבנונים יחזרו לרחובות עם אצבע מאשימה אחת – לעבר חיזבאללה. על אחת כמה וכמה על רקע הפיצוץ בנמל ביירות שהוביל למותם של לפחות 154 לבנונים וכ-5,000 פצועים.
בטווח הארוך, נוסף על הצורך המיידי בשלושה עד חמישה מיליארד דולר לשיקום בירת לבנון, יצטרכו למצוא פתרון מידי לכ-100 אלף ילדים שבתיהם נהרסו, ו-55 אלף ילדים ונערים שנותרו ללא בתי ספר משום שהם נחרבו. במקביל ממשיכים החיפושים אחרי עשרות נעדרים והרשתות החברתיות מלאות במודעות של משפחות שמחפשות את יקיריהם. ייתכן מאוד שאותן המשפחות, ללא קשר לדתן, יצטרפו לזעם הצפוי בשל גזר הדין בתיק רצח חרירי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו