אם חניון קרתא ייפתח בשבתות, איימו החרדים, "ירושלים תבער". וגם "נרעיד את המדינה" ו"נבריח את החילונים מירושלים". הם הפגינו שבת אחרי שבת, אבל ראש העיר, ניר ברקת, לא נכנע. ומאז חניון קרתא פתוח בשבתות. האיומים הללו נשמעו גם כאשר מפעל היי־טק בהר חוצבים החל לעבוד בשבתות. הוא עובד.
כך שהדימוי שהחרדים מנצחים בכל החזיתות מופרך: האמת היא שהם מפסידים בקרב אחרי קרב. אחוז החילונים בירושלים, למשל, דווקא בעלייה. זה קרה בזכות החיבור בין חילונים לדתיים־לאומיים שהבינו כי כדי לחזק את מעמדה של ירושלים, חייבים לאפשר לכל ישראלי לבקר בבירה, גם בשבתות.
זה היה אמור להיות גם השיקול בהקשר של נשות הכותל. זה לא סוד שיש מיתאם בין עמדות שמאל לבין ליבראליזם דתי. והנה, נשים מהמחנה הזה מתעקשות להגיע לכותל. כמו בפרשת חניון קרתא, ההיגיון אומר שהמהומות שהיו גם השבוע סביב הביקור החודשי של נשות הכותל - היו גם הפעם מיותרות לחלוטין. שיבואו כמה שיותר. שירגישו בבית.
כן, בבית. כפי שהיה באירוע שהתרחש לא הרחק מהכותל לפני כמה שנים. היה זה כאשר נציגי האימפריה הרומית החליטו לצלוב יהודי בשם ישו. הוא כבר היה ממוסמר בראש הצלב הגדול כאשר לפתע נשמע קולו ממלמל: "יוחנן, יוחנן".
חברו של ישו, יוחנן המטביל, פילס את דרכו בין ההמונים עד שהגיע קרוב לצלב, הרים את ראשו וקרא, "כן ישו, מה רצית"?
"אתה יודע מה"? - שאל ישו.
"מה"? - שאל יוחנן.
"לא תאמין, רואים מפה את הבית שלך".
שאלה
לקרדינלים לקח חמש ישיבות למנות אפיפיור חדש. לנו לקח חודש וחצי להרכיב ממשלה. מה קורה, אנחנו מנסים להיות יותר צדיקים מהאפיפיור?
השאלות שלא נשאלות
הבעיה בסיפור של נשות הכותל אחרת לגמרי. הן עתרו בשעתו לבג"ץ. השופטים נענו להן וקבעו מי יתפללו, היכן וכיצד. אני הייתי נותן להן יותר, אבל בית המשפט העליון חשב אחרת. נעשתה חלוקה בהתאם לפסיקה. נשות הכותל קיבלו את האזור הסמוך לקשת וילסון. אבל הן מנסות לקיים את תפילותיהן באזור שבו נקבע כי יימשך הנוהג הקודם - ואז המשטרה מתערבת.
האם זהו רק מקרה שבכל הדיווחים על העימותים לא מספרים לנו שהן מפרות את פסיקת בג"ץ?
האם יתכן כי מכל הדיווחים נשמטת העובדה הזו, משום שאם ידווחו את כל האמת, נשות הכותל יצטיירו כפי שהן לכאורה באמת - מפרות חוק? מבזות את בג"ץ? שהן כבר לא ייראו כל כך נאורות?
האם זהו רק מקרה שמספרים על נוקשותה של המשטרה - אבל מתעלמים מכך שהשוטרים לא עושים יותר מאשר לאכוף את פסיקת בג"ץ?
מה רוצים, שמשטרת ישראל תצפצף על פסיקה של בית המשפט? כי אם כך - אנא אימרו זאת במפורש.
וכך הגענו אל השאלה האמיתית: מה אנחנו עושים כאשר מתברר ששומרי החוק הם חובשי כיפות מזוקנים - ומי שמנסים להפר את החוק, במכוון - הם דווקא אנשי (נשות) המחנה הליברלי?
מתברר שאנחנו לא מסוגלים להסתדר עם מציאות כזו. אנחנו מתוכנתים כך שלעולם אנשים "נאורים" יצטיירו בעינינו כשומרי חוק, ואילו המזוקנים - ההיפך. כאשר המציאות מנוגדת לקונספציה שלנו, אנחנו מתעלמים מכך. כדי להבין זאת טוב יותר, ניתן להביא אירוע מההיסטוריה של עמנו:
יהודי התלונן בפני חברו: "בני היחיד התנצר, ואני מודאג: מה אגיד ליושב במרומים כאשר אחרי 120 שנה אעמוד בפניו?
ענה לו החבר: "אם כשיגיע יומך בורא עולם יזכיר את בנך, תשיב לו: "והבן שלך יצא יותר טוב"?
* * *
השאלה של חופש התפילה במקום מקודש עולה לדיון פעם נוספת מטרים ספורים מרחבת הכותל, על הר הבית. שם דווקא משטרת ישראל היא שמפרה את פסיקת בג"ץ שקבע כי מותר ליהודים להתפלל בהר הבית. אבל המשטרה עוצרת יהודים בגין מילמול פסוקים, גם בלחש. למשטרה יש תירוץ: תפילת יהודים עלולה לגרום למהומות. זהו נימוק מעניין: כי לפי העיקרון הזה, אסור בכלל להכניס את נשות הכותל לרחבה, שהרי חרדים עלולים להשתולל.
ובכל זאת, יש הבדל: נשות הכותל עוברות על הפסיקה, ובמקרה של יהודים שמנסים להתפלל בהר הבית - דווקא הם שומרי החוק. או כמו שאמר שרלוק הולמס, שום דבר לא כמו שהוא נראה.
ואכן, כך למשל היה כאשר שרלוק הולמס בחן את המועמדים לתפקיד עוזרו. לגמר הגיעו שלושה: פרדי בר, מייק טייני, וד"ר ג'ון ווטסון.
ראשון נכנס פרדי בר. שרלוק הציג בפניו צילום של עבריין שקיבל ממשטרת לונדון ואמר: "מה אתה יכול לדעת עליו בהסתמך על הצילום".
פרדי הביט בצילום ואמר: "יש לו רק עין אחת".
שרלוק הטיח בו: "זו תמונת פרופיל. לך הביתה".
עכשיו היה תורו של מייק טייני. הוא הביט בצילום ואמר: "יש לו רק אוזן אחת".
שרלוק שוב אמר: "זו תמונת פרופיל, לך הביתה.
ואז קיבל ד"ר ווטסון את התמונה לידיו. הוא התבונן בה ואמר: "יש לו עדשות מגע".
שרלוק התקשר מייד למשטרת לונדון והם אכן אישרו לו שלעבריין הזה יש עדשות מגע. הוא חזר אל ווטסון ושאל בהתפעלות: "איך ידעת"?
ווטסון ענה: "יש לו רק עין אחת, אז הוא ודאי מגן עליה בעזרת משקפיים, אבל יש לו רק אוזן אחת כך שהוא לא יכול לחבוש משקפיים. נשארנו עם עדשות מגע. אלמנטרי, שרלוק".
חיסול ממוקד
מאמר המערכת של "הארץ" קרא השבוע לתמוך במועמדותו של רובי ריבלין לתפקיד יו"ר הכנסת. האם זה אומר שמישהו שם החליט לחסל סופית את הסיכויים שלו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו