קלאסיקה אמיתית: הרעות הכי טובות בקולנוע

המכשפה המרשעת מן המערב (מרגרט המילטון)

"הקוסם מארץ עוץ"

ככל הנראה המכשפה המפורסמת ביותר בתולדות הקולנוע. עורה הירוק, צחוקה המצמרר, שמלתה השחורה, כובעה המחודד, המטאטא - כולם הפכו עם השנים לסוג של סטנדרט. בניגוד לנוכחותה המשנית בספרו של ל. פרנק באום, בגרסה הקולנועית הקלאסית משנת 1939 התפקיד שלה גדול ומשמעותי בהרבה, ומלבד לנסות ולגנוב את נעלי האודם של דורותי (ג'ודי גארלנד), שיאפשרו לה להשתלט על ארץ עוץ, היא וצבא הקופים המעופפים שלה גם מבקשים לנקום בגיבורה האמיצה שלנו (וזאת מכיוון שעם שוך ההוריקן, הבית של דורותי נחת על אחותה, המכשפה המרשעת מן המזרח, ומחץ אותה למוות). על-פי האגדה, מספר סצנות בכיכובה של המילטון נחתכו מהגרסה הסופית של הסרט מפני שהמפיקים חששו שהן מפחידות מדי עבור ילדים. עם זאת, הרגע המפחיד באמת התרחש דווקא במהלך הצילומים. בעיצומה של סצנה שבה המכשפה נעלמת בעשן ובאש, התלבושת של המילטון התלקחה והיא ספגה כוויות מדרגה שנייה ושלישית בידיים ובפנים. אאוץ'.  

רוזה קלב (לוטה לניה)

"מרוסיה באהבה"

אין ספק שיש לא מעט נשים נבזיות מסרטי ג'יימס בונד שראויות למקום ברשימה הזאת (כמו מיי דיי מ"רצח לעיניים" או קסניה אונטופ מ"גולדן איי", לשם התחלה). אך בסופו של דבר החלטתי לתת כבוד דווקא לסוכנת הרוסייה הכעורה, הקשוחה וחובבת הנשים רוזה קלב, שנכנסה להיכל התהילה בעזרת "נעלי הסכין הקפיצית" האייקוניות שלה. לוטה לניה, השחקנית האוסטרית שגילמה אותה, הייתה מוכרת בזמנו בעיקר בזכות תפקידיה במחזות של ברטולט ברכט וקורט וייל (שאף היה בעלה בשלב מסוים). עם זאת, לאחר שכיכבה ב"מרוסיה, באהבה", כך סיפרה, בכל פעם שפגשה אנשים חדשים, הם קודם כל הסתכלו לכיוון הרצפה כדי להיות בטוחים ששום דבר חשוד או חד לא צץ לפתע מתוך סוליות נעליה.

האחות ראצ'ד (לואיז פלטשר)

"קן הקוקייה"

את התפקיד שבזכותו זכתה בפרס האוסקר ב-1975 קיבלה לואיז פלטשר רק לאחר שחמש שחקניות מפורסמות ממנה (ביניהן אן בנקרופט, אלן בורסטין ואנג'לה לנסברי) סרבו. בעודו מחפש בקדחתנות אחר שחקנית שתסכים, הבמאי מילוש פורמן נתקל במקרה בפלטשר, שחקנית אלמונית ולא צעירה, וחשב שהיא עשויה להיות אידיאלית עבור מה שהוא הגדיר כ"תפקיד הכי קשה" ב"קן הקוקייה". הוא צדק. הופעתה המאופקת והקרה כקרח של פלטשר כאחות בכירה ומאוד אכזרית בבית חולים פסיכיאטרי מדגימה באופן מהמם מהי הבנאליות של הרוע, ומציבה פרוטגוניסט בלתי אפשרי מול האנטי-גיבור המרדן והכריזמטי שלנו (ג'ק ניקולסון בהופעה מזהירה). אם נידרש להוכחה לעל-זמניות של האחות ראצ'ד, נוכל למצוא אותה בעובדה שיוצר הטלוויזיה הפופולרי ריאן מרפי ישיק בחודש הבא בנטפליקס סדרת פריקוול חדשה שתנסה להסביר איך היא נהייתה כזו רעה. 

אנני וילקס (קאתי בייטס)

"מיזרי"

כמו לואיז פלטשר, גם קאתי בייטס כבר הייתה שחקנית ותיקה (וכוכבת תיאטרון) כאשר קיבלה את תפקיד הפריצה שלה. גם במקרה שלה זה הסתיים בפרס אוסקר (ובפרס גלובוס זהב). מצד אחד, אנני וילקס - המעריצה האובססיבית והפסיכוטית שמחזיקה את הסופר האהוב עליה בשבי ומכריחה אותו לכתוב עבורה ספר - נראית הכי חנונה ומנומסת בעולם. מצד שני, אם תעצבנו אותה, יש לה פטיש, והיא לא תהסס להשתמש בו (כפי שג'יימס קאן ילמד בקרוב על בשרו). מותחן האימה של רוב ריינר, שמבוסס על רומן מאת סטיבן קינג, היה להיט גדול כשיצא לאקרנים ב-1990 והוא הזניק את הקריירה ההוליוודית של בייטס באופן מרשים. ריינר, בצניעותו, תמיד טרח לציין בראיונות שמי שהציע לו ללהק אותה היה תסריטאי הסרט, וויליאם גולדמן. מענטש.

פיליס דיטריכסון (ברברה סטנוויק)

"ביטוח חיים כפול"

אני לא יודע מי ראויה לתואר הפאם פאטאל הגדולה מכולן, אבל אין ספק שהגברת דיטריכסון, עקרת הבית הפתיינית, המניפולטיבית וחסרת הלב שגילמה ברברה סטנוויק ב"ביטוח חיים כפול", של בילי וויילדר, מ-1944, חייבת להיות אחת המתמודדות הסופיות. פרד מקמורי מגלם את סוכן הביטוח הטיפש שנופל ברשתה ושמסכים לעזור לה להרוג את בעלה. הסצנה המדהימה בסוף הסרט, שבה הוא סוף סוף משתחרר מאחיזתה ונפרד ממנה לתמיד באמצעות יריית כדור אקדח בבטנה מטווח אפס ("Goodbye, baby…"), היא רק סיבה אחת מיני רבות שהפילם נואר הזה - שאותו כתב וויילדר יחד עם ריימונד צ'נדלר (על-פי ספר של ג'יימס מ. קיין) - נחשב לאחד הטובים ביותר שהז'אנר האהוב הזה הוליד מעולם. קלאסיקה הוליוודית אמיתית.

קת'רין טרמל (שרון סטון)

"אינסטינקט בסיסי"

בכל הקשור לבחירת פאם פטאל מודרנית, נדמה שהמשימה פשוטה מעט יותר. כי למרות שיש לי כמה פייבוריטיות משלי (כמו לינדה פיורנטינו ב"הפיתוי האחרון" או קתלין טרנר ב"כחום הגוף", למשל), אף אחת מהן לא הטביעה את חותמה על התרבות הפופולרית כמו בת העשירים הדו-מינית וחובבת דוקרני הקרח שמגלמת שרון סטון ב"אינסטינקט בסיסי". המותחן האירוטי הסליזי של הבמאי פול ורהובן והתסריטאי ג'ו אסטרהאז נחשב לסרט שערורייתי פלוס פלוס כאשר עלה לאקרנים ב-1992, וזאת בשל סצנות המין הגראפיות (והתכופות) שלו. אבל את הבלגן הכי גדול חוללה סטון דווקא בסצנה ידועה לשמצה שבה היא הייתה לבושה כמעט לחלוטין (דגש על הכמעט). מטבע הדברים, סטון הפכה לכוכבת ענק בן לילה, ודמותה בסרט התמקמה בתודעה כמקבילה הנשית לדמותו של חניבעל לקטר, גיבור "שתיקת הכבשים", שיצא שנה קודם לכן. איך אמר השוטר התאוותן שגילם מייקל דגלאס? הזיווג של המאה. ואף מילה על סרט ההמשך המיותר שיצא ב-2006.

המלכה (סטן ווינסטון, ג'יימס קמרון)

"שובו של הנוסע השמיני"

"שובו של הנוסע השמיני" של הבמאי ג'יימס קמרון, נחשב לאחד מסרטי ההמשך הבודדים שעולים על המקור, ולא בכדי. סיגורני וויבר שבה לתפקיד ריפלי ויוצאת לעומק החלל עם יחידת נחתים על-מנת לחסל מושבה שלמה של חייזרים רצחניים. אך בסופו של יום, היא מוצאת את עצמה עומדת פנים אל פנים מול מלכה חייזרית ענקית ודוחה לחלוטין שתעשה הכל כדי להגן על מאות הביצים שהטילה. בניגוד לסרט הראשון בסדרה המצליחה - שנבנה באיטיות ובסבלנות, ושהתהדר באווירה כמעט אינטימית - הסיקוול המעולה הזה גדוש בקרבות יריות, במרדפים ובפיצוצים. גם המימד הפמיניסטי של הסדרה חווה כאן עליית מדרגה: שיא הסרט מציג שתי אימהות לוחמות (ריפלי והמלכה) שנאבקות ביניהן עד המוות, כאשר חייה של יתומה בלונדינית חמודה מוטלים על הכף. אין ספק שסצנת השיא, שבה ריפלי מגיחה מתוך העשן בתוך שלד רובוטי של מלגזה, כדי להציל את הילדה החמודה ("Get away from her, you BITCH!"), מהווה סיומת מושלמת לחגיגה. פרט טריוויה משעשע: קמרון התעקש לדובב את המלכה בעצמו והוא זה שאחראי לכל הסאונדים המשונים שהיא משמיעה.  

ארטמיסיה (אווה גרין)

"300: עליית האימפריה"

לא אשקר לכם. "300: עליית האימפריה", הסיקוול/פריקוול ללהיט הענק של זאק סניידר, אינו סרט טוב במיוחד. אבל ההופעה החייתית, הרצחנית ונוטפת הסקס של אווה גרין, בתור שרת צבא שאפתנית וחסרת רחמים שאוספת ראשים כרותים (ומנשקת אותם על השפתיים) בתור תחביב, היא משהו שלא מן העולם הזה. גרין נראית במשך רוב זמן המסך שלה כמו נמר על סף אורגזמה ששוחרר זה עתה מהכלוב. עיניה הגדולות כמעט יוצאות מחוריהן, וחיוכי העונג הסדיסטיים שלה משכנעים באלף אחוז. אם לא די בכך, יש כאן סצנת מין מופרעת לחלוטין שבה גרין טורפת ומפרקת גנרל יווני מסכן (סאליבן סטייפלטון) שמגיע כדי לנהל אתה משא ומתן. כמה חבל שג'רארד באטלר הוא זה שהפך לכה מזוהה עם הסרטים האלה ולא היא. הייתי נותן לארטמיסיה לכרות לי את הראש בלי לחשוב פעמיים. ובכלל, איך ייתכן שאווה גרין לא הפכה לסופרסטארית? עם כל הכבוד לאנג'לינה ג'ולי, גרין לא רואה אותה ממטר.

מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ)

"השטן לובשת פראדה"

מירנדה פריסטלי, העורכת הראשית הנערצת של מגזין האופנה "Runway", היא ההגדרה המילונאית של "בוסית מהגיהינום", וככזאת, דמותה המניפולטיבית והכוחנית מעוררת מידה שווה של חרדה, יראה והשראה. מריל סטריפ, שזכתה במועמדות מוצדקת לאוסקר עבור הופעתה העסיסית והנפלאה, סיפרה בראיונות שביססה את הדמות על מספר גברים רעילים שפגשה במהלך חייה (ולא על עורכת "ווג", אנה ווינטור, שסיפקה את ההשראה לדמות בספרה של לורן ווייסברגר). בסרט, שיצא ב-2006, פריסטלי אכן סימפטית ומורכבת יותר מאשר בספר, ומערכת היחסים הסוערת (והאמהית?) שלה עם העוזרת האישית החדשה שלה, אנדראה (אן האת'אוויי), עמדה במרכזן של אינספור עבודות סמינריוניות. כי פריסטלי היא אולי מפלצת נבזית ואנוכית. אבל אם היא הייתה גבר סביר להניח שהיו אומרים שזה דווקא דבר חיובי. לא ככה? שתפו כדי שכולם יראו את הצביעות.

• "אין לאן לברוח": עלייתו ונפילתו של דני מזרחי

• מי מנסה למצוא שידוך למור מחתונמי?

• איך ילדה בת 6 מרוויחה 18 מיליון דולר בשנה?

אסאמי (אייהי שינה)

"אודישן"

סרט האימה המחריד והמזעזע הזה, שבויים בידי טקאשי מייקה היפני ב-1999, ממש אינו מיועד לכל אחד. אבל אם יש לכם עצבים מברזל וקיבה מספיק חזקה, אני בהחלט ממליץ לכם ללכת על זה. במרכז העלילה ניצב מפיק טלוויזיה אלמן שמקיים מבחני בד שמטרתם האמיתית היא מציאת בת זוג חדשה עבורו. מי שזוכה ב"תפקיד" בסוף התהליך היא אסאמי (אייהי שינה), נערה צנומה, מופנמת ומלאכית למראה שהייתה בעברה בלרינה. המפיק מתאהב בה עד למעל הראש, כמובן. אלא שאז מתברר כי הנערה הנ"ל היא ליהוק קצת פחות מוצלח ממה שנראה בתחילה. בלשון המעטה. מעבר לכך ש"אודישן" הוא סרט שאפשר לדון בו במשך שעות (הוא כונה גם פמיניסטי וגם מיזוגני, לעיתים בידי אותם אנשים), מדובר גם בסרט אימה סופר-משפיע שלמעשה הוליד את ז'אנר ה-torture porn (הכולל סרטים כמו "המסור", "הוסטל" ועוד). אומר זאת כך: אם תצליחו לשרוד את עשרים הדקות האחרונות של "אודישן", תוכלו לשרוד כל דבר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו