נכשלנו במבחן ההקשבה לתלמידים

בעקבות העלייה בתחלואה וההנחיה להשבית את הלימודים במסגרות החינוך בשל הקורונה, משרד החינוך שואף לעבור ללמידה מרחוק באמצעות מערכות מקוונות כבר בתחילת תשפ"א. מאז ומתמיד למורים בישראל לא היה קל ללמד קבוצה של יותר מ־30 תלמידים בכיתה. אלא שעם התפרצות המגיפה הפך הדבר לקשה עוד יותר, שכן גם לתלמידים לא קל ללמוד למידה בעלת ערך, כאשר המורה נוכחת רק מאחורי מסך.

אתגר נוסף שאיתו צריכים אנשי החינוך להתמודד הוא המרחק. חבל ההצלה הטכנולוגי של משרד החינוך אמנם עוזר להורים שרוצים להמשיך לעבוד מהבית בזמן שהילדים בסוג של מסגרת, אך כיצד ניתן לייצר קשר אישי עם התלמיד או הילד שנמצא בגן הילדים. עד כמה התלמידים בישראל משתפים את מוריהם בחוויות היומיום בבית ובבית הספר, והאם בכלל סומכים התלמידים על המחנכים שלהם. 

אם נבחן את הדברים על פי תוצאות בחינת המיצ"ב האחרונה שפרסמה הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), המציאות בשטח עגומה מאוד, ולמשרד החינוך יש עוד הרבה עבודה לעשות כדי לטפל בקורונה החינוכית שבמערכת החינוך. למשל, על ההיגד "אני מרגיש נוח לדבר עם המורה כשעצוב או רע לי", הסכימו רק 29% מתלמידי י'-י"א בבתי הספר דוברי העברית, וכ־39% בלבד בבתי הספר דוברי הערבית. התחושה הזו קיימת גם בשכבות הנמוכות יותר, כשבקרב תלמידי ז'-ט' שיעור ההסכמה לא חצה את ה־28%, ובקרב תלמידי היסודי השיעור עמד על 50% בבתי הספר דוברי העברית. 

בבתי הספר דוברי העברית סבורים 55% מתלמידי י'-י"א שלמורים לא אכפת מהם ומה עובר עליהם. שיעור דומה גם בקרב תלמידי החטיבות ובבתי הספר הערביים. אבל יש גם ניצוץ של שמחה בין כל הנתונים, כאשר האמון במורה קיים בבתי הספר היסודיים: 72% השיבו כי הם חשים שלמורים אכפת מהצלחתם. 

"התלמיד זועם, ובצדק"

מורה אקדמאית המגישה לבגרות שכבות שלמות בתיכונים בישראל, אינה מופתעת מהתוצאות. "לכולנו, לכל הצוות, חשובים שלום התלמידים, ההצלחה שלהם והמצב שלהם בבית ובבית הספר. כולנו רוצים לדעת הכל ממש עד הפרט האחרון כדי לסייע לתלמיד כמה שיותר וכדי לפתור לו כל צרה", היא מנסה לתת קונטרה לתוצאות המפוקפקות אך מייד מגלגלת את האחריות על המערכת. "למעשה, אנו נפגעים פעמיים, ולכן התוצאה הזו במיצ"ב. בפעם הראשונה אנו נפגעים כי יש את פער השנים, אנחנו מבוגרים והתלמידים בתחילת או באמצע גיל ההתבגרות, ולכן הם לא מסוגלים לשתף ולא בוטחים בנו. תלמיד יתקשה לראות במבוגר כתובת, וזאת למרות שכולנו מכוונים לכך ללא סוף. מעבר לכך, המציאות היא של אינטנסיביות בהוראה. יש המון חומר ללמד ולהספיק, יש הפסקות קצרות, יש מאות תלמידים ולכן גם כשיש בעיה לתלמיד, בתחום היחסים עם המורה, בשאלה סביב הציון, אולי ירידה בלימודים בגלל קשיים נפשיים או קשיים בבית - לנו כמערכת קשה מאוד לסייע".

בשורה התחתונה, עם כל הרצון הטוב, במבחן התוצאה אתם נכשלים בפרמטר הזה.

"הסיבה לכך היא שאנו נדרשים לרמה גבוהה, אז אנו מפנים ליועצת, לפסיכולוגית, מטים אוזן לרגע ומנסים לתת עצה, אבל זה פשוט לא יעיל. אם המערכת תחליט שהעיקר זה נפש התלמיד ולא המקצוע - זה ישתנה. אבל היום כולנו נדרשים לרמה גבוהה ולעמידה במבחנים הבינלאומיים. לכן צריך להבין שיש צוות קטן שנדרש להתמודד עם אוקיינוס של חומר, ואז יש חמש דקות הפסקה בין שיעור לשיעור כשהמורה צריך ללכת לשירותים, לשתות קפה, להינפש. אין למורה פיזית יכולת לסייע, ואז התלמיד מאוכזב ומרגיש שלמורה לא אכפת ממנו.

"שלא לדבר על הציונים שלנו שמרגיזים אותם. תלמיד עובד ומשקיע אבל לא מספיק מצליח אל מול המדד של הכיתה, זו לא אשמתו, הוא קרע את עצמו, אבל הציון ניתן על סמך ההישג. אין לי את היכולת לנחם אותו במצב כזה, כי הוא זועם עלי, כועס ולא מבין, וכי מחוץ לבית הספר רוב התרבות שלנו היא של הכלה ועטיפה בצמר גפן. מילים טובות לא מכסות פער בפיזיקה, בכימיה ובמתמטיקה, ולכן תלמידים רבים מאוכזבים וחושבים שלמורה לא אכפת מהם".

זום? אאוט

לפי מה שאת אומרת, הלמידה דרך זום לא מוסיפה לקשר מורה־תלמיד המעורער ממילא.

"נכון. הקשר הוא עוד יותר סטרילי. גרוע מכך, התלמידים מרגישים חשופים יותר מול הכיתה. יש במבנה של מסך החלונות הזה, או בעצם העמידה מול מצלמה, משהו שמגדיל את התחושה שכולם מביטים עליך כשאתה מדבר. אתה פתאום לבדך במרכז כשהפנים שלך בולטות. זה שיתק תלמידים רבים ועוד יותר ניתק אותם. מה שקרה זה שהצעקנים, דורשי היחס, אלו שגם בכיתה בולטים - בלטו יותר, הרבה אחרים נעלמו או שקעו בתוך המרקע שבלע אותם. אותי זה מאוד תסכל. אבל אין לי מספיק שעות ביממה לייצר מפגשים אישיים בזום. אני צריכה להכין שיעורים, לבדוק מבחנים, לתת מטלות, לרוץ מפגישת זום לאחרת, ולכן גם אם אני מרגישה שקשה לתלמיד אני יכולה רק לשאול, אבל בדרך כלל מאוד לא נוח להם לשתף וגם לי אין זמן מעבר להתראה קצרה ליועצת ולמנהל לעשות משהו בנדון". 

מי שמבינה היטב את הבעיות שהציפה המורה היא ד"ר שרון חלבה־עמיר, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן. "מורה במערכת החינוך מצוי בעומס גדול מאוד ובסד גדול של צרכים", היא מאשררת, "לכן אני ממש לא ממליצה למערכת לעבור רק לטכנולוגיה ולמפגשי זום, כי זה באמת יחזק את החזקים ויחליש את החלשים".

ד"ר חלבה־עמיר מציינת כי גם היא כמרצה חשה בניתוק הזה. "הרגשתי את העובדה שאין לי שום קשר פיזי עם הסטודנטים. אם קודם היה שיח, עכשיו הוא היה עקר לחלוטין והם שתקו. בכלל לא היה ברור אם הם בקשר איתי. אני גם מסכימה שזה יצר עומס גדול מאוד על המורים ועל המערכת, ולכן זה לא ריאלי ללכת למהלך כזה, אני נגדו". 

ועדיין, היא סבורה כי יש כמה כלים שניתן להשתמש בהם במצב הזה. "אני ממליצה על פתיחת קבוצות ווטסאפ ונגישות של המורה לשאלות בווטסאפ בחלק מהזמן. גם היום לכל כיתה יש קבוצה כזאת ואפשר לייצר בה קשר משמעותי גם ללימודים וגם לשיתוף בבעיות כשיש. מעבר לכך, בזום ואולי גם בתוכנות אחרות יש אפשרות להקים חדרים קטנים אינטימיים יותר. אני הייתי מקימה חדרים כאלו ומייצרת דפי עבודה ונעה בין קבוצה לקבוצה, מדברת עם קבוצה אחת כשקבוצה אחרת עובדת, וכך נעה מחדר לחדר. כלומר מקטינה את הקבוצות כדי לאפשר לתלמידים פחות בולטים יותר מקום ויותר אינטימיות. אחרי כל זה, ניהלתי גם שיעור פרונטלי בסוף הסמסטר כדי לייצר חיבור אל התלמידים. הזום ושאר המערכות מעקרים את החיבור וזה לא טוב, במיוחד לא על רקע התוצאות האלו שמלמדות על תחושה קשה של חוסר קשר מצד התלמידים". 

חולשות האבטחה מדאיגות

כמו דברים רבים שנמצאים ברשת, גם התלמידים נאלצים להיות חשופים לסכנות ומערכות החינוך נדרשות לחזק את האבטחה. במאי האחרון חשפה חברת אבטחת המידע הישראלית צ'ק פוינט מחקר שחושף חולשות אבטחה חמורות במערכת "אופק", המשמשת את תלמידי בתי הספר בישראל ללימוד מרחוק. 

פרצות האבטחה אפשרו להאקרים לקבל גישה לפרטים אישיים של תלמידים, כגון כתובת מגורים, טלפון, תעודת זהות, כתובת אי־מייל וגישה לציוני התלמידים לרבות היכולת לשנותם. כמו כן, יכולים הפורצים לקבל גישה לפרטים האישיים של המורים, לקבצים מוגנים במערכת, וכן אפשרות לשנות את סיסמאות הגישה למערכת. 

את התקיפה הפוטנציאלית היה אפשר לבצע דרך שליחת לינק זדוני מתוך המערכת למשתמשים בה. "אנו רואים חשיבות עליונה באיתור חולשות במערכות פופולריות, ומובן שבתקופה האחרונה הפכה אופק למערכת שכמעט כל בית בישראל מכיר ומשתמש בה״, אמר עודד ואנונו, ראש מחלקת חולשות מוצרים בצ'ק פוינט. 

ההערכה שלך לעתיד אינה אופטימית במיוחד. "יש לצאת מנקודת הנחה שהאקרים ימשיכו לאתר ולנצל חולשות במערכות שרבים מאיתנו משתמשים בהן. עלינו לספק את מעטפת האבטחה המתאימה להתקפות סייבר לכל מערכת שכזו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו