כפי שקורה בכל קיץ בשנים האחרונות, גם בזה של השנה שעברה נכתבו כמויות מילים שמסבירות למה הדומיננטיות של יובנטוס עשויה להסתיים העונה אחרי שמונה אליפויות רצופות.
הפעם, בעיני רבים, הסיבה המרכזית היתה שינוי הקונספט ומינויו של מאוריציו סארי. מאמן מצוין, הסכימו כולם, אבל לא אלגרי ולא קונטה ובטח שלא קבלן תארים כמותם.
סיבות נוספות היו השינויים בהגנה, ההתארגנות המחודשת של אינטר, השאיפות האדירות של נאפולי, הרעב של רומא, הכוח של לאציו ועוד ועוד. להבדיל משנים אחרות, הכתבות האלה כמעט ניבאו את המציאות. יובנטוס לא תמיד הרשימה, סבלה הרבה וספגה לא מעט. היריבות שלה אכן עשו קולות של תחרות בשלב כזה או אחר, אבל הסוף היה זהה לזה של 2012 ואילך.
עם ניצחון 0:2 שלשום (ראשון) על סמפדוריה הבטיחה יובנטוס אליפות תשיעית ברציפות - רצף חסר תקדים בכדורגל העולמי - כך שהדומיננטיות שלה ממש לא הסתיימה. היא פשוט קצת אחרת.
עבור מאוריציו סארי היתה זאת אליפות ראשונה כמאמן. כשהוא נוטף שמפניית ניצחון אמר מאמן יובה לשחקניו; "אם זכיתם איתי, כנראה שאתם באמת טובים".
המאמן בן ה־61 התבדח כמובן, אבל גם בצחוק הזה היה מעט מן האמת. סארי יודע שמבחינת כדורגל קבוצתו לא עמדה בציפיות. יובה הפסידה העונה חמש פעמים, שווה לשיא השלילי שלה ברצף האליפויות, והיא ספגה 38 שערים - כמות חסרת תקדים עבור אלופה איטלקית.
גם התקפית יובה לא הפציצה. עם 75 כיבושים היא רביעית העונה בליגה כשלשלוש קבוצות הפרש שערים טוב משלה. "זה התואר הכי יפה כי הוא היה הכי קשה מכולם", אמר לאונרדו בונוצ'י ואישר את הדברים, "היינו צריכים ללמוד פילוסופיה חדשה ונתקלנו בהרבה מאוד קשיים. התקשינו לעיתים להבין את המאמן, אבל נשארנו יחד כקבוצה ועבדנו יחד כמו שחקנים גדולים".
שחקנים גדולים, או במילים אחרות יקרים, בהחלט עזרו ליובנטוס להתגבר על חבלי הלידה עם סארי.
בדו"ח שפרסמה אופ"א ב־2018 הוצגו 11 מועדונים שהרוויחו באותה שנה יותר מ־400 מיליון דולר, ויובנטוס היתה הנציגה היחידה של הסריה אה. באיירן היתה הנציגה היחידה של הבונדסליגה, פ.ס.ז' של צרפת, והמסר ברור. לקבוצות האלה משאבים אדירים שמעניקים יתרון גדול על היריבות.
במקרה של יובנטוס, היתרון הזה בא לידי ביטוי בסגל עמוק שמורכב משחקני רכש יקרים שמקטינים את מרווח הטעויות ומאפשרים התמודדות עם פציעות והרחקות.
ומעל הכל, יש לה רונאלדו
בזמן שאנטוניו קונטה קיטר על הסגל הדל שלו באינטר, לאציו קרסה כשאימובילה וקאייסדו לא היו זמינים, ואטלנטה סחטה את הכישרון שלה עד הטיפה האחרונה, סארי ויובה נהנו ממגוון רחב של שחקנים מעולים ומנוסים מעמדת השוער ועד החלוץ.
ומעל הכל, יש לה את כריסטיאנו רונאלדו. עם שער במשחק ההכתרה מול סמפדוריה, כריסטיאנו העלה את מאזנו לעשרה אחרי הפגרה ול־31 בעונה כולה - שיא לשחקן יובנטוס בעונה אחת. השערים שלו חילצו את הקבוצה מצרות, הביאו לא פעם נקודות, והעצימו את מעמדו כאחד השחקנים הדומיננטיים בתולדות המשחק.
עד העונה הפורטוגלי היה היחיד שזכה באליפות באנגליה, ספרד ואיטליה, וכעת הוא היחיד שעשה זאת בכל הליגות האלה יותר מפעם אחת. על אף היותו בן 35 הוא עדיין שובר שוויון, ויובה היא אחת הבודדות שיכולה להחזיק אותו בשורותיה.
העונה זה היה משמעותי במיוחד. עם 42 אחוזים מסך שערי הקבוצה (31 מ־75), רונאלדו מקדים בהרבה את רוברט לבנדובסקי (34 אחוזים משערי באיירן), קרים בנזמה (30 אחוזים משערי ריאל), קיליאן אמבאפה (24 אחוזים משערי פ.ס.ז') ומוחמד סלאח (22 אחוזים משערי ליברפול) - מלכי השערים של האלופות האחרות בליגות הגדולות. במידה רבה, הפורטוגלי הוא ההוכחה שהדומיננטיות של יובנטוס היא הרבה בזכות חלקיה, ופחות בזכות הסך.
הודות לחומר השחקנים המנוסה והאיכותי יובנטוס ידעה לנצח את המשחקים החשובים ברגעים החשובים. 14 ניצחונות היו לה העונה בהפרש של שער אחד בלבד, ניצחונות שבראייה לאחור היו משמעותיים בדרך לתואר. מתוך שמונה משחקים מול היריבות הישירות (אינטר, נאפולי, לאציו ואטאלנטה) היא הפסידה רק פעמיים וצברה 16 מ־24 נקודות אפשריות.
"זה לא היה טיול בפארק", סיכם סארי, "זה היה ארוך, קשה ומלחיץ, ומגיע לשחקנים קרדיט על שעשו את זה". המאמן, שבגיל 61 הפך למבוגר ביותר לזכות בתואר, הוא אחת הסיבות שכבר עכשיו מתחילים לעבוד על הכתבות שמסבירות מדוע קץ הדומיננטיות יגיע בעונה הבאה.
סארי לא שכנע את האוהדים שהוא האיש לשושלת נוספת, במיוחד נוכח העובדה שהאליפות הושגה עם ההגנה החלשה ביותר מאז 1961.
כמו כן, רבים משחקני הסגל הבכירים חצו את גיל 30, ונדמה שאטאלנטה, אינטר, לאציו ואחרות לא ייתנו להזדמנות כזאת לברוח להן מהידיים בעונה הבאה. אם כן, יש מספיק סיבות מדוע הרצף של יובה יגיע לקיצו בעונה הבאה אחרי תשע אליפויות, אבל כנראה שיהיו הרבה יותר סיבות מדוע הוא לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
