בשם "הביטחון התזונתי" שבו מנופפים היצרנים המקומיים, הצרכנים נאלצים לשלם את המחיר. לאחרונה עלתה טענה מצידם, שלפיה היבואנים - בעיקר רשתות השיווק, קיבלו מכסות יבוא ולא עמדו בהן או ברמת המחיר שעליה הן התחייבו כשזכו במכסות היבוא.
"ישראל היום" בדק את הטענות ולא מצא בהן ממש. כדי להמחיש זאת בחנו כדוגמה את המחירים של גבינה צהובה וגבינת גאודה - של תנובה ושל מותג EURO המיובא על ידי ויליפוד. הנסיינים שלנו לא הצליחו להבחין בהבדל כלשהו בטעימה בין הגבינות, אך בפערי המחיר קל מאוד להבחין.
השווינו בין אריזות 400 גרם של עמק ושל גבינת EURO בשיעור של 28% שומן, ואותו הדבר בגבינות הללו כשהן במעדניות, פרוסות במשקל. מהשוואת המחירים התברר שהגבינה הארוזה של תנובה מוצעת במנעד מחירים של 41.30 ועד 42.70 שקלים, ואילו הגבינה המיובאת הדומה מוצעת ב־14.90 שקלים ביינות ביתן ועד 22.8 שקלים במקרה היקר יותר, בסופר ברקת.
הגבינה של תנובה במעדניות מוצעת בטווח של 14.90 שקלים ל־100 גרם ועד 22.80 (ביינות ביתן ובזול ובגדול, בהתאמה). לעומת זאת, גבינות EURO במעדניה מוצעות במחירים של עשרה שקלים ל־100 גרם עד 13.60 שקלים, תלוי באיזו רשת.
תעלומת מחיר המטרה
העלויות של תנובה, כמו גם של היצרנים המקומיים האחרים, נגזרת מ"מחיר המטרה" - מחיר החלב שמשולם לרפתות המקומיות ונקבע בשותפות של החקלאים המקומיים. כשמבקשים את ההסבר מהם על מחירי הגבינות הם מלינים על המחיר הגבוה שהם נאלצים לשלם על החלב המקומי, אלא שכאמור הם עצמם שותפים לקביעת המחיר הזה ולא מלינים על השיטה הזו. במקום זאת הם נלחמים נגד מכסות היבוא של המתחרים, כך שמי שמשלם את המחיר הגבוה על החלב ומוצריו בארץ הוא ציבור הצרכנים כולו.
מתנובה נמסר בתגובה: "החברה מציעה לצרכנים גבינת עמק 28% במגוון פתרונות ומחירים שונים בהתאם למארז: במעדניה שבה הגבינה מוצעת במחיר מפוקח של המדינה, באריזת 200 ו־400 גרם ובאריזות סמי מעדניה במשקל 400 ו־600 גרם שמחיריהן נמוכים יותר. יצוין כי המחיר לצרכן נקבע על ידי הקמעונאי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו