"על כל מה שחשבתי וחלמתי אמא שלי אמרה 'כן'", נזכר יובל אברמוביץ', שימים אלו רואה אור ספרו החדש וה-15 במספר, "קסם הרשימה". "היא עודדה אותי, ולא מהמקום הפושרי של לדחוף לאודישנים ילד שלא מעוניין בזה בכלל, אלא מהמקום שכנער, כשרציתי לעשות משהו ולא ידעתי איך, היא הראתה לי את הדרך".
ספרו של אברמוביץ', המיועד לבני נוער, מעודד אותם להעלות את חלומותיהם על הכתב, לפרוט אותם ליעדים ברי ביצוע ולגלות יוזמה, אקטיביות והתמדה בדרך להגשמתם.
"הורה צריך לזהות רצון שיש לילד וללכת איתו. יכול להיות שהילד יתנסה ויאמר 'בעצם לא בא לי להמשיך בזה'. החיים הם כמו ארוחת טעימות – כמו שאנחנו נותנים לילדים שלנו לטעום בפעם הראשונה אבוקדו ובננה, אנחנו צריכים לתת להם לטעום גם ממשחק וגם ממתמטיקה ומעוד דברים".
על אף שיש לו מסר חד וברור להורים בנוגע לתמיכה בשאיפותיהם וחלומותיהם של ילדיהם, בספרו החדש אברמוביץ' פונה במישרין לדור הצעיר. הוא עושה זאת באופן ישיר וכן, מספר על חוויותיו האישיות כנער וכמבוגר ומשתף בקשיים ובמהמורות שבדרך להשגת יעדים, לא פחות מאשר בהצלחות ובהישגים. קסמה של הרשימה, אם נתייחס לשם הספר, אינו מתחולל ברגע - אברמוביץ' מדגיש כי הגשמת חלומות כרוכה בעבודה קשה ובדבקות במטרה, ומצריכה ביטחון עצמי ואמונה בכישורים וביכולות.
שיתוף בחלומות ובקשת עזרה בהגשמתם הם צעדים שלא לכולם באים בקלות. מה אתה מייעץ לנער או לנערה שפחות חשים ביטחון ליזום, לפנות ולומר 'אני רוצה, אני יכול, אני מוכשר'?
"קודם כל, לצעוק את החלומות שלהם במעגלים החברתיים שלהם וברשתות החברתיות. ואם זה קשה, כי לא לכל אחד יש את הביטחון הזה, אז כהתחלה, ללחוש – להורים, לסבא וסבתא, לחברים. שיישבו עם חברים וכל אחד יכתוב רשימה של החלומות שלו, ואז ישתפו וידברו ביניהם. שכולם יחשבו איך אפשר לקדם את החלומות האלה ולעזור".
ומה עם הפחד מכישלון? חשש מ'פאדיחה' מאוד מאפיין בני נוער. איך מתגברים על זה?
"מושגים של 'הצלחה' ו'כישלון' הם מאוד אינדיבידואליים, וזה משהו שצריך להבין", אברמוביץ' משיב. "אם ספר שהוצאתי היה נמכר במספר נמוך של עותקים, זה היה כישלון? או שעצם כך שישבתי, כתבתי והוצאתי אותו לאור זו הצלחה שאינה תלויה במכירות? דימוי עצמי מאוד מרכזי בגיל הזה. אני זוכר את עצמי כחנון מהגיהנום, אבל חברים מהיסודי אומרים לי 'מה פתאום, איזה מגניב היית'. בחוויה שלי – מגניב ממש לא הייתי, אבל בגלל שהייתי פעיל בבית הספר, אחרים חוו אותי אחרת. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו - אם לא הצלחנו כפי שקיווינו במשהו שניסינו, האם זהו באמת כישלון גדול כמו שאנחנו מרגישים? זו עבודה עצמית, זו דרך".
• הספרות היא לא העניין
בני נוער רבים חולמים על פרסום וחשיפה, ומתקשים להגדיר באיזה תחום ובאיזו עשייה.
"חשוב להבין שפרסום הוא תוצאה של עבודה מאוד קשה. תהיו טובים במה שתעשו, ובסוף תזכו לפרסום בזכות זה. אולי תהיו מפורסמים כשחקנים, כמדענים, כסופרים או כשחיינים – במה שתשקיעו בו. פרסום יכול להיות נחמד, אבל יש לו גם צדדים פחות נחמדים, כמו חדירה לפרטיות וביקורת לא אוהדת, וצריך להיות מודעים לכך. פרסום הוא מה שנגזר מעשייה ומהשקעה".
ילדים צריכים לצעוק את החלומות, והורים צריכים להקשיב
"אם אתה רוצה להיות רופא או עורך דין, ההורים יזרמו עם החלום הזה שלך. אבל יש חלומות אחרים, כמו להיות זמרים, שחקנים או דוגמנים, שלגביהם הרבה הורים לא כל כך מעודדים את הילדים שלהם", מצביע אברמוביץ' על נקודה מעניינת. "יותר מדי הורים לא מפרגנים לילדים שלהם על החלומות שלהם ולא מעודדים אותם להגשים אותם, מפני שהם יותר מדי דואגים. תחרות יש בכל מקצוע, קושי יש בכל תחום, שכר התחלתי נמוך ותנאים בלתי יציבים יש גם במקצועות שהורים נוטים לרצות עבור ילדיהם.
לעתים הורה נקרע בין הרצון לתת לילדים לעשות את הבחירות שלהם לבין הרצון לכוון אותם למה שנראה לו נכון.
"בכל בחירה יהיו קשיים וייתכנו אי הצלחות בדרך. השאלה היא איזה הורה אתה רוצה להיות, ומה אתה רוצה שהילד שלך יזכור ממך עוד עשרים שנה, כשיהיה מבוגר ואולי גם הורה בעצמו – שהיית כרית לדמעות שלו כשנתקל בתסכולים או שהיית מעצור? אפשר לקחת כדוגמה אמא שלא רוצה שהבת שלה תהיה דוגמנית כי לראייתה זה עולם מסוכן, או שהבן שלה יילך ל'הכוכב הבא' כי היא חוששת שיתבזה מול כל עם ישראל. מה עדיף? שכל חיו הנעריים יסתובב בתחושה ש'אמא מנעה ממני', או שתהיה אפשרות שבאמת יסתכן ויצחקו עליו, אבל הוא יזכור שהעז והתנסה ושהייתה לו תמיכה? חשוב לי שבני נוער יבינו שאם ההורים לא זורמים עם החלומות שלהם, זה לא נעשה מתוך רשעות וגם לא מחוסר אכפתיות ומאדישות, אלא נובע מפער הדורות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
