איסטנבול בשקשהיר נכנסה בתחילת השבוע לאחד המועדונים הכי סגורים בכדורגל האירופי. ניצחון 0:1 במחזור הלפני אחרון מול קייסריספור העניק לה אליפות ראשונה בתולדותיה והפך אותה לאלופה השישית בלבד ב-62 שנות קיומה של הליגה הטורקית.
הכדורגל הטורקי נשלט באופן כמעט בלעדי על ידי שלוש הגדולות - גלאטסראיי, פנרבחצ'ה ובשיקטאש, שמחזיקות יחדיו ב-54 תארים - כך שכל אליפות שלא נוחתת בידיים שלהן מקוטלגת אוטומטית כהפתעה גדולה. העובדה שזאת הנוכחית נחתה בידיים של איסטנבול בשקשהיר, הופכת לסיפור מהסרטים.
המועדון אמנם נוסד ב-1990 כקבוצת עירייה ללא יומרות, אבל כל זה השתנה ביוני .2014 אנשי עסקים המקורבים למפלגה של הנשיא ארדואן רכשו את המועדון ושינו את שמו לאיסטנבול בשקשהיר, על שם הרובע במערב העיר שמזוהה פוליטית עם הממשל.
כ-6 מיליון יורו שולמו על קבוצה שזה עתה העפילה לליגה הבכירה, והסכום הזה - שנמוך מהכסף שהתקבל מזכויות השידור - הרים גבות אצל רבים. לזה התווספו קשרים של אנשי הנהלה עם ארדואן ומשפחתו, וכך התקבלה קבוצה חדשה ושאפתנית שרבים מפקפקים ביושרה. סונר ילצ'ין, אחד העיתונאים הבכירים במדינה, כתב אז: "אי אפשר פשוט לעזוב את העירייה ולהפוך מועדון לעסק פרטי, זה פשוט לא הגיוני".
כישלונות מפוארים
היגיון הוא לא משהו שמאפיין את איסטנבול בשקשהיר. מדובר בקבוצה שאין לה אפילו מספיק אוהדים למלא את האצטדיון הביתי על שם פתיח טרים, שמכיל 17 אלף מושבים בלבד. במשחק החניכה של האצטדיון, ב-,2014 נערך משחק ראווה בהשתתפות ארדואן בכבודו ובעצמו. הנשיא כבש שלושער בניצחון ,4:9 ובמהלך המשחק לבש חולצה עם המספר 12 לציון היותו הנשיא הנבחר ה-12 של המדינה. כמחווה, בשקשהיר הפרישה מיידית את המספר הזה לעד.
איסטנבול בשקשהיר חוגגת היסטוריה. בלי הרבה אוהדים // צילום: אי-פי
בגלל דברים כאלה המבקרים טוענים שמדובר במועדון שנעזר בכספים ובתמיכה חיצונית. ההערכות הן שמתוך 4,000 האוהדים שמגיעים בממוצע למשחק, רק חצי קונים כרטיס. השאר ממומנים על ידי ספונסרים ומקבלים כניסה חופשית על מנת לייצר אווירה של משחק. גם היום, כשהקבוצה כבר אלופת המדינה, אוהדי בשיקטאש מוכנים להישבע שמעולם לא פגשו ברחובות איסטנבול אוהד אחד של בשקשהיר.
אז אולי זה לא מקרי שאת האליפות הראשונה בתולדותיה הבטיחה איסטנבול בשקשהיר בתקופה שבה אין קהל במגרשים, כי מבחינתה אוהדים הם בכלל לא העניין.
הרעיון של הקבוצה הצעירה תמיד היה לייצר כדורגל חדש ושונה מזה שקיים בטורקיה, כזה שנתמך בבעלות פרטית, משקיע בחוכמה ומייצר הצלחות. אלא שעד לעונה, הקבוצה הולידה בעיקר כישלונות מפוארים. בשלוש העונות הקודמות היא היתה במאבק האליפות עד למחזורי הסיום, אך תמיד קרסה בישורת האחרונה. פעמיים סיימה סגנית, פעם אחת במקום השלישי, ופעם אחת גם הפסידה בגמר גביע הטורקי.
ניצחון השפיות
בכל אותן שנים של כמעט ואכזבה אימן אותה עבדולה אבצ'י המוערך, עד שבקיץ האחרון נפרדו דרכיהם ולספסל הגיע אוקאן בורוק. המאמן בן ה-,46 שזכה בשבע אליפויות עם גלאטסראיי כשחקן, הצליח להוביל אותה עד לקו הסיום והפך לחמישי בסך הכל בהיסטוריה שזוכה באליפות טורקיה כשחקן וכמאמן.
עם סגל שמורכב ברובו משחקנים מנוסים כמו דמבה בה, גאל קלישי, מרטין שקרטל, מהמט טופאל וגם רוביניו וגוקאן אינלר שמיעטו לשחק, איסטנבול בשקשהיר היתה הכי יציבה והכי טובה לאורך העונה, במיוחד לאחר החזרה מפגרת הקורונה. היא גם ניצלה את העובדה ששלוש הגדולות חוו משברים, ואפילו לא נמצאות בשלישייה הראשונה. "עבדנו כל כך קשה על הדבר הזה", אמר בורוק, "אני רוצה לברך את כל מי שהוא חלק מהמועדון הזה. התואר הזה מגיע להם".
למרות האליפות, עדיין שנואה ובעיקר מרגיזה // צילום: אי-פי
ההצלחה הזאת לא הופכת את איסטנבול בשקשהיר לקבוצה חביבה ואהודה על ידי הטורקים. היא עדיין שנואה ובעיקר מרגיזה, בייחוד אחרי שהראתה לטורקים איך עושים זאת נכון. היא מנוהלת נכון, שומרת על שפיות כלכלית והצליחה לא ליפול לתוך הבורות שבלעו את גלאטסראיי, בשיקטאש ובמיוחד את פנרבחצ'ה.
למרות שאין לה אוהדים, היא הצליחה לגבור על אימפריות שמתגאות בעשרות מיליונים כאלה, והיא הנציגה היחידה של טורקיה באירופה (משחקת בשמינית גמר הליגה האירופית מול קופנהגן הדנית).
הטורקים בהחלט רשאים להמשיך לשנוא אותה, יש להם הרבה סיבות, חלקן אפילו מוצדקות, אבל אולי כדאי שבמקביל ינסו גם ללמוד ממנה דבר אחד או שניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
