הגבלות הטיסה והריחוק החברתי שהביא איתו נגיף הקורונה הפכו את קיום הספורט היחידני הבינלאומי למשימה כמעט בלתי אפשרית. טורניר הטניס שארגן נובאק ג'וקוביץ' הבהיר בצורה הטובה ביותר שזה לא רעיון טוב לקבץ במקום אחד ספורטאים ממקומות אחרים. באתלטיקה דווקא מצאו דרך להתמודד עם המצב, ובשבוע שעבר הציגו את הInspiration games (משחקי ההשראה), שבהם האתלטים הטובים בעולם התחרו זה בזה מבלי להיות זה לצד זה.
הפורמט, שאותו הגו מארגני ליגת היהלום בציריך, היה כזה ש-30 אתלטים משבע מדינות התחרו בשמונה מקצים, אבל כל אחד באצטדיון הביתי שלו. הם הוזנקו סימולטנית, ובעזרת פלאי הטכנולוגיה הצופים קיבלו תחרות. בשלב מסוים נדמה היה שהתחרות הזו גם הולידה שיא עולם חדש.
נואה ליילס, אלוף העולם האמריקני מ-,2019 קבע 18.90 שניות בריצה ל-200 מטרים, מהיר יותר משיאו של יוסיין בולט (,(19.19 אלא שההתלהבות היתה קצרה בערך כמו המסלול שבו רץ ליילס, ולאחר בדיקה התברר שהוא הוזנק במקום הלא נכון ועבר 185 מטרים בלבד. "אתם לא יכולים לשחק לי ברגשות ככה", צייץ האמריקני, אבל אלה צרות של עשירים.
התחרות הווירטואלית כללה אתלטים מהטופ העולמי בלבד. חוץ מליילס היו שם אליסון פיליקס, שונה מילר, אנדרה דה גראס, צ'ורונדי מרטינה, כריסטוף למטר, סם קנדריקס ואחרים - כולם אלופי יבשת או אלופי עולם לשעבר. עבור אחרים, מה שנקרא מן השורה, תחרות רשמית היא כרגע בגדר פנטזיה רחוקה. המשחקים האולימפיים נדחו בשנה, מה שגרם לכך שאליפות העולם הועברה מ-2021 ל-,2022 וגם תחרויות ליגת היהלום של 2020 נופלות אחת אחרי השנייה.
לפני כשבועיים פריז ויוג'ין הודיעו על ביטול האירוע והצטרפו בכך ללונדון ולרבאט, מה שמשאיר כרגע ארבע תחרויות בלבד שעתידות להתקיים מתוך ה-15 שהיו מתוכננות השנה, וגם הן ייערכו במתכונת מצומצמת ובהגבלות. מרוצים קטנים יותר נדחו או שהכניסה אליהם תותר רק לאתלטים מקומיים. "זאת העבודה שלי, אני חי מאתלטיקה, אבל קרה מה שקרה", אמר רץ המשוכות הספרדי אורלנדו אורטגה, "אני מנסה לא לדאוג יותר מדי, אבל המצב קשה".
אורטגה. יצר חדר כושר ביתי // צילום: אי.אף.פי
"אין לנו ברירה אחרת"
גם אורטגה רץ בשבוע שעבר, אבל לא במסגרת ליגת היהלום. במקרה שלו זה קרה במדריד, מול רץ בן ,18 ולמרחק הלא שגרתי של 150 מטרים. "כל מה שרציתי זה לנעול נעליים ולרוץ", הסביר, "אין לנו ברירה אחרת".
הגישה של הספרדי משקפת את המצב של רבים אחרים. בשל הביטול של תחרויות רבות והעובדה שתחרויות שכן מתקיימות לא משתלמות כלכלית עקב תשלומים על בדיקות קורונה וקיזוז הפרסים, אתלטים בדרג הביניים צריכים לנסות לצאת מהקופסה.
סנדי מוריס האמריקנית בנתה יחד עם אביה מסלול לקפיצה במוט, אורטגה שאל ממכון הכושר מסילת ריצה, ואחרים נאלצו להתאמן ברחובות או באצטדיונים הקרובים לבית. "אנחנו חייבים לעשות משהו, להמציא פתרונות, לייצר שגרה", הכריז נשיא ההתאחדות הספרדית לטריאתלון חוסה הידלגו, "זה יכול לקחת שישה חודשים הסיפור הזה, או אולי אפילו שש שנים".
חוסר הוודאות הוא המכשול הגדול ביותר. יש אתלטים שנתמכים על ידי ספונסרים שדורשים מהם להתחרות, ולכן הם עושים זאת למרות שזה לא משתלם כלכלית, בעוד רבים אחרים פשוט מעדיפים לוותר. חלקם יסתפקו בתחרויות קטנות ומקומיות בלבד, אחרים כבר החליטו לסיים את השנה הזאת לחלוטין. "די, אי אפשר יותר", כתבה באינסטגרם אנה פלטיירו, אלופת אירופה באולם בקפיצה משולשת.
העובדה שמה שנותר מהשנה לא ישפיע על הניקוד האולימפי בהחלט תורמת לכך, אבל ברור לגמרי שהקורונה הפכה את האתלטיקה הקלה - לקשה במיוחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
