1. ניצחונות מ־21 משחקים (43 אחוז) היו לגלבוע/גליל בפרק א' של העונה. 7 מ־8 (87.5 אחוז) בפרק ב'. התוצאה: מקום חמישי וסיכוי טוב לעלות על חשבון הפועל חולון החלשה לפיינל פור. כל זה קרה למרות שאחרי פגרת הקורונה היא שיחקה ללא שניים מהזרים הטובים בליגה (ג'אמר גאלי וג'סטין טילמן) שעזבו, ולמעט משחק אחד מצבת הזרים לא היתה מלאה בגלל פציעות. איך היא השתדרגה מקבוצה נחמדה לאחת טובה? קודם כל הגנה - מ־93 נקודות חובה עד הפגרה ל־79 בבית התחתון. לצד זה, הבסיס הישראלי הרחב תפקד מצוין (בניה סרור השתדרג), יפתח זיו קיים את ההבטחה שבו ומייקל יאנג לקח פיקוד.
על כולם ניצח ליאור ליובין, שעשה צעד משמעותי לתואר מאמן העונה. הוא היה שם גם בפעם האחרונה שהקבוצה הגיעה לפיינל פור ב־2011, והעונה עשה קאמבק ויכול לסגור מעגל ב"מועדון הבית".
מדר מול אשדוד. אדומה ומבלבלת // צילום: ברני ארדוב
2. הפועל ת"א של פרק ב' מבלבלת מאוד ברמה המקצועית. היא ניצחה את מכבי חיפה ואת עירוני נס ציונה בהפרש מצטבר של 50 נקודות, אבל גם הפסידה למכבי אשדוד היורדת, שקלעה עליה 98 נקודות (לפני הארכה), אחרי שני משחקים שבהם האדומים ספגו בממוצע רק 66. הם גם קלעו בארבעה משחקים לא יותר מ־4 שלשות, אבל בשני משחקים אחרים קלעו מעבר לקשת במספר דו־ספרתי.
גם בצד המנטלי יש סימני שאלה, אחרי יציאה משני בורות מול הפועל אילת ועירוני נהריה, אבל גם שלושה הפסדים בזריקה האחרונה. חוסר היציבות הזאת הוא בדיוק ההבדל בין סיכוי טוב למקום בפיינל פור לדרבי ברבע גמר הפלייאוף.
3. פרק ב' של העונה מכונה ליגת הקורונה, אבל לפני ההערכות המקצועיות, השאלה הגדולה איך ייגמר המירוץ בין תאריך סיום הליגה לתחלואה ההולכת וגוברת.
