נטפליקס ממשיכים להחמיץ מול שער ריק עם סרטי האקשן שלהם. הפעם מדובר ב"משמר האלמוות", הרפתקה משמימה ומיותרת בכיכובה של הנסיכה הלוחמת (וזוכת האוסקר) שרליז ת'רון.
כרגיל, על הנייר זה דווקא נשמע נחמד ומבטיח. ת'רון, שכבר הוכיחה את יכולותיה המרשימות כמפצחת גולגולות בסרטים כמו "מקס הזועם: כביש הזעם" ו"פצצה אטומית", מגלמת את אנדי - לוחמת צדק מיוסרת שמנהיגה יחידת עלית, שלוחמיה אינם יכולים למות לעולם. מפה לשם, החבורה שלה נקלעת למארב קטלני שמארגן עבורם איש ביון בוגדני (צ'יווטל אגיופור), ובמקביל מתברר שאיפשהו באפגניסטן נמצאת לוחמת מארינס חביבה שבדיוק הבינה שגם היא התברכה בחיי נצח.
אז אנדי וחבריה יוצאים לאפגניסטן כדי לחטוף את הלוחמת החביבה ולצרף אותה לכוח המשימה שלהם, וכמובן שגם עם איש הביון הבוגדני הם מוכרחים לסגור חשבון. כי מה הוא חשב לעצמו? ששרליז תשכח ותסלח? אל תצחיקו אותה. גם אם נתעלם מהעובדה ש"משמר האלמוות" הוא חיקוי חסר בושה של "איש הנצח" (עם כריסטופר למברט ושון קונרי), סרטה של הבמאית ג'ינה פרינס־ברייתווד ("אהבה וכדורסל") הוא בעיקר כדור שינה. ת'רון וחבריה חסרי ההומור אינם מפסיקים לדגמן יגון וכבדות קיומית (ככה זה כשחיים לנצח כנראה), ובשורה ארוכה של סצינות קשות לצליחה, הם גם אינם מפסיקים לדבר, לספר ולהסביר דברים לא מעניינים למגויסת הטרייה שלהם.
ומה בקשר לאקשן, אתם שואלים? ובכן, הוא כמעט ואינו קיים, וגם כשהוא כן קיים, הוא רחוק מלהיות משהו שראוי לתשומת הלב שלכם. מצד אחד, הבמאית אמנם משתפת כאן פעולה עם אנשי הקרבות שאחראים ל"ג'ון וויק". אבל באותה נשימה, פרינס־ברייתווד (שזהו סרט הפעולה הראשון ברזומה שלה) אינה מצליחה לארגן אפילו סיקוונס קרבות אחד שאינו גנרי להחריד. אין קצב, אין מתח, אין מומנטום, אין תנופה.
והעניינים הופכים לעוד יותר מגוחכים כשמתברר שה"רע הראשי" שמולו ניצבים גיבורינו מגולם בידי השחקן הבריטי הארי מלינג - שבעיקר מוכר כמי שגילם את דאדלי דארסלי, הבן דוד המפונק והבלתי נסבל של הארי פוטר. בואו נגיד שקצת קשה לקחת אותו ברצינות.
• פצצה מתקתקת: שרליז ת'רון הורסת
• "מה הסיכוי?": שרליז ת'רון לא יודעת להצחיק
כל המגרעות האלה היו עשויות כמובן להתפוגג אם ת'רון הכריזמטית והמוכשרת רק היתה מגיעה לסט עם רצח בעיניים וסכין בין השיניים. אבל מה אגיד לכם, לאורך כל הסרט היא בעיקר נראית כמו מישהי שהתגלגלה מהמיטה לפני שנייה, כמו מישהי שעוד לא הספיקה לשתות את הקפה הראשון של הבוקר. לא נראה שמה שקורה סביבה מעניין אותה בכלל, ואני לא חושב שאי פעם ראיתי אותה כל כך אדישה ומשועממת. קשה שלא להזדהות.
"משמר האלמוות", נטפליקס
ציון: 4
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו