לבקשת לבקשת המכון לביטחון לאומי (המל"ל) ומשרד הבריאות ועל רקע דיוני הקבינט, ב"מרכז הידע הלאומי" הכינו סקירה מיוחדת בנוגע לשימוש באמצעים טכנולוגיים לאיתור מגעים בין חולים ולניטור האוכלוסייה, בה בדקו כיצד מדינות אחרות מתמודדות עם הסוגיה.
מהדו"ח עולה כי ישנם שני סוגי אמצעים עיקריים: האחד שימוש באפליקציה שמאפשרת לאדם לדעת האם היה בסביבת חולה (בטכנולוגיית בלוטות' או בטכנולוגיות אחרות) או שימוש בקוד QR בכניסה למקומות סגורים. אמצעי נוסף הוא שימוש בהיסטוריית המיקומים שקיים באפליקציות ניווט בטלפון של המשתמש. מידע זה יעיל בחקירות האפידמיולוגיות, אך לא עוזר לזהות מגעים או נדבקים פוטנציאליים.
עוד מצוין כי אמצעים המבוססים על טכנולוגיית בלו טות' וקוד QR מתאימים יותר למבנים סגורים שבהם קיים חשש לאירועי הדבקה המוניים והם בעלי פוטנציאל הגנה נרחב יותר על פרטיות המשתמש, מאשר אמצעים אחרים. מניתוח מאפייני השימוש בטכנולוגיות על ידי מדינות אחרות עולה כי "מרבית מדינות המערב מעדיפות בשלב זה את שמירת הפרטיות על פני שימוש בטכנולוגיות ממשלתיות פולשניות".
מחברי המסמך ממליצים לבחון את השימוש באפליקציית "המגן" (תוך שידרוג ושיפור שלה) ובמקביל להפעיל אמצעי חובה בעסקים לניטור הנכנסים לעסק על ידי שימוש בקוד או בטופס מקוון "שיאזנו בים הפגיעה בפרטיות האזרח לבין יכולת ניהול חקירה אפידמיולוגית ממוענת ויעילה". בוסף הם ממליצים להשתמש בחקירות אפידמיולוגיות לחולים בהיסטוריית המיקום שלהם שנשמרת בטלפון הנייד באמצעות תוכנות כמו למשל גוגל מאפס, שיתבצעו בהסכמת החולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו