ההישג האמיתי של תקוה הוא ההישג של כולנו: אתמול (ראשון) התפרסמו לראשונה תמונות מתוך קמפיין ההלבשה התחתונה של תקוה גדעון עבור חברת FIX. על פניו - קמפיין די שגרתי, כמעט בנאלי, אבל כמו כל דבר הקשור בזוכת "האח הגדול", גם עבודת הדוגמנות הראשונה שלה הפכה לפצצה וויראלית ברשת שאי אפשר לחמוק ממנה. בתוך שעות בודדות, הדיבור הבנאלי על עוד קמפיין הלבשה תחתונה בהובלת סלב כלשהו הפך לשיח על דימוי גוף ופוטושופ – בעד מול נגד, שקר מול אמת.
כתבת: לי מור // צלם: משה בן שמחון
על פי נתוני יפעת (החברה המנטרת את גופי התקשורת בישראל) הקמפיין זכה ל-30 אייטמים בשווי מוערך של 2.6 מיליון שקלים, לא כולל 275 פוסטים ברחבי הרשת. עבור מי שלא מעורה בתחום – אלו נתונים שכל חברה מייחלת להם וכל דוגמנית חולמת עליהם. גם אם לרגעים נדמה היה לכם שהביקורת שחטפה חברת ההלבשה התחתונה פגעה בה, תהיו בטוחים שאף אחד ממנהליה לא סבל מהחצים ואף אחד בחברה לא קיבל על הראש, כי בסופו של דבר, מטרת הקמפיין היא לעשות מה שיגרום לאנשים להכניס יד לכיס.
תקוה, שנאלצה להתמודד עם מרבית חצי הביקורת בגפה, מיהרה לשחרר את ההסבר שלה לתקרית: "לצערי הרב תמונות היח"צ אינן מייצגות את תמונות הקמפיין", טענה. "תמיד יהיו מי שימהרו להגיב לרעה ולבקר. בכל אופן, עמדתי על סט פתוח לכלי התקשורת שצילמו מהמצלמות האישיות שלהם. היה לי ברור שהתמונות שיתפרסמו יהיו תמונות שלא עברו ריטוש. איני מתביישת ואף גאה בנראה ובמידות שלי".
עד כאן הכל טוב ויפה ואולי אפילו קצת בנאלי, כי בואו, ריטוש תמונות של דוגמנית בעידן האינסטגרם זה בקושי חדשות. ההישג המשמעותי באמת בסיפור הזה שלא שמנו לב אליו לא קשור לדימוי גוף, לא לאמת בפרסום, לא להעצמה נשית וגם לא להיקף הרגליים. ההישג הוא היחס של התקשורת, הגולשים והצופים אל תקוה כישראלית אתיופית, או ליתר דיוק – כישראלית, נקודה.
אלפי פוסטים, עשרות ידיעות וראיונות ואלוהים יודע כמה תגובות ודיונים פורסמו ביממה האחרונה בנושא, אך כמעט אף אחד מהכתבים ויותר מזה – כמעט אף אחד מהטוקבקיסטים לא עסק בצבע העור של תקוה ולא בעדה שלה. אם היתה תגובה כזו היכן שהוא היא לא היתה עניינית או משמעותית, ולמותר לציין שגם לא רלוונטית.
• תקוה גדעון מותקפת: "בריונית, רומסת אנשים"
• תקוה: "בואו נדבר על המשקל שלי"
וזהו ההישג האמיתי של השערורייה המי יודע כמה תחת מטריית ריטוש התמונות. תקוה מעולם לא תכננה להניף את דגל העדה ולא נתנה לזה להשתלט עליה. היא לא התלוננה על קיפוח, לא התנצלה וגם לא נאמה במחאות. גם בבית "האח הגדול" היא לא נתנה לזה מקום וכשאצלה זה לא היה קיים, נראה היה שגם הדיירים והצופים לא שמו לב לזה. בחייה של תקוה, צבע עורה לא משחק תפקיד. כל כך לא משחק תפקיד, עד שגם אנחנו, הכתבים התככנים והטוקבקיסטים הגזעניים, "שכחנו" לדבר על זה.
הדרך לשוויון עוד ארוכה וברור שלא כולם הם תקוה. אבל בעולם שבו אדם שחור נחנק מתחת לברך של שוטר לבן, זה הישג קטן שלנו שחשוב לשים אליו לב, והוא לגמרי בזכותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו