למעלה משלושה חודשים חיכו אוהדי ליברפול שהממשלה תרכך את ההגבלות, שהאישורים יגיעו, ושהעונה הזאת תתחדש. מבחינתם, הדבר הנוראי ביותר שהקורונה עשתה, היה לדחות את הרגע לו הם מחכים כבר שלושים שנים – אליפות ראשונה מאז 1990 – ולהסיט את הזרקור של העונה מהקבוצה שלהם לאיזה נגיף שהגיע מסין וזרע הרס בממלכה.
הם הרי היו מוכנים עם החגיגות כבר בתחילת חודש מארס, מריצים בראשם איך יקפצו ביציעי אנפילד שההמתנה תסתיים, וכעת – אחרי 104 ימים בלי כדורגל – הם נותרו עם זיכרון מעומעם ועם השאלה איזו ליברפול תחזור מהפגרה?
את הפתרון לשאלה הזאת הם קיבלו הערב (ראשון) בדרבי מול אברטון בגודיסון פארק, שבפעם הראשונה בהיסטוריה נערך ללא קהל. אחת התקוות הייתה שהפגרה הכפויה דווקא תעשה טוב לקבוצה של יורגן קלופ שהפסידה בארבעה מששת משחקיה טרם הפגרה, אבל מהר מאוד התברר שהישורת האחרונה תהיה מייגעת ותדרוש סבלנות.
בשל אילוצים של פציעות וענייני כשירות, ההרכב הראשון של יורגן קלופ בעידן הפוסט קורונה כלל את נאבי קייטה ואת טאקומי מינאמינו בהופעת בכורה ב-11, ולא את מוחמד סלאח שאינו כשיר ב-100%. בהמשך הצטרפו לרשימת הפצועים גם גיימס מילנר וג'ואל מאטיפ, ובלי כל אלה הדרבי שהיה חד צדדי בעשר השני האחרונות, הפך שוויוני.
הקבוצה של קרלו אנצ'לוטי, עם אנטוני גורדון בן ה-18 בהופעת בכורה, קיבלה ביטחון ככל שהמשחק התקדם ובדקות האחרונות הייתה קרובה לניצחון כשטום דייויס פגש את העמוד וקלברט לווין נגח החוצה מקרוב. בסופו של דבר הדרבי הזה הסתיים עם 0:0 שלישי ברציפות בגודיסון פארק, וקבע שליברפול תאלץ להמתין עוד קצת עד שהרגע הגדול שלה יגיע. והוא יגיע.
