יום רביעי שעבר, 06:35, נוחתת בווטסאפ שלי הודעה לעיתונות תחת הכותרת המודגשת: ״נועה קירל בינלאומית!!!״. שעה לא שגרתית להודעות, אלא אם כן נשרף לך הבית. כצפוי, בתוך דקות התמלאו האתרים בהודעה המרגשת של קירל והישגיה, ובצדק.
לפני שאתם הורגים אותי, מי שעוקב אחריי יודע שאני מאוד בעד נועה. ובכל זאת, דבר אחד הפריע לי: למה לצאת בכותרות מפוצצות בסגנון ״נועה קירל בינלאומית״ בשלב שבו אף אדם מחוץ לגבולות ישראל לא יודע מי היא ואין שום שיר שצפוי לצאת בשבועות הקרובים?
נכון, הבשורה על ההחתמה של קירל היא לא פחות מאדירה. לא בכל יום זמר ישראלי מוחתם בחברה שבה מיוצגים כוכבי ענק כמו קארדי בי וברונו מרס. ולמרות הכל, ההיסטוריה מלמדת שזמרים ישראלים מתקשים לפרוץ את השוק האמריקני, ולמעט עופרה חזה שהצליחה לדגדג מעט את הלבבות האמריקנים, זה לא קרה לאף אחד.
מה שגל גדות הצליחה לעשות בקולנוע, לא הצליח אף זמר לעשות במוזיקה. את האלבום באנגלית של ריטה כנראה שהאמריקנים לא מזמזמים מתוך שינה, החוזה של הראל סקעת עם מנהל אמריקני בכיר הסתכם בידיעה ב״מאקו״ ועד כמה שידוע לי נינט לא מתכננת הופעה במדיסון סקוואר גארדן.
טעות דומה נעשתה לא מזמן עם שירי מימון. לפי הודעות היח״צ והרעש סביב הליהוק של הזמרת למחזמר ״שיקגו״, נדמה היה שהזמרת המקומית לא הולכת לרדת מהבמות של ״ברודווי״ עד יומה האחרון. כשהאמת התגלתה, הביקורות שחטפה וההסברים שנאלצה לתת לאחר מכן בתקשורת, היו מאוד לא נעימים. מצד שני, הצניעות של ששון גבאי, שהופיע הרבה יותר ממנה וזכה לדיווחים וראיונות מכבדים, הרשימה, בעיניי, הרבה יותר.
• יופי של מלחמה: הצבא של נועה קירל
• נועה קירל: "הייתי בסערת רגשות"
• "מיליון דולר": האזינו לחדש של נועה קירל
אני גם די בטוח שאם סטטיק ובן-אל, שעדיין מנסים לפרוץ את השוק הקשה בעולם, היו יכולים לחזור לאחור, הם היו עושים הכל אחרת. בשקט בשקט ובלי הודעות מפוצצות. מרגי, למשל, שהוחתם גם הוא אצל חיים סבן, העדיף לשמור את זה לעצמו ומנהליו אף ניסו למנוע פרסום שלי בנושא, אפילו שמדובר בידיעה חיובית. למה? כי הרבה יותר קל יהיה לספר על הישגים והצלחות ומאוד קשה להסביר ניסיון שלא צלח. נועה לגמרי היתה יכולה להסתדר בלי הרעש הזה, כי אם יש זמרת בישראל שיכולה לחדש לאמריקנים - זו היא. דווקא ההודעה המפוצצת והדי מיושנת הזו, שיש בה בעיקר הרבה ספרות ודולרים, יכולה לעשות יותר נזק מתועלת, וחבל.
