ההחלטה השערורייתית של שר הכלכלה פרץ להזניק את מחיר המלט המיובא כמעט פי 70 ממחירו כיום עשויה להתברר דווקא כרגע מכונן וחיובי בשיח הכלכלי של מדינת ישראל.
פרץ, כדרכם של חסידי הכלכלה הריכוזית, מנתח את המשחק הכלכלי כמשחק סכום אפס של "אנחנו והם". לכן הוא פורט על המיתרים הפטריוטיים של "פגיעה בתעשייה המקומית" ותרחישי אימים על אבטלה גואה - בזמן שארדואן יספור את המזומנים של הישראלים.
לצערו של פרץ, הציבור למד על בשרו את התרגילים שעבדו היטב במשך עשרות שנים: השר נאלץ למחוק ציוץ מוקדם בטוויטר שבו טען כי יבוא המלט לא תורגם לירידה במחירים לצרכנים - בזמן שהממונה על התחרות, עו"ד מיכל הלפרין, קבעה מנגד כי "תודות לגידול ביבוא, הציבור משלם פחות ומקבל יותר" - בדמות ירידה של 20% במחיר המלט, למרות העלייה בביקוש. בנוסף, דווקא חסימת היבוא תוביל לגידול באבטלה בקרב "מאות ואף אלפי ישראלים" הנסמכים על המלט המיובא.
הזעם האדיר שהתרגש ברשתות החברתיות נגד פרץ היווה במידה רבה את הצהרת העצמאות של שוחרי הכלכלה החופשית בארץ. יש כנראה סיבה טובה לכך שבסקרים האחרונים זוכה מפלגת העבודה בראשות פרץ בקושי ל־1% תמיכה - מרחק שנות אור מאחוז החסימה. לכלכלה הסוציאליסטית של פרץ ודומיו אין ביקוש בציבור, וטוב יעשה ראש הממשלה אם יוביל את המדינה לבחירות רביעיות שבסופן הכוח יהיה נתון בידי אנשים המשרתים את האינטרס הציבורי ולא זה של בעלי מונופול נשר וערוץ הטלוויזיה והחדשות רשת 13, לן בלווטניק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו