מרקו מצא את הדרך הביתה

לאורך ההיסטוריה שלו ידע הכדורגל לרגש. זה לא משנה אם מדובר בגביע העולמי או בטורניר קטן ומקומי, המשחק הזה יכול להוריד לנו דמעות של אושר או עצב. זה כוחו.

הלילה קיבלנו עוד רגע מושלם כזה, שגורם לך להתאהב בכדורגל עוד יותר. על הנייר היו אלה עוד 90 דקות במרתון המשחקים של הליגה הספרדית המתחדשת. אמנם משחק חשוב בין ריאל מדריד שרודפת אחרי ברצלונה לוולנסיה, אבל רק הצעד השני מתוך 11 במירוץ האליפות.

זה נגמר עם 0:3 חד וחלק לטובת ריאל, המארחת את משחקיה נטולי הקהל באצטדיון הצנוע על שם אלפרדו די סטפנו. איש המשחק היה קרים בזנמה, שפתח את מסכת השערים וגם קבע את תוצאת המשחק בשער מרהיב, אבל עיני כל הצופים (בטלוויזיה כמובן) היו נשואות לשחקן אחר, שעלה מהספסל בדקה ה-74.

מדובר במרקו אסנסיו, שחקן ההתקפה הצעיר של ריאל, שחזר ללבוש את מדיה הלבנים של הקבוצה אחרי 13 חודשים. הוא סבל מפציעה ארוכה שהותירה אותו מחוץ למגרשים לתקופה ארוכה של תסכול, בה עבד קשה כדי לחזור לשוב ולשחק ברמות הכי גבוהות שיש.

כשעלה מהספסל, אין ספק שהיו חסרים לו עשרות האלפים בסנטיאגו ברנבאו, אבל גם במגרש הצנוע הוא חייך על כך שהקאמבק הושלם, רק שהוא לא תיאר לעצמו עד כמה הוא יהיה מושלם.

כאמור, בדקה ה-74 הוא עלה למגרש, מצא את מקומו ברחבת היריבה, ואז הגיע כדור הרוחב של פלורן מנדי, אותו המשיך אסנסיו בנגיעה הראשונה, מהאוויר ובטכניקה מושלמת, היישר לפינה הרחוקה ולרשת - 0:2 לריאל. אי אפשר היה שלא להתרגש, אולי אפילו לדמוע, כשפניו הזורחות התקרבו למצלמה שתפסה את חגיגת השער.

האמת היא, כמובן, שהיתה זו הרבה יותר מחגיגת שער סטנדרטית. הכל התפרץ באותו רגע. כ-13 חודשים של כאב, ציפיה ורצון עז לחזור לחיי הכדורגל. ספק אם באותה דקה היה אדם יותר מאושר ממרקו אסנסיו, בכל רחבי העולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו