נדחתה בקשתו של רוצח חברתו החיילת לשחרור מוקדם

ניצחון למשפחת הקורבן: בית המשפט המחוזי בנצרת דחה היום (רביעי) את בקשתו לשחרורו המוקדם של גלעד שמן מקיבוץ מעגן, שרצח את חברתו עינב רוגל מקיבוץ שער הגולן ב-1991. 

בתגובה להחלטת ועדת השחרורים, אמרו אמה ואחיותיה של עינב: "כל הכבוד לוועדה שהקשיבה לקול של עינב ז"ל שזועק מהאדמה כבר 29 שנים".

עו"ד מורן נירשברג דרורי, שמייצגת את שמן מטעם הסניגוריה הציבורית, הגיבה לאחר ההכרעה: "סברנו שיש יותר מקום לתת משקל להליך השיקומי. הוא היה אמור לעבור להוסטל. זה חוטא לאינטרס הציבורי. לצערנו זה לא קרה. אבל זו ההחלטה, נלמד אותה ונשקול את צעדנו. אנו שוקלים לערער על ההחלטה למחוזי".

הדיון נערך בעקבות מאבק של משפחת רוגל נגד המלצת הוועדה לקציבת מאסרי עולם לנשיא המדינה לקצוב את עונשו של שמן ל-30 שנות מאסר. ב-2009 קצב נשיא המדינה דאז שמעון פרס את עונש מאסר העולם שלו ל-36 שנים - העונש החמור ביותר שהושת על רצח נשים בישראל.

בניסיון למנוע את קיצור עונשו של שמן בשבע שנים, התייצבו היום משמרות מחאה של משפחתה, חבריה, מכריה ומוקיריה של עינב רוגל מהקיבוץ ומחוצה לו מול בית המשפט וזעקו: "דם נשים אינו הפקר. אין 'התנהגות טובה' על רצח". עבור נורית רוגל, אמה של עינב ז"ל, מדובר במלחמת התשה נוספת שעימה היא נדרשת להתמודד יותר מעשור.

"בכל שנה מורטים את העצבים שלנו. אם היה עונש מאסר עולם חלוט בלי דיונים, לפחות היינו יכולים להתאבל בשקט ושתעשיית הצביעות לרדיפת ההומניות והאנושיות תיפסק", אמרה בזעם נורית, "אני חושבת שמאסר עולם צריך להיות עד עולם בלי אפשרות לחנינה, כמו יגאל עמיר. יש בי כעס (על קציבת המאסר), אני רוצה שתהיה לנו חברה טובה, בלי רוצחים".  

עו"ד גלי עציון מנעמ"ת, שמלווה את המשפחה: "משפחת רוגל באה לבית משפט לבקש לא לשחרר את האסיר. זה המינימום שמגיע להם. שהאסיר יסיים את העונש במלואו ושיהיו להם עוד כמה שנים של שקט".

סיגל, חברתה של עינב לשירות הצבאי, דיברה מחוץ לבית המשפט: "כל פעם שהוא מערער זה מחזיר אותנו אחורה. כאילו אני שם באותו יום שבת שהודיעו לנו שעינב מתה. מבחינתי גם 36 שנה בכלא זה לא מספיק. קיוויתי שהוא ימות בכלא, אבל כנראה זה לא בנאדם שיעשה משהו לעצמו".

בין האנשים שבאו לתמוך במשפחתה של עינב ניתן היה לראות גם את יגאל נגר, אביה של תהילה ז"ל שנרצחה על ידי בן זוגה, ואת אחותה, נטע אחיטוב, שאמרה: "באנו לתמוך במשפחת רוגל ולזעוק את זעקתה של עינב, וכמובן שלהביע את התנגדותנו הנחרצת לשחרור הרוצח. חייב להיחקק חוק - דינו של רוצח הוא לא לראות אור יום. בלי קיצוב ובלי שום דבר כזה. תנו את התמיכה למשפחות".

חודשיים לפני הרצח סיפרה עינב להוריה כי גלעד נוהג בה באלימות, וביקשה שיאספו אותה מהבסיס מאחר שהוא מאיים עליה. רק במהלך המשפט התברר להם שבאותו יום נטרלו כוחות מג"ב ניסיון שלו לחטוף אותה, אחרי שהוא איים גם עליהם באקדח כדי להרחיקם.

 

עינב היתה אז חיילת בת 19, וגלעד היה חייל משוחרר שכבר הואשם וזוכה מחמת הספק במהלך שירותו הצבאי בהריגה ברשלנות של נערה פלשתינית בעזה באינתיפאדה הראשונה. מאחר שהטריד את עינב ללא הפסקה, הוא נדרש לא להיכנס לקיבוץ, אולם בליל 29 ביוני 1991 הוא חדר לדירתה וירה בה למוות.

"יהודה שליין, שהיה בזמנו נשיא ביהמ"ש הצבאי, היה בדעת מיעוט, ואחרי שעינב נרצחה הוא התקשר אלינו וממש צפה את הרצח הבא. כמה שנים אחרי שהוא התחיל לרצות מאסר עולם, בת זוגו ביקשה להיפרד ממנו וגם בה הוא ניסה לפגוע", סיכמה רוגל, "אנחנו חוששים מאוד לשלומנו. יש לי בת צעירה שמאוד מפחדת". 

"גלעד לא מסוכן עוד"

עו"ד מורן נירשברג-דרורי, שמייצגת את שמן מטעם הסנגוריה הציבורית: "גלעד קיבל אחריות מלאה למעשיו. במסגרת תהליך השיקום הוא עבר אבחון שקבע כי אינו מסוכן. כמו כן, כל הטענות כי איים על בת זוגו נבדקו ונקבע כי לא נמצא להן בסיס".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו