החוקרים הישראלים תורמים פחות לשיח האקדמי בנושאי השואה: מחסור באנשי סגל שחוקרים את תחומי הליבה של השואה והעדפה לחקור את מפעל ההנצחה, התעלמות משואת יהודי הולנד, צרפת ובלגיה ומחסור משווע בחוקרים ובמרצים בתחומי השואה בארצות הבלקן ובצפון אפריקה – זה מה שעולה מדו"ח מיוחד וראשון מסוגו של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים על מצב לימודי השואה באוניברסיטאות ובמכללות.
הדו"ח, שנכתב על ידי ועדה מיוחדת שהקימה האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מצביע על נסיגה ניכרת ברמת המחקר ואיכותו, על מיעוט קורסים ומחקרים בנושאי ליבת השואה ומלחמת העולם השנייה, ואף מתריע מפני סילופים היסטוריים מגמתיים בשימוש במחקר האקדמי.
צילום: רויטרס
הממצאים מצביעים על מגמה מעוררת דאגה בכל הקשור להיקף נושאי הקורסים, המצומצם מדי, ולרמה הלא מספקת של חלק מהמחקר. לצורך כתיבת הדו”ח נאספו נתונים מ-19 מוסדות אקדמיים, שמהם עולה כי בשנתיים האחרונות נלמדו 218 קורסים לתלמידי תואר ראשון, שני ושלישי שהיו רלוונטיים לבדיקת הוועדה. מתוכם רק 53 קורסים עסקו ישירות בשואה, וכל השאר עסקו בהקשרים היסטוריים עקיפים ובנושאי הנצחה וייצוג.
מהדו"ח עולה כי יש פחות עיסוק אקדמי-מחקרי בליבת חקר השואה ובאירועים ההיסטוריים. לעומת זאת, מרצים וסטודנטים מעדיפים לעסוק בנושאי הזיכרון וההנצחה של השואה - והדו”ח מבקר זאת בחריפות ומביע דאגה מההשלכות המחקריות.
חברי הוועדה קובעים כי דור החוקרים הצעירים בישראל מעדיף להתמקד בנושאי זיכרון, בהנצחת השואה ובהיבטי הייצוג של האירועים ההיסטוריים, בעיקר בתחומי האומנות, הספרות והמוזיקה, במקום לחקור את ליבת אירועי השואה, לעסוק ב"מה שהיה באמת" ובנושאי תורת הגזע והנאציזם, הגזענות והאנטישמיות באירופה במאה העשרים ובמדיניות המעצמות כלפי היהודים לפני המלחמה ובמהלכה. בעיקר צורם ומטריד היעדרם של מחקרים על מלחמת העולם השנייה שאירועי השואה קשורים אליה קשר הדוק.
פרק מיוחד בדו”ח מוקדש לנסיגה של ממש בתרומת החוקרים הישראלים לשיח האקדמי הבין-לאומי בנושאי השואה. לדעת חברי הוועדה, הדבר נובע גם מהפיחות הכללי שחל במדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות ישראל וגם מהיעדר ידע ועומק היסטורי של חוקרים צעירים (חלק מהחוקרים הוותיקים היו ניצולי שואה בעצמם) ומאי-ידיעת שפות אירופיות, שהן כלי בסיסי והכרחי לחקר השואה.
"במשך שנים עמדה האקדמיה הישראלית בחזית מחקר השואה, אך בשנים האחרונות ניכרת נסיגה של ממש בתרומת חוקרים ישראלים לשיח האקדמי הבין-לאומי בתחום", כותבים חברי הוועדה, ומוסיפים: "השואה, בעיקר האירועים עצמם, עומדת במרכז הפעילות האקדמית והמחקרית הבין-לאומית. חוקרים מחו"ל עוסקים היום, יותר מבעבר, בחקר חייהם הפנימיים של היהודים, והאקדמיה הישראלית איבדה את הבכורה אפילו בעיסוק המרכזי הזה בחקר תולדות השואה", נכתב בדו”ח המיוחד.
ממצאים נוספים שעולים מהחומרים הם שבאוניברסיטאות בן-גוריון בנגב, בר-אילן וחיפה חסרים אנשי סגל שחוקרים את תחומי הליבה של השואה וכי שבשום מוסד אקדמי אין היום איש סגל פעיל החוקר את שואת יהודי הולנד, צרפת ובלגיה.
בנוסף, קיים מחסור משווע בחוקרים ובמרצים בתחומי השואה בארצות הבלקן ובצפון אפריקה, בתנועות הנוער היהודיות והציוניות ובהפיכתן למחתרות. עוד טענו המחברים כי לבד מעיסוק מועט באוניברסיטה העברית בירושלים, בשאר המוסדות אין התייחסות השוואתית של השואה לרציחות עם אחרות, כמו רצח העם בקמבודיה, בדרפור, בסוריה ובניגריה.
להדגשה מיוחדת בדו”ח זוכים ניסיונות של ממשלות או של גופים ממשלתיים במדינות אחדות להמעיט במידת שיתוף הפעולה הישיר או העקיף של חלקים מאוכלוסייתן עם מחוללי השואה. "אנו מקווים ומצפים כי חוקרים ישראלים לא ייתנו את ידם לסילופי היסטוריה מגמתיים כאלו", נכתב בדו”ח.
בין המלצותיו הרחבה ניכרת של מתודות המחקר בחוגים הרלוונטיים והגדלת מספר הקורסים המקנים ידע היסטורי כללי. בנוסף, הקמת מערך הכשרה ללימוד שפות החיוניות למחקר, בשיתוף עם מוסדות שאינם אוניברסיטאות, כמו יד ושם, בית לוחמי הגטאות ומכון משואה. בנוסף יצירת תכנית לימודים בין-אוניברסיטאית שתאפשר לסטודנטים להתמחות בשימוש בחומרי הארכיון. הקצאת 3–4 תקנים באוניברסיטאות לחוקרים בתחומי השואה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו