התיאטרון הקאמרי מתחיל בהכנות לחזרה לשגרה. אתמול נפתחו דלתות התיאטרון לצורך חזרות, וביולי יוכל הקהל לשוב וליהנות מהצגות. אחת ההצגות החדשות שיעלו בחודש הבא היא "הבן", מחזה של המחזאי הצרפתי פלוריאן זלר, שיעלה לראשונה ב־14 ביולי.
המחזה עוסק במתבגר שמצבו הנפשי מידרדר לאחר שהוריו מתגרשים והאב מקים משפחה חדשה. הוא מפסיק ללכת לבית הספר ומשקר להוריו בלי הרף. האם, שאינה מסוגלת להתמודד איתו, מבקשת מהאב לקחת אחריות על הילד ולגדל את בנו בביתו.
את ההצגה מביים גלעד קמחי ומשחקים בה דרור קרן, אלון סנדלר, שרה פון שוורצה, נטע גרטי, מיכל עוזיאל, אסף סולומון ואדי אלתרמן.
כשמשבר הקורונה פרץ, שחקני "הבן" היו שבוע לפני הבכורה, ואז הכל נעצר. "אני מאוד שמח שאנחנו חוזרים", אומר דרור קרן. "חטפנו שטוזה והיה באמת פחד נורא גדול כי לא נכנס כסף ולא ידענו כמה זמן זה יימשך. מצד שני היתה איזו הסתכלות פנימית עם השקט והרחובות השוממים. היתה הזדמנות להסתכל אל חדרי הלב פנימה, לאהוב את מי שאיתך בבית".
התגעגעת לתיאטרון?
"אני חייב להודות שלא מאוד. חשבתי הרבה על הצורך שלי לעשות תיאטרון, למה בחרתי את זה. מה שקרה לי זה שהתחדדה לי ההבנה שאני רוצה לעסוק רק בדברים משמעותיים בתיאטרון. אני חושב שאין תחליף לנגיעה באנשים דרך הבמה. בכלל בתקופת הקורונה המקום של התרבות נבחן מחדש. עבדו מאוד קשה בלהגיד לנו שזה לא חשוב, ואני חושב שהמציאות תוכיח כמה אי אפשר בלי זה. זו הזדמנות לומר לשר התרבות החדש שלנו, שעושה רושם נהדר בפגישות הראשונות איתו, שהוא מפיח רוח חדשה במפרשים".
אתה מאמין שהקהל של התיאטרון, שהוא ברובו מבוגר, יחזור לאולמות?
"אני רוצה להאמין שאחרי השיממון, הקהל ירצה לבוא. בוודאי שנצטרך להיות זהירים ולהישמע להוראות, וקשה להתנבא לגבי הווירוס הזה, אבל אני מקווה שהחיים שלנו חוזרים. זה מגיע לנפש שלנו".
ספר על ההצגה "הבן".
"פלוריאן זלר הוא המחזאי המודרני הכי מוצג בעולם המערבי. במחזה הזה הוא נוגע בהורות, ולוקח את הווליום עד הסוף, לא עושה לנו הנחות. הוא שואל שאלות קשות כמו מה המשמעות של ההתמודדות עם התפקיד הזה, ומה קורה אם כל מה שאתה עושה לא מספיק. בהצגה אני מגלם את אביו של הנער המתבגר. אני ואמו גרושים, אני התחתנתי מחדש ונולד לנו תינוק. בליל חורף קר מגיעה גרושתי ואומרת שהיא לא יכולה יותר ומבקשת עזרה. כאן מתחילה שרשרת של אירועים שבה מנסים להבין מה קורה. הגדולה אצל זלר זה שאין צודק או טועה, כולם באותה קלחת. תקופת החזרות היתה מאוד מטלטלת והיא הציפה בכולנו זיכרונות גם מגיל העשרה וגם כהורים.
• הסטנד אפ של דרור קרן
"המחזה הזה, שלא מפחד להגיד דברים, מעצים את ההתרגשות שלי עם החזרה לתיאטרון. זה לא סתם לחזור, זה לחזור למשהו עם משמעות. אני יכול לסמן על יד אחת חומרים שיש בהם נגיעה משמעותית בחיים".
