מוחמד אבו ערישה סומן כאחד משני הכישרונות הגדולים של שנתון 1997 באקדמיה של איגוד הכדורסל. השני היה תמיר בלאט, היום הרכז הראשון של הפועל ירושלים ונבחרת ישראל. השניים שיחקו בנבחרות הצעירות, וב־2015 זומנו יחד למחנה יוקרתי בארה"ב ל־100 הכישרונות המובילים בעולם.
ואז דרכיהם נפרדו. בזמן שבלאט בחר בהפועל ת"א והפך לשחקן ליגה לגיטימי, אבו ערישה יצא לדרך משלו ונסע לשנה ב־Elev8 prep school הנמצא בעיירה קטנה בפלורידה, כדי להתכונן לקולג'ים. אחרי שנת מכינה הצטרף למכללת ג'קסונוויל סטייט מדיוויז'ן 1 עם הרבה ציפיות, אך אז החלו בעיות בריאותיות שליוו אותו בכל תקופתו מעבר לים. "בספטמבר הרגשתי כאבים במפשעה והתקשיתי לשחק", הוא מספר ל"ישראל היום", "אחרי כמה שבועות של בדיקות וטיפולים הם החליטו לשים אותי בצד ולא לרשום אותי לליגה כדי שנוכל לקבל את השנה הזאת בחזרה". למרות הבעיות הבריאותיות, ג'קסונוויל סטייט לא ויתרה והחזירה אותו לשנה שנייה, אך הכאבים לא הרפו, ולצד משחקים טובים הוא לא שותף במשחקים רבים בשל המלצת הרופאים.
כשהסתיימה השנה החליט אבו ערישה לשנות אווירה. לעבור לקולג' אחר בדיוויז'ן 1 הוא לא רצה, כדי לא לשבת עוד שנה בחוץ בהתאם לחוקי ה־NCAA, ולכן בחר בקנטאקי ווסליין מדיוויז'ן 2.
אחרי שנתיים שבהן לא שיחק בצורה סדירה, ההתחלה היתה קשה עבורו, אך ככל שעבר הזמן כך הוא השתלב בחמישייה והעמיד ממוצעים נאים. לרוע המזל, בקיץ שעבר הגיעו שחקנים חדשים שערערו את הרוטציה ונגסו בדקות שלו. בחודשים האחרונים הוא גם סבל מכאבי גב ושוב הושבת. בזמן הזה סיים בהצטיינות את לימודי התואר בניהול ספורט, לפני שחזר לישראל בחודש שעבר.
"קיבלתי שיעורים חשובים"
אבו ערישה ומשפחתו נמצאים בקשר תמידי עם מאמן נבחרת ישראל לשעבר אריק שיבק, שמלווה אותם עוד מהתקופה באקדמיה שבה היה מנהל האגף המקצועי באיגוד הכדורסל. "הריחוק מהבית מבגר ומחשל כדורסלנים צעירים", אומר שיבק, "אם בשנים האלה הוא התפתח ברמה הפיזית והתחשל ברמה המנטלית, אין לי ספק שהוא יכול להיות שחקן טוב בליגה שלנו. עכשיו תורו להוכיח מה הוא שווה".
"היו לי תקופות לא פשוטות בכלל", מספר אבו ערישה, "אבל קיבלתי שיעורים חשובים לחיים. פגשתי אנשים טובים וכאלה שגם פחות. למדתי להיות מרוכז במה שצריך ולא ליפול במה שלא צריך. היו תקופות שהייתי לבד בבית החולים עם כאבים בלתי פוסקים וראיתי איך כל התוכניות משתנות. כמובן שאני לא מרוצה הפציעות, אבל אני כן מרוצה מאיך שעברתי אותן. היו תקופות שרציתי לחזור לארץ ואולי אפילו להפסיק לשחק כדורסל, אבל המשפחה עזרה ותמכה בי. אמא שלי היא הסיבה העיקרית שאני פה עכשיו".
הדר. הזדמנות טובה לשלב את אבו ערישה // צילום: דני מרון
כשאבו ערישה אומר פה, הוא מתכוון להפועל ב"ש שבה חתם בחודש שעבר עד לסיום העונה הנוכחית, עם אופציה לעונה נוספת. המאמן רמי הדר מכיר את הפורוורד בן ה־22 (2.01 מ'), שיכול לשחק בעמדות 3 ו־4, עוד מהתקופה שבה שיחק בנוער של מכבי זכרון יעקב והדר אימן במכבי בנימינה השכנה. המאמן ואנשי הקבוצה עקבו תקופה ממושכת אחרי השחקן, ולקראת חידוש העונה החליטו לצרפו.
"תמיד הייתי מודע לזה שהוא מוכשר, אתלט ועם נתונים פיזיים יפים", אומר הדר, "ראיתי אותו מתפתח יפה באקדמיה ובנבחרות הצעירות וחשבתי שיש לנו עכשיו הזדמנות טובה לנסות לשלב אותו ולבדוק אם הוא יכול לעזור לנו בעתיד".
יש לו פוטנציאל להיות שחקן ליגה לגיטימי בתוך שנה־שנתיים?
"אני חושב שכן. לא הייתי מנסה אם לא הייתי חושב ככה".
לפתוח דלת למגזר
אבו ערישה יהיה השחקן הערבי־מוסלמי הראשון במילניום הנוכחי בליגת העל. הוא נולד במועצה המקומית פוריידיס, וכמו כל חבריו שיחק כדורגל. "במגזר כל הילדים יוצאים לרחובות, שמים שתי אבנים כשער ומשחקים. גם אני שיחקתי כדורגל עד שאמא שלי ומנהל מחלקת הנוער של זכרון יעקב, קובי ויינריב, הכניסו אותי 'בכוח' לכדורסל. הוא והבן שלו ברק היו מגיעים אלינו הביתה ושכנעו שאבוא לשחק אצלם. הלכתי כמה פעמים, אבל המשכתי עם הכדורגל", הוא נזכר, "עכשיו הכדורסל במגזר מתקדם והאיגוד עושה עבודה טובה ומקים קבוצות חדשות, אבל פעם זה לא היה ככה.
"כשהייתי ילד בכפר והסתובבתי עם כדורסל, צחקו עלי. זה לא היה קל, אבל לאט־לאט הדברים התחברו לי. הייתי מסיים בבית הספר ב־13:30 ונשאר במגרש בזכרון עד הערב. קובי הוא כמו אבא בשבילי, גם אמא היתה מעבירה שעות במגרש".
עוד מספר אבו ערישה: "הכדורסל עזר לי מאוד בחיים. לא ידעתי עברית בכלל, ופתאום למדתי עוד שפה ולמדתי את התרבות הישראלית, יצאתי מהכפר והתחלתי להכיר חיים אחרים. אני שמח שכל זה קרה לי. יש לי שני חברים שהם לוחמים בצבא. הם כמו אחים ומגיעים אלי לבקר בכפר".
אם תצליח ותהיה שחקן לגיטימי בליגה, אולי תפתח את השערים לילדים נוספים מהמגזר.
"אני מקווה שאצליח, וכל אחד במגזר שהיה לו חשש אולי יקבל ביטחון שהוא יכול לעשות את זה. אם אני, שהגעתי מכפר קטן, הייתי באקדמיה בווינגייט, בנבחרות, במכללות בארה"ב ועכשיו בליגת העל, כולם יכולים להצליח ולהגיע הכי רחוק שאפשר".
