הקורונה משנה הרגלים עתיקים: אחד הקשיים הגדולים ביותר איתו מתמודדת האנושות סביב מגפת הקורונה הוא האיסור על לחיצת ידיים ומגע חברתי - כמו חיבוקים או נשיקות בעת מפגשים חברתיים. ב-BBC בדקו מדוע הפך מנהג לחיצת הידיים, כמו מחוות אחרות, לכה חשוב ומה הסיבות למעשה הזה.
במאמר מוסבר כי כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 הראה הפסיכולוג האמריקני הנודע הארי הארלו, כמה מגע וחום אימהי חשוב לא רק לבני אדם אלא גם ליונקים אחרים. הארלו ביצע סדרת מחקרים על קופי רזוס תוך שימוש ב"אם מלאכותית". אותם מחקרים המחישו את חשיבותם של רוך ואהבה אימהית, ובמילא את החשיבות של מגע בין בני אדם.
מציאות דומה רואים החוקרים אצל קופי השימפנזה, הדודנים הכי קרובים של האדם המודרני. הקופים נוגעים אחד בשני, מחבקים ומנשקים. אולם מגע לא קיים רק ביונקים, וגם הג'ירפות מחככות אחת בשניה את הצוואר הארוך שלהן כחיבה או כמבחן כוח.
ומה באשר ללחיצת ידיים? מחקרים בנושא הראו כי בעת הלחיצה מופעלים אזורי התגמול במוח הקשורים להנאה מאוכל טוב, שתייה וגם יחסי מין. כלומר, המחווה האנושית הפשוטה הזו, שהפכה לסמל אוניברסאלי במאה השנים האחרונות, מהווה פעולה משמעותית ביצירת הקשר שלנו אחד עם השני.
עם זאת, קיימות תרבויות שמצאו דרך לעקוף את לחיצת הידיים - כמו ברכת הנמסטה ההודית בה כל אדם מצמיד את כפות ידיו שלו יחד וקד קידת חיבה, הבעת קשר על ידי שימת ידיים על הלב, הרמת גבות והארת פנים, ומחוות השלום הילידית באיי הוואי שמאגרפת את שלוש האצבעות האמצעיות כששני הצדדים נוגעים זה בזה רק בזרת ובבוהן בצורה מהירה.
מדוע דווקא לחיצת יד?
הפרופסור כריסטין לגארה, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, סבורה שזה סוג של עידון הצורך העמוק של מגע בין יונקים. "בני אדם הם חיות חברתיות בצורה עמוקה מאוד והן מכוונות מישוש״.
״כדי לבטא את הצורך הזה הפכנו אותו טקסית ללחיצת יד. למשל העובדה שבמקום לחיצת יד יצרנו לחיצת מרפקים מראה עד כמה מדובר בצורך בסיסי בתוכנו", מסבירה פרופסור לגארה. "במצבי כאב, משבר, אובדן ואבל אנחנו מתחבקים. לכן לחיצת ידיים היא נקודה לא פשוטה לביטול"״ הוסיפה.
מעבר לכך מבחינה תרבותית ישנם במערב 3 מקורות למנהג לחיצת הידיים. המקור הראשון חוזר ליוון העתיקה, שם מדובר היה במחוות שלום. אם אנחנו לוחצים ידיים סימן שאין לנו נשק ביד ופנינו למפגש לא אלים. המקור השני הוא בימי הביניים שם לחיצת היד אפשרה לשמוע האם הצד השני מחביא סכין או כלי נשק בשרוול. מעבר לכך, גם ארגונים דתיים כמו קווייקרים, קידשו את לחיצת היד כדרך להראות שכולם בקהילה שווים ובאותו מעמד.
אז מה יחליף את לחיצת הידיים שלנו?
"הרגלים תרבותיים כל כך עמוקים הם דבר שניתן לשנות לאט מאוד" אומרת אלק וובר, פרופסור לפסיכולוגיה וענייני ציבור באוניברסיטת פרינסטון. בתוך כך, פרופסור ארתור מרקמן, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת טקסס באוסטין מסביר כי "הצורך לשרוד הוא כה חשוב בתוכנו עד שההבנה שללחוץ סתם יד לאדם זר מסכנת אותנו״.
עוד הוא מוסיף כי ״הנקודה המרכזית כאן היא לפתח הרגל כזה שיפצה על מה שאיבדנו בלחיצת היד. שזה לא ייצר ניכור אלא ממש יחליף את המקור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו