המאבק בווירוס הקורונה נמצא כעת בחזית המחקר האנושי ובחזית ההתייחסות של ראשי מדינות ומנהיגים. אולם בכל הרעש התקשורתי בנושא, ישנה התעלמות כוללת כמעט מאחד הפילים הגדולים והמפחידים שנמצאים בחדר: השאלה מה נעשה אם לא יימצא חיסון לווירוס הקורונה?
לא מדובר בתרחיש פסימי במיוחד, כזה שאין טעם לעסוק בו. זאת כיון שלמשל את נגיף האיידס גילה העולם בשנת 1984 כשאז הכריזה שרת הבריאות של ארה"ב כי "תוך שנתיים יימצא לו חיסון". מאד עברו כמעט 4 עשורים, 32 מיליון מתים ואין סוף מאמצים מחקריים ועדיין אין חיסון לנגיף הHIV. אבל לא מדובר רק בנגיף האיידס, גם לקדחת הדנגי אין עדיין ממש חיסון, כך הדבר ביחס לחלק לא קטן של הנגיפים התוקפים את מערכת הנשימה האנושית ואפילו למחלת השפעת צריך להכין כל פעם חיסונים מחדש כדי לעצור מגיפות כשהעולם חושש מסופר שפעת חדשה שתתפרץ לפני שיימצא לה חיסון. גם את המלריה לא הצלחנו עדיין למגר.
אם כן עולה השאלה כיצד תחזור האנושות לשגרה עם וירוס הקורונה כשאין חיסון וכשהווירוס משתולל חופשי. מי שמתמודד עם השאלה לבקשת רשת הCNN הוא ד"ר דייויד נבארו, פרופסור לבריאות עולמית באימפריאל קולג' בלונדון ושליח בכיר מטעם ארגון הבריאות העולמי למאבק בקורונה. לדבריו "ראשית צריך לציין כי הקורונה פחות משתנה מנגיף האיידס או השפעת דבר שנותן כן תקווה למציאת חיסון. אבל אכן חייבים לדעת שלא מדובר כאן במאבק במכונה אלא במערכת ביולוגית שלא בשליטה שלנו. משום כך חשוב לדעת שיש אפשרות שלא נמצא חיסון לקורונה ונצטרך להתנהל אחרת יחד עם המחלה".
הצפייה לחיסון תוך 18 חודשים היא כמעט מדע בדיוני
גם אם בסופו של דבר יימצא חיסון מומחים רבים מציינים שההגעה אל השלב הזה במאבק עם וירוס הקורונה יהיה איטי ומייסר וכי בשנים הקרובות למרות כל המאמצים של העולם המדעי לא תהיה פריצת דרך. ד"ר פטר הוטז מהמכון למחקר מחלות טרופיות בארה"ב ביילור, מסביר כי "מעולם האנושות לא מצאה חיסון למחלה מידבק תוך 18 חודשים. אני לא אומר שזה לא אפשרי אבל למעשה גם כשכל העולם משקיע מאמצי הענק אל מול הקורונה הישג כזה יהיה הרואי בצורה נדירה. לכן חייבים, חייבים עכשיו לדבר על תוכנית ב': איך חיים לצד הקורונה".
כיצד נחזיר את העולם לשגרה לצד הקורונה?
"התהליך שנעבור עם הקורונה במקרה שבו לא נמצא חיסון יהיה דומה לתהליך שעברנו עם האיידס, בהתחלה מחלת האיידס היתה גזר דין מוות לאנשים ודור שלם של בני הקהילה הלהטב"ית פשוט מתו. אבל עם הזמן מצאנו דרכים לנהל את המחלה ולאפשר לאנשים לחיות איתה. גם כאן יתכן שנמצא תרופות שיקטינו את הנזקים של הקורונה, שימנעו אשפוז ארוך או יקצרו אותו וכך לאט לאט נלמד לחיות עם המחלה" מסביר רופא הילדים ד"ר פול אופיט, אחד מהחוקרים שמצאו את החיסון לנגיף הרוטה. גם פרופסור קית' נייל, פרופסור אמריטוס באפידמיולוגיה ומחלות זיהומיות באוניברסיטת נוטינגהם, אומר כי "התרופות שבודקים עכשיו הן בעלות סיכוי טוב להקל על החולים. אני מתכוון לתרופה נגד האבולה, ועוד רעיונות. העניין הוא שהגעה למסקנה שהתרופה עובדת מצריכה זמן. זה לא מעכשיו לעכשיו וגם אז יתכן שהיא רק תקצר את המחלה או תצליח לסייע בחלק מהאנשים. זה גם מצב טוב כי זה יקטין את הלחץ על מערכות הבריאות שלנו".
איך נשב באצטדיוני כדורגל ואיך נקיים חתונות ומסיבות
"במקרה שלא תהיה תרופה ההישארות בסגר אינה אופציה, מדינות והעולם לא יכולים לעמוד בכך. נצטרך להתרגל פשוט למציאות אחרת ולהחזיר את העולם לפעול כשיהיה חוזה חדש בין האזרחים למדינות. אני מדבר על העצמת האחריות האישית. מי שיהיו לו תסמיני מחלה יישאר בבית עד שהם יעברו ולא יגיע לעבודה שלו" אומר פרופ' נייל. "מי שיישאר בבית בגלל הווירוס יחשב לגיבור, עלינו לשנות את היחס לחולים וכן גם להעצים את יכולת העבודה מרחוק. מעבר לכך העולם יצטרך לסייע מאד למדינות עניות לפתח את האפשרות לעבוד מרחוק או לעבוד באופן מוגן. זה יהיה מאבק עולמי בניהול הנגיף. אני גם מניח שהדרכים לפקח על חולים ולנהל חברות במהלך מגיפה יציבה יתגברו", מוסיף ד"ר נבארו. ד"ר פטר הוטז אף מציין כי לדעתו במציאות של פיקוח נכון אפשר יהיה להחזיר בצורה מבוקרת אירועי ספורט המוניים ומסיבות אחרות. לדבריו "אם נצליח לבנות מנגנון מעקב מתאים שיאט את התפשטות המגיפה כל פעם כשהיא מופיעה, אז נוכל להחזיר אירועי ספורט ולאכול במסעדות ומקומות ציבוריים אחרים. אפשר יהיה לפקח על השחקנים כך שנדע תמיד אם הם בריאים או חולים, לערוך שינויים באצטדיונים כך שיהיה קהל אבל הוא יהיה מוגן ופחות חשוף להדבקה. גם מסעדות ואירועים פשוט נייצר מערך של מרחק יותר גדול בין האנשים. מעבר לכך כיון שנראה שהווירוס מעדיף את החורף יותר מאשר את הקיץ נוכל לנהל את האירועים שלנו בהתאם".
ומה עם חסינות העדר
מושג נוסף שהמומחים עוסקים בו הוא השאלה האם חסינות עדר, קרי הידבקות גדולה של האוכלוסייה לרמה של 60-70 אחוז תייצר מצב שאפשר להחזיר את החיים לנורמליות. כאן הם מראים שזו צפייה מסוכנת כיון שבמחלת החצבת הייתה חסינות עדר ועדיין כל שנה מתו מהמחלה ברחבי העולם בין 2 ל3 מיליון איש למרות החסינות עד שפותח חיסון למחלה הזו. במילים אחרות המושג חסינות העדר הוא מושג מטעה מבחינת כמות הקורבנות. בסופו של הראיון בCNN מנסים החוקרים לעודד ולהגיד כי "המאמץ האנושי נגד הקורונה הוא כה גדול עד שאנו מעריכים שיימצא חיסון. אבל אל תצפו לכזה תוך 18 חודשים זה אופטימי מידי".
