מפחדים לחזור לעבודה, מפחדים להישאר מאחור: החולים הכרוניים במבוי סתום

החזרה המהירה לשגרה, למקומות העבודה והחל מיום ראשון גם ללימודים מותירה חולים כרוניים רבים מבולבלים. כשליש מהאוכלוסייה שמעל גיל 35 סובל ממחלה כרונית אחת לפחות. וההערכה היא שעשרות אלפים מהעובדים בשוק העבודה סובלים מגורם סיכון אחד או יותר, החל מיתר לחץ דם, סוכרת ועד מחלה אוטואימונית או סרטן.

האם החולים הללו יכולים לחזור לעבוד גם במקומות הומי קהל? האם יקבלו פיצוי אם לא יחזרו לעבודה? האם עליהם להימנע מלשלוח את ילדיהם לבתי הספר והגנים ביום ראשון? איש לא נותן להם מענה לפניות הללו.

"ההנחיות החדשות לא ברורות לחולים מורכבים בכלל", סיפר אורן קוזלובסקי (48), חולה בסיסטיק פיברוזיס ומשותל ריאות עם מחלות רקע סכרת, ותפקוד כלייתי לקוי, "התקשרתי למרפאה המטפלת במושתלי ריאות וחולי סיסטיק פיברוזיס והבלגן חוגג. גורם אחד אמר לי שאין שום מניעה שאחזור לשגרה כמו שאר הציבור וגורם אחר אמר שבגלל שאני חולה ומושתל ריאה אני מגנט להידבקות ולא רק שאני לא יכול לחזור לעבוד גם אשתי והילדים צריכים להמשיך להסתגר מחשש שהם יכניסו את הקורונה הביתה. אני מבולבל לחלוטין ופשוט נופל בין הכיסאות. אני ואשתי כנראה לא נוכל לחזור לעבוד ובשלב הזה אני לא יודע איזה מבין החששות שלי יותר כבד, הכלכלי או הבריאותי

"פניתי למשה בר סימן טוב וביקשתי ממנו הבהרות אבל אני עדיין ממתין למענה. גם מוסדות אחרים, כגון ביטוח לאומי, חברת החשמל וגופים המכירים בזכויות נכים, לא נותנים מענה לאוכלוסיות בסיכון. מערכת החינוך אינה מכירה בפתרונות חזרה לשגרה לילדים של חולים בסיכון וישנה תחושה שאין כאן בלבול תמים, אלא בריחה של המערכת מלקיחת אחריות", הוסיף קוזלובסקי.

"החזרה לשגרה מרגישה מהירה ולא ברורה"

יהודית (52), חולת טרשת נפוצה, התייחסה גם היא למצב המבלבל עבורה ועבור חולים רבים נוספים: "השבועות האחרונים מלאים בחששות רבים עבורי. אני מתמודדת עם מערכת חיסונית חלשה ולא רק - אני גם מקבלת תרופות לטרשת שמחלישות את מערכת החיסון עוד יותר. החזרה לשגרה מרגישה לי מהירה מדי ולא ברורה. ההתנהלות הזו, שהיא לא מספיק ברורה ומוקפדת מסוכנת במיוחד לאנשים כמוני, שאין להם מערכת חיסון תקינה. אני עובדת במקום הומה אדם ומאוד מפחדת לשוב אליו, אך גם חוששת מפיטורים במידה ולא אחזור לעבודה, כמובן שלא התייחסו או הוציאו הוראות לגבי מי שהחזרה לשגרה מסכנת חיים עבורו ובכלל בכל התקופה, לכל השאלות והחששות הרבים במהלך המשבר ועם החזרה לשגרה, אין כתובת ואין מי שעוזר ומנחה".

האתגר של יפית אלפרסון אלמליח (50) הוא כפול. היא גם מורה במקצועה והחלימה לפני חמש שנים מסרטן השד. כיום היא אחת ממנהלות גמאני (קהילה לחולות סרטן שד) ומתנדבת בעמותת אחת מתשע. "גם חמש שנים אחרי סיום הטיפולים החשש שהסרטן יחזור אורב לי בכל פינה. המערכת החיסונית של חולים ומחלימים מסרטן השד היא ירודה ואני לא מרגישה בנוח לצאת מהבית למרות ההקלות בהנחיות והשיח על חזרה לשגרה. אין מספיק ידע על נגיף הקורונה ואני לא יכולה לדעת איך הידבקות במחלה תשפיע עליי. אני מורה במקצועי ועכשיו שהשתנו ההנחיות אני מבולבלת לגמרי, מצד אחד אני חוששת לחזור לעבוד אבל מצד שני אף אחד לא ערב לכך שאם אני אשאר בבית תהיה לי עבודה לחזור אליה בעתיד. הייתי רוצה שמישהו יגיד לי מה לעשות אבל אף גורם מקצועי לא מוכן לקחת אחריות".

"קיים חשש כעת הנובע מאסטרטגיית היציאה עליה הכריזו. החשש של החולים הוא כפול – גם של החולה הכרוני עצמו וגם מיציאה מהבית של בני המשפחה הבריאים שעלולים להדביק ולסכן את בריאותו בחזרה לביתם. עד כה לא פורסמו הנחיות ברורות באשר לאוכלוסיות בסיכון וחולים מדוכאי חיסון", אומרת סילבי עומר, מנכ"לית העמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס כיבית בישראל.

"לא קיימת הגדרה ברורה לגבי מי נכלל בקבוצת הסיכון"

ארגוני הזכות לבריאות והאגודה לזכויות החולה שיגרו הבוקר מכתב למשרד הבריאות ובו דרישה להנחיות ברורות למתמודדים עם מחלות כרוניות לגבי האסטרטגיה ל"חזרה לשגרה". במכתב מציינים הארגונים, כי בעקבות שכך, יש לפרסם הנחיות ברורות ובדחיפות בסוגיות הגדרה ברורה ומפורטת של קבוצות הסיכון, כיצד ואם עליהם לחזור לעבודה או ללימודים, פרסום הנחיות לעובדים ולמעסיקים, כולל חובה להתאים את סביבת העבודה ולספק אמצעי הגנה ניאותים או לאפשר עבודה מהבית לעובדים המוגדרים כקבוצת סיכון, פרסום הנחיות למוסדות החינוך, כולל לגבי אפשרות ללימודים מרחוק והסדרת המשך קבלת דמי אבטלה לאוכלוסיות בסיכון מוגבר אשר מקום העבודה שלהם אינו יכול לספק עבורם סביבת עבודה בטוחה. כמו כן הם דורשים לקבוע בתקנות או בחוק את האפשרות של אנשים עם גורמי סיכון שהמעסיקים שלהם לא יכולים לספק להם סביבה בטוחה לקבל דמי אבטלה.

"לצערנו לא קיימת הגדרה ברורה לגבי מי נכלל בקבוצת הסיכון ועל כן לא ברור גם מי יכול לחזור לפעילות מחוץ לבית ומי לא. לא נכון להשאיר את ההחלטה לידי הרופא המטפל בלבד וודאי שלא בידי המעסיקים או מנהלי המסגרות הלימודיות". כתבו ארגוני הזכות לבריאות למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. 

"במהלך המשבר, המתמודדים עם מחלות כרוניות הונחו להישאר בבית ולהימנע כל האפשר משהות בחוץ. כעת, עם צמצום המגבלות חווה ציבור זה בלבול גדול וחרדה לגבי האופן שבו עליו להתנהל במסגרת החזרה ההדרגתית לשגרה. חלקם מעוניינים ויכולים לשוב למקום העבודה, אך המעסיק חושש מכך ואינו מאפשר להם. אחרים חוששים לחזור למקום העבודה בהיעדר הגדרה ברורה של כללים מחייבים והתאמות נדרשות לאור מצבם הבריאותי. חלקם חוששים מהחזרה של ילדיהם למסגרות חינוכיות ועוד", כתבו ארגוני הזכות לבריאות בהם האגודה לזכויות החולה, עמותת "מפרקים צעירים", עמותה לטיפול בחולי טרשת נפוצה MS ישראל, עמותת נאמן לנפגעי שבץ מוחי ועמותה לקידום ושמירת זכויותיהם של חולי הכליות.

סיכויי התמותה מוכפלים פי 6

סיכויי התמותה מקורונה עבור הסובלים ממחלות רקע הם גבוהים יותר. כך למשל הסיכון לתמותה של אנשים ללא מחלות רקע בגיל 20 עד 40 עומד על 0.2% ושל בני 40 עד 50 על 0.4%.

אך אדם כזה שסובל ממחלת לב וכלי דם "מקפיץ" את הסיכון שלו לתמותה פי 6. הסיכון לתמותה מקורונה עבור חולים במחלת לב וכלי דם עומד על 13.2%, עבור חולי סוכרת- 9%, חולים מחלת ראות כרונית-8%, יתר לחץ דם 8.4% וסרטן 7.6%.

כמו כן בנתונים שנאספו במדינת ניו יורק עולה כי השמנה היתה גורם הסיכון הגדול ביותר לסיבוכי קורונה. בריטניה והולנד הכריזו על השמנה כגורם סיכון.

משרד הבריאות לא פרסם הנחיות מטעמו לסובלים ממחלות רקע שהם בגיל העבודה, למעט המלצה כי "התו הסגול" יוענק לבתי עסק שיאפשרו לחולים במחלות רקע שלא להגיע לעבודה. אך האמירה הזו לא גובתה בחובה כלשהי על המעסיק.

משרד הבריאות לא ענה לשאלות "ישראל היום" בנושא, תגובת המשרד תתפרסם אם וכאשר תתקבל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו