בחודש שעבר רק דבר אחד העסיק את ראדיסאב צ'ורצ'יץ' - איך הוא מחזיר את בתו יובאנה שלומדת בארה"ב למולדתו סרביה. משבר הקורונה הפך כל רגע לקריטי, ובהחלטה של רגע הם הצליחו לגרום לזה לקרות. "זה היה בדקה ה־90", הוא מספר, "אם היו עוברים עוד כמה ימים, היא לא היתה יכולה לצאת". בתוך שעות היא עזבה את אורלנדו, שם בילתה את ארבע השנים האחרונות, ואחרי שלושה קונקשנים, שבה יובאנה בת ה־23, שנולדה בישראל, לסרביה. מאז היא הספיקה להשלים את לימודיה, ובשבוע שעבר קיבלה את התואר שעליו עמלה.
"סרביה עוברת את המשבר בצורה טובה. במדינה קיבלו החלטות טובות ולמדו מטעויות של אחרים", אומר צ'ורה באופטימיות, אך בנוגע ליורוליג הוא אופטימי פחות, "אני לא חושב שיחזרו לשחק, גם לא בכדורגל. צריך להתכונן לעונה הבאה. אחרי המשבר שום דבר לא יהיה כפי שהיה". מה שברור מבחינתו הוא שאם העונה לא תחודש - "אנאדלו אפס צריכה להיות מוכתרת לאלופה, כבר מזמן לא ראיתי קבוצה כל כך דומיננטית ביורוליג".
מאז עזב את ישראל ב־2002 חי צ'ורצ'יץ' בבלגרד, שם בנה את עצמו בתחום הנדל"ן. "כבר שבע שנים שלא ביקרתי בישראל. בכל פעם אני אומר שעוד מעט אסע וזה לא יוצא לי. בחודשים הקרובים אני אגיע", הוא מבטיח.
קשה שלא לחוש בהבדל בין צ'ורה הסוער והאמוציונאלי שהיה על הפרקט לבין סגנון חייו העכשווי, כשהוא כבר בן 54. "בריאות, שמחה ושקט, זה מה שאני רוצה", הוא מסביר, אך ממהר להבהיר כי הוא ממשיך לשמור על הגזרה אף שכבר אינו על הפרקט: "מאז שירדתי 25 קילו (באמצע שנות ה־90) אני על אותו משקל".
ירידה לצורך עלייה
מי שהכיר את צ'ורה בקדנציה הראשונה שלו במכבי ת"א (1996-1994) לא זיהה אותו כשחזר להפועל ירושלים ב־1997, אחרי עונה בטובורג איזמיר הטורקית. "הייתי בן 31, והרופא אמר שעם בעיות הגב שלי יש לי עוד עונה אחת, מקסימום שתיים, לשחק כדורסל. בסוף התקופה שלי במכבי ובקיץ לפני המעבר לאיזמיר הורדתי משמעותית במשקל ונתתי אולי את השנים הטובות ביותר בקריירה. לפעמים אני תוהה מה יכול היה לקרות אם הייתי עושה זאת מוקדם יותר".
אבל עוד לפני כן, בעונת 1992/93, צ'ורה שיחק במדי דאלאס מהאן.בי.אי, והעובדה שהצליח להישאר בליגה הטובה בעולם רק לעונה אחת נחשבת בעיניו לפספוס הגדול ביותר בקריירה. "שברתי את היד בתאונת דרכים, זה היה חוסר מזל. בתקופה ההיא לשחקנים אירופאים היה קשה יותר להגיע לאן.בי.אי, בניגוד לימינו. אם הייתי מגיע לליגה של היום - הייתי יכול להיות שחקן של 8-7 עונות.
למה לא נשארת בכדורסל אחרי שפרשת?
"פרשתי בגיל 37. היו לי תוכניות לאמן, אבל אמרתי לעצמי שאקח שנה מנוחה. בתום השנה הזו הייתי זקוק לעוד שנה ואז כבר איבדתי את המומנטום. מי שרוצה להישאר בכדורסל ולעבור לאימון צריך לעשות את זה מייד. אם אתה ממתין - הפסדת. אף אחד לא מחכה לך, וזה לא משנה איזה שחקן היית ומה עשית. פשוט שוכחים ממך. הייתי יכול לתרום המון לכדורסל".
.jpg)
"נתתי הכל עבור ירושלים"
צ'ורה נתן שנתיים גדולות גם בהפועל ירושלים, אבל הוא יודע היטב שזוכרים לו רק את הסוף. בעונת 1998/99 הגיעו האדומים של אפי בירנבוים לגמר הפלייאוף אחרי עונה שבה הפסידו פעמיים בלבד ועם יתרון ביתיות בסדרת הגמר מול מכבי ת"א. ביום פתיחת הסדרה פרסם העיתונאי רון קופמן בעיתון "הארץ" כי שלושה ימים לפני המשחק ביקר צ'ורה בביתו של מנהל מכבי ת"א דאז, מוני פנאן ז"ל. מי שראה אותו שם היה שליח פיצה, מה שלימים הטביע את הכינוי "פרשת הפיצה". הסוף, כמובן, ידוע - מכבי ניצחה בסדרה, וירושלים החמיצה הזדמנות היסטורית לאליפות.
בדיוק 21 שנים חלפו מאז פתיחת הסדרה, אך צ'ורה עדיין חי את זה. "אנשים לא מבינים כמה רציתי את האליפות הזו. גם אחרי 20 שנה אני מרגיש את זה. לקחת ממכבי את האליפות היה כמעט בלתי אפשרי אז, והיינו יכולים לעשות את זה. כל העונה אמרתי לכולם: 'אנחנו מסוגלים לעשות את זה'. נתתי את הלב, את הנשמה ואת הגוף עבור הקבוצה הזו. הייתי צריך לעבור ניתוח באותה עונה ולא עשיתי את זה בשביל הקבוצה. רציתי לתת הכל ולא היה אכפת לי מכלום".
צ'ורה מקבל אחריות, ויודע שלא צריך היה להגיע לביתו של פנאן, מנהל הקבוצה היריבה, לפני פתיחת סדרת הגמר: "טעיתי, אבל לא עשיתי שום דבר מלוכלך. בסך הכל הייתי שם שתי דקות. באתי להחליף כסף, אנשים אמרו שבאתי לפגישה. איזו פגישה? הייתי שם שתי דקות. כשהשליח של הפיצה היה למטה, גם אני כבר הייתי למטה".
ומשום שהידיעה פורסמה הפסדתם את האליפות?
"קשה לקבוע, אבל זה השפיע. כל הקבוצה היתה בדאון. הלחץ עלינו היה גדול כי הגענו אחרי עונה מצוינת ועם יתרון הביתיות. בעקבות הפרסום הלחץ גבר עוד יותר. הייתי ה־MVP של העונה ופתאום הפנו אלי אצבע מאשימה, אז בטח שזה לא עזר. מנגד, מכבי ידעו לנצל את המצב. אני יודע שיזכרו לי את זה לכל החיים, אני יודע שלא שוכחים את זה ומכנים את זה 'פרשת הפיצה'. אני, מול עצמי, יודע כמה רציתי את התואר הזה וכמה קשה עבדתי בשבילו".
טענו שהיית סגור במכבי.
"אם זה היה נכון, אז איך יומיים אחרי סיום העונה חתמתי בפנרבחצ'ה? הטורקים התעניינו בי באפריל, ומייד אמרתי שאני לא מדבר עם אף אחד עד לסיום העונה. אם הייתי אשם במשהו, איך זה שירושלים רצו שאחזור אליהם אחרי חודשיים בטורקיה? הם רצו מאוד שאחזור, אבל לא יכולתי להפר את החוזה שלי. אם רצו אותי בחזרה, סימן שאנשים שם האמינו בי וסמכו עלי. זה שהם פנו אליי עשה לי הרגשה טובה שאנשים יודעים היטב מי אני".
ועוד אמירה שצ'ורה היה חייב להוסיף כשנזכר בעונה ההיא בירושלים: "אם משהו היה חסר לנו בעונה השנייה זה מוטי דניאל (עזב למכבי ראשל"צ; א"ס). שחקן מצוין, בלי אגו, מנהיג וגם חבר טוב. איתו היינו יכולים להיות קבוצה מושלמת".
"אבדיה יהיה כוכב גדול"
בתום העונה בטורקיה הוא שב לארץ לשנתיים במכבי ת"א וב־2002 סיים את הקריירה. אחד האנשים הקרובים אליו ביותר במשך כל השנים היה מוני פנאן, ששם קץ לחייו ב־2009: "אני לא יכול לומר עליו מילה אחת רעה. הוא היה חבר טוב, נתן את הלב שלו ודאג לי מאוד. אני מכבד אותו מאוד. מה שהיה, היה - הוא היה איש טוב".
מה אתה חושב על ההצלחה של מכבי העונה ועל השנים הרעות שלה לפני כן?
"היתה להם קבוצה טובה, ספסל ארוך, כימיה טובה וכוכב גדול כמו סקוטי ווילבקין. אהבתי מאוד את טיילר דורסי. היה להם סיכוי טוב להגיע לפיינל פור. אני חושב שדני אבדיה צריך היה לקבל יותר דקות. הוא הולך להיות כוכב גדול באן.בי.אי, אף שעוד שנתיים באירופה יכולות היו לקדם אותו יותר. עם זאת, אני לא מבין מה קרה למכבי בשנים קודמות. עם תקציב כזה, קהל ושם כמו שלה, מכבי צריכה להיות בכל עונה בפיינל פור או לפחות בפלייאוף, אחרת זה לא מתקבל על הדעת. המאמן יאניס ספרופולוס הביא את השינוי".
.jpg)
