הוועדה הציבורית בראשות כדורסלן העבר צבי לובצקי, שמונתה בידי שרת התרבות והספורט לימור לבנת, פירסמה השבוע מסמך עקרונות לקביעת אמות מידה חדשות לחלוקת כספי מועצת ההימורים לגופי הספורט בישראל. הוועדה העלתה כמה המלצות חדשות בהחלטותיה שתכליתן, אם לסכם במשפט אחד, הוא "תעדוף תקציבי לקבוצה מצומצמת של ענפי ספורט - החשובים, הבסיסיים, הפופולריים והמצליחים בישראל".
13 ענפי ספורט יוגדרו כמועדפים, ובהם שלושת ענפי היסוד החשובים ביותר באולימפיאדה - אתלטיקה קלה, שחייה והתעמלות. עשרה ענפים מרכזיים נוספים (ובהם שיט וג'ודו) יזכו לתמיכה מועדפת לפי הצלחות והישגים בינלאומיים, מסורת, רמת המאמנים והתשתיות. בנוסף, כדי לזכות בתמיכה כספית ממועצת ההימורים יהיה על איגודי הספורט השונים להציג מספר מינימלי של ספורטאים מתחרים - 120 בשנת 2014, ובהמשך אף יותר. והכי חשוב - העדיפות בתקצוב תינתן לאיגודים שהספורטאים בהם הם בגילים 12 עד 35.
הוועדה, ששמה דגש על פיתוח תשתיות ספורט ועל השקעה בספורטאים צעירים, זכתה למחמאות רבות על כך שהתאמצה לבצע שינוי מקיף בתפיסה, נגעה בבעיות נכונות ומיקדה את עיקר המשאבים בצינור מרכזי לענפים החשובים בארץ, שסבלו מהזנחה שנים רבות, דבר שהוביל להידרדרות הספורט הישראלי. בחלון הראווה של הספורט, המשחקים האולימפיים, הוכח עד כמה קשה מצב הספורט בישראל - מלונדון חזרו ספורטאינו בלי שום מדליה.
מצד אחר, כשהכסף מיועד להשקעה צרה יחסית וכשיש העדפה, רוב גדול של ענפי הספורט נשארים בחוץ, בעיקר ענפי הספורט העממיים והלא אולימפיים, שמספר המתחרים בהם קטן יותר וממוצע הגיל שלהם גבוה יותר; ואכן מסקנות הוועדה הקפיצו השבוע ספורטאים רבים משנת היופי שלהם.
אנשי האיגודים הקטנים, שממילא נמצאים בתחתית סולם העדיפויות, זועמים לנוכח המכה האנושה שהם עתידים לספוג כעת. 50 ענפי הספורט העממיים בישראל זוכים לתקציב של כ־5 מיליון שקלים בשנה, תקציב דל יחסית, שלנוכח המלצות הוועדה עתיד להצטמצם עוד יותר.
השחמט, לדוגמה, אמור להיות אחד הנפגעים העיקריים - אף על פי שזה לא כבר הפך בוריס גלפנד לישראלי הראשון שהשתתף בגמר אליפות העולם במוסקבה, ואף שלישראל יש נבחרת שחמטאים מפוארת שמביאה הישגים. גם ענף הברידג' ייפגע. הברידג' ידוע כענף פופולרי מאוד בגיל הזהב. לפי הערכות בעולם הספורט, שחמט וברידג' מעסיקים 20 אחוזים מהספורטאים הרשומים כיום בישראל.
חנה שזיפי, עד לא מזמן יו"ר התאגדות הברידג', אמנם כבר יצאה לפנסיה, אבל יודעת להסביר: "ההמלצות פוגעות בנו מאוד, כי הרי רוב הספורטאים אצלנו הם מעל גיל 35". לפי נתונים שהעביר יו"ר התאגדות הברידג' הנוכחי, מודי קניגסברג, בברידג' הישראלי יש יותר מ־6,500 ספורטאים פעילים, ועוד עשרות אלפי ספורטאים חובבים בכל שכבות הגיל. העשור האחרון היה רצוף בהישגים בינלאומיים בברידג', כולל אלופי עולם ואלופי אירופה מישראל. "לצערנו, המלצות הוועדה כפי שהן, יובילו לפגיעה קשה בענף הספורט ההישגי ביותר של מדינת ישראל", מבהיר קניגסברג, "בנוסף, ההמלצות מבטלות ציבור שלם של ספורטאים בגילי 50 פלוס באופן גורף וללא סיבה נראית לעין".
"נער בן 20 לא אלוף"
הדיון על ברידג' ועל שחמט גולש תמיד לוויכוח הפילוסופי "מהו ספורט?" ומעלה את השאלה אם ענפי ספורט שאינם דורשים מאמץ פיזי ושאפשר להגיע לשיא בהם אחרי גיל 50 ראויים להיחשב לספורט ולקבל תקציבים בהתאם. ועדת לובצקי, לפחות, טוענת ש"קיימת בעייתיות עם ענפים המוגדרים כענפי ספורט, שאינם כרוכים בפעילות גופנית בהתאם לחוק הספורט". זה מזכיר פרסומת ישנה למועדון כדורת דשא באנגליה, שהזמין אליו חברים חדשים בעזרת הסיסמה: "אתה לא צריך להיות זקן, העיקר שאתה מרגיש זקן".
ענף מקביל לשחמט ולברידג' הוא פטאנק - ספורט צרפתי במקורו, שהובא לארץ בידי עולים מצרפת ומצפון אפריקה. מגלגלים כדורי ברזל על משטח חול קשיח אל עבר כדורון עץ קטן, והמטרה היא להתקרב אליו ככל האפשר. את המשחק משחקים בקבוצות של בודדים. מדובר בספורט שמצריך יכולת חשיבה יותר מיכולת פיזית.
עמי קורדובה, יו"ר איגוד הפטאנק הישראלי, נזעם מוועדת לובצקי. "הופכים את עולמנו, זאת חוצפה", הוא אומר, "תוחלת החיים של אנשים כיום כבר מגיעה ל־80, והולכים וקובעים את גיל 35 בתור הרף. זה מגוחך. מונעים מבני אדם בוגרים לעסוק בספורט. גיל 35 זה כלום, זה השלב שבו רק מתחילים להפגין בשלות שכלית ומנטלית. בספורט שלנו ככל שאתה מתבגר אתה טוב יותר, משפר טקטיקה, אסטרטגיה, ריכוז, ראיית משחק, יישוב דעת - התכונות שמתבטאות בגיל מבוגר יותר, לצד תעוזה ודיוק. נער בן 20 לא יכול להיות אלוף, אין לו מספיק ניסיון והוא נכשל בדברים בסיסיים".
אלוף הארץ בפטאנק הוא עאבד א־סלאם, בדואי בן 38, ד"ר לביוטכנולוגיה מהטכניון. אלופת הארץ לנשים היא מרגלית אוסי, בת 55, כדורסלנית לשעבר, שזכתה במדליית ארד ממשחקי העולם בטייוואן. בסך הכל יש כ־600 שחקני פטאנק רשומים באיגוד, מכל השכבות והרקעים בישראל, והענף הוא כבר מזמן לא נחלתם הבלעדית של הצרפתים.
קורדובה עצבני במיוחד. "פטאנק זה לא רק ספורט אלא אורח חיים. אתה חי ונושם פטאנק. יש לנו שחקנים בגיל 80, תיקח להם את הכדורים מהיד והם ילכו להריח את הפרחים מלמטה. לא יישאר להם טעם לחיות. הוועדה לא מאמינה מה ספורט עושה לבני אדם. ביום שיש אימונים, זה יום שכולו טוב".
"מה עם רוכבי האופניים?"
הטענה של קורדובה נגד מסקנות הוועדה היא ש"אי אפשר לגזור גזרה שווה על כל הענפים. יש ענפים שבהם מגיעים לשיא בגיל מבוגר יותר, ומתמודדים באליפות העולם מול ציבור דומה. יש לנו 40 תחרויות בשנה שמשוחקות בשבתות מתשע בבוקר עד שש בערב. אנשים מתאמנים במועדונים כל השבוע ונמצאים על המגרשים המון שעות וחיים את הספורט. הוועדה באה ומבטלת את כל הציבור הזה כלאחר יד. והדברים אמורים לא רק לגבי הפטאנק, אלא לגבי ענפים רבים. מה למשל עם כל רוכבי האופניים בשבת, שחלקם הגדול מבוגרים?"
קריטריון הגיל שנקבע בוועדת לובצקי מסעיר את רוב האיגודים הקטנים, שרואים בכך מכת מוות תקציבית לפעילות השוטפת. נביל עבוד, יו"ר איגוד הגלגיליות, אומר: "אנחנו עוסקים ספורט. חבל מאוד שהמבוגרים שלנו בעצם קיבלו הוראה מלמעלה שאסור להם להשתתף ולהתחרות. אולי חבל שאנחנו עוסקים בספורט ולא בפוליטיקה. וברצינות, אני מקווה שיסייעו לנו לקיים את הספורט במקום להרוס אותו". עבוד מתכוון להעלות את העניין לדיון בכנס של הפדרציה הבינלאומית לגלגיליות.
ועדת לובצקי רואה בענפים אזוטריים יותר חוגים מאשר ספורט שראוי שהמדינה תשקיע בו. זה המקום להזכיר את התאחדות אילת, שמאגדת את כל עשרות ענפי הספורט שאינם אולימפיים, ובהם הפטאנק והברידג'. לענפים האלה יש מקבילה לאולימפיאדה - "משחקי עולם", שמהדורת 2013 שלהם תתקיים בחודש הבא בקולומביה. האירוע מארח ענפים כמשיכת חבל, גלגיליות, טיסנאות, ניווט, כדורת, סקי מים, ריקודים ועוד רבים אחרים.
בוריס אודיקדזה הוא יו"ר ההתאחדות הישראלית לספורט הריקוד, שבו יותר מ־400 ספורטאים פעילים שמשתתפים בתחרויות. "אנחנו ממש מאוכזבים ממסקנות הוועדה, גם ככה אנחנו מקבלים הקצבה של גרושים", אומר אודיקדזה, "ומה שהכי מרגיז הוא שבענפים אחרים צועקים: 'ריקודים סלונים זה לא ספורט'. תדע לך שיום אחד הגיע לאימון אצלי רון קופמן. הוא היה בשוק כשהבין באיזה עומס פיזי מדובר. במשך אימון של שעתיים הרקדנים מזיעים ומחליפים שלוש־ארבע פעמים בגדים. זה ספורט מאוד תובעני וקשה, ומתאמנים בו ארבע־חמש פעמים בשבוע לפחות, אם לא כל יום".
באשדוד מתקיימת כבר 15 שנים ברציפות תחרות ריקודים שנתית בינלאומית גדולה (השנה בגלל מבצע עמוד ענן היא בוטלה), ואודיקדזה מתגאה בכך וגם בהישגים של ישראל בענף. "שלחנו נציגים שהגיעו לגמר אליפות העולם ולתחרות בלקפול (המקבילה בריקודים לווימבלדון בטניס). לפני יומיים בקופנהגן עמד על הפודיום במקום הראשון זוג ילדים שלנו, והשמיעו את 'התקווה' באחת התחרויות הגדולות בעולם. אבל אף אחד לא יודע פה שום דבר. לא רוצים לשמוע על זה. יש לנו זוגות חזקים מאוד בנוער, שסיימו במקום העשירי בעולם בעונה שעברה מתוך 80 מדינות. אנחנו עושים את העבודה שלנו, אבל לא זוכים להערכה כי אנחנו לא כדורגל ולא כדורסל. אבל אנחנו על המפה ונישאר על המפה".
ומי ישלם את הארנונה?
תחום התעופה הספורטיבית כולל שורה של איגודים שונים ומגוונים. רון מיאסניקוב, מזכירת איגוד הצניחה החופשית, הזדעזעה מהמלצות ועדת לובצקי, שלה היא קוראת "הזוועה החדשה". הדרישה למינימום של 120 ספורטאים פעילים כדי לתקצב איגוד והגבלת הגיל הן לדעתה "מכת מוות לספורט".
"באיגוד הצניחה החופשית יש כיום 60 ספורטאים שמשתתפים בתחרויות, כולל מתחרה שצפוי להופיע במשחקי העולם", אומרת מיאסניקוב, "בנוסף, רוב העוסקים בתעופה, בייחוד בדאייה ובתעופה ספורטיבית, הם דווקא מבוגרים מגיל 35. זה לא שלאגודה חסרות צרות. ממילא אף אחד לא מוכן להכיר בנו, מינהל הספורט לא, רשות התעופה האזרחית לא. בפועל כל אחד לוקח מצנח וצונח איפה שבא לו כי אין חוק שמסדיר את הצניחה החופשית בארץ".
כדי להתמודד עם מסקנות הוועדה איגודי התעופה הספורטיבית השונים שוקלים צעד מתבקש: איחוד של האגודות השונות תחת איגוד על אחד, בדיוק כשם שאיגוד האתלטיקה מכיל בתוכו ענפים כגון ריצות, קפיצות וזריקות.
מי שעומד בראש כל ארגוני התעופה הוא עמרי טלמון, מנכ"ל קלוב התעופה, שנוסד לפני 80 שנה, במארס 1933, והיה בין מניחי התשתית התעופתית האזרחית והצבאית של היישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן במדינה הצעירה, וחניכיו המשיכו לחיל האוויר ולאל על. טלמון טוען ש"מסמך הוועדה הוא כללי מאוד, יש בו חוסרים ודברים שאינם מכומתים. בכל מקרה, משמעות מסקנות הוועדה מבחינתו היא כמעט חיסול של כל תחומי התעופה, חוץ מטיסנאות, שגם הוא ייפגע קשות".
לגבי הגבלת הגיל טוען טלמון: "אולי בהתעמלות ובאתלטיקה גיל 35 הוא המקסימום והספורטאים פורחים בגיל צעיר, אבל בתעופה זה ממש לא כך - כל בכירי התעופה בארץ הם בני יותר מ־35. הגיל כאן לא עושה לך רע, מה שקובע הוא הניסיון ולא הכוח הפיזי. לכן ניסיון הוועדה להכניס את כל העסק לסל אחד של עקרונות הוא רע מאוד ובלתי צודק".
למשחקי התעופה נשלחים לא בהכרח הטובים ביותר, אלא אלה שיכולים להרשות לעצמם כלכלית את התענוג, שכן רוב ההוצאה הכספית מוטל על המתחרים. "דאון מתקדם עולה עשרות אלפי יורו, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כזה", מסביר טלמון, "אז כשאנחנו שולחים מתחרה לאליפות אירופה או העולם, אנו שוכרים בחו"ל דאון שמתאים לרמת התחרות ליומיים־שלושה, ובזמן הזה הוא נדרש להכיר את הציוד, להתרגל אליו ולהתחרות".
ואם כל הצרות לא מספיקות, גם השימוש בשדה התעופה אינו חינם. המועצה האזורית עמק יזרעאל דורשת מקלוב התעופה 100 אלף שקלים בשנה עבור השימוש בשדה התעופה מגידו, ובקלוב מנסים להוריד את הסכום לשליש. ועדיין "זו הוצאה ענקית עבורנו", מבכה טלמון.
יש גם ענפים מצליחים שצוברים תאוצה ופונים לקהל צעיר יותר. מועדון הספורט האלפיני כצפוי לא תפס בישראל, כי מה לנו ולהרי האלפים המושלגים? אז לפני שלוש שנים האגודה שינתה את שמה לאיגוד המטפסים הישראלי, תוך כדי התמקדות בטיפוסי קירות ומצוקים - ספורט שצובר תאוצה גדולה עם 500 חברים בעמותה ועוד 5,000 פעילים ביום יום. אם בשנת 2000 היו שלושה קירות טיפוס מקצועיים בישראל, כיום יש 12, וגם בלי תמיכה גדולה מהמדינה הפך הטיפוס לספורט אתגרי פופולרי בקרב צעירים.
נמרוד נחמיאס, יו"ר מועדון המטפסים הישראלי וגם הספורט האלפיני בישראל, טוען שצריך לחשוב על העתיד. "גם ככה אנחנו בקצה קצהו של הקרחון התקציבי, ומקבלים כל מיני שאריות של פירורי תקציבים", אומר נחמיאס, "אבל כואב הלב במיוחד כי הספורט שלנו מועמד להיות ספורט אולימפי ב־2020, ועכשיו זה הזמן להתחיל להשקיע בו, כשכבר יש לנו מאגר ספורטאים ברמה גבוהה שמתחרים באליפויות עולם. אם הוא יתקבל להיות ספורט אולימפי, ורק אז יחליטו להשקיע, זה יהיה מאוחר מדי".
* * *
כל גופי הספורט קיבלו את המסמך עם מסקנות הוועדה כדי להציג את הערותיהם והסתייגויותיהם בתוך 60 ימים, שאגב בסיומם לימור לבנת אולי כבר לא תהיה שרת התרבות והספורט. אפשר לנסות להרגיע את כל המתלוננים במידה מסוימת ולהזכיר להם שאנחנו במדינת ישראל, שבה ועדות רבות קמו ומסקנותיהן של חלק נכבד מהן לא יושמו.
בנוסף, אין בישראל מדיניות ספורט אמיתית וארוכת טווח, ואנחנו ממילא בסיום הקדנציה של לבנת כשרת התרבות והספורט. אם תתחלף, עדיין לא ברור אילו עקרונות וזיקות ינחו את השר או את השרה החדשים. וכמעט שכחנו - עוד לא ברור מי בכלל אמור ליישם את מסקנות הוועדה. כך שכל הרקדנים, הקלפנים והמטפסים יכולים להירגע. עוד מוקדם לומר נואש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו