הדברים שנשמעים בימים האחרונים במערכת הביטחון קשים. מעוררי דאגה. הם מבטאים תסכול עמוק מהמצב ומהעתיד.
ייאמר מייד: לא חייבים להסכים עם כל מילה שנאמרת במערכת הביטחון. אבל, לכל הפחות, חייבים להקשיב לבכיריה. מדובר באנשים שמשברים הם לחם חוקם, וניהול מערכות גדולות הוא המקצוע שלהם. וכן, מדובר גם, בלי מליצה, בטובי אנשינו. במי שלאורך כל שנותיהם שמו את האינטרסים של המדינה לפני האינטרס שלהם. את "האנחנו" לפני ה"אני". שקשה להבין מה ייצא להם מניהול המערכה הזאת, שצל"שים לא יהיו בסיומה.
ולא, לא מדובר בנפתלי בנט, אלא באחרים, מכמה גופים וארגונים, שמעורבים במלחמה הנוכחית וחרדים - אין מלה אחרת להגדיר זאת - מהדרך שבה היא מנוהלת.
עיקר הביקורת היא על משרד הבריאות ועל ראשיו. על גבהות ליבם. על הביטול המוחלט של כל דעה אחרת, כולל של אלה שמביעים מומחים בעלי שם מהארץ ומהעולם. על שימת הרגליים המכוונת לכל רעיון, הצעה או החלטה שמנוגדת לדעתם. על היעדר שקיפות. על מניפולציות בנתונים. על ביורוקרטיה שנועדה לערום קשיים, ובעיקר (כמו שהגדיר זאת בכיר מאוד) על "משחק מסוכן בחיים של כולנו".
ליבת העניין, נכון להיום, היא סוגיית הבדיקות. משרד הבריאות בולם מעבר למסה של בדיקות. הוא אמנם לא מפרסם בקביעות את היקף הבדיקות שנערכות, אבל בסוף השבוע האחרון מספרן היה נמוך בכמחצית מאשר בסוף השבוע שקדם לו. למי ששכח, ראש הממשלה התחייב שנגיע בקרוב לכ־30 אלף בדיקות ביום; שלשום עמדנו על בערך שישית מהמספר הזה. רק אתמול (כפי שחשף נדב איל) הורה משרד הבריאות למעבדות לפעול גם בלילה. זה לקח חודש, קצת יותר מכפי שלקח לו להפעילן גם בסופי השבוע. בדרך נרשמו קרבות עם כמה מבכירי מערכת הבריאות; כמה פרופסורים שמתחו ביקורת על המדיניות שנוקט המשרד, סיפרו כי קיבלו רמזים ברורים שעדיף שישתקו.
ה"שקט יורים" של מלחמת לבנון הראשונה התחלף ב"שקט בודקים" של מלחמת הקורונה הראשונה. משרד הבריאות לא מוכן לקבל ביקורת, וגם לא רוצה לקבל סיוע. גורמים במשרד פתחו בסוף השבוע בהפגזה ארטילרית על בכירי צה"ל בעקבות שתי כותרות שפורסמו ב"ישראל היום". הראשונה, הצעתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי - במכתב לראש הממשלה - לקבל אחריות למשבר, והשנייה - בראיון במוסף ערב החג - דבריו של סגן הרמטכ"ל אייל זמיר כי אם תימסר לצה"ל האחריות לסוגיית הבדיקות, הוא יוכל להגיע ליעד של 30 אלף בדיקות בתוך שבועיים־שלושה. הטענה העיקרית של אנשי משרד הבריאות (כפי שפרסמה קרן מרציאנו) היא שמגיפות הן לא עניין לצבאות. הם כמובן צודקים, רק שבניגוד למדינות אחרות - שבהן יש מערכות אזרחיות חזקות ומתפקדות שמיועדות לטפל במשברים כאלה - בישראל רק פיקוד העורף (ומאחוריו צה"ל ומשרד הביטחון) מסוגל לטפל בכזה משבר, שהוא הרבה מעבר לבריאותי נטו.
עוד בנושא:
• בת 53 ללא מחלות רקע נפטרה מקורונה
• משלוחי ענק של ציוד למאבק בקורונה נחתו בארץ
• החל ממחר: יציאה מהבית רק עם מסכות; מי פטור, מה העונשים ועד כמה הן יעילות?
וזה לב העניין: הדאגה המיידית כיום היא עדיין בריאותית. אבל הדאגה העיקרית היא כלכלית. אם המשק לא ישוחרר בהקדם להניע מחדש את גלגלי הכלכלה, התוצאות יהיו הרסניות. הרבה יותר אנשים ימותו מהנזק הכלכלי מאשר מהקורונה. השורה התחתונה הזאת מקובלת על לפחות חמישה צוותים שעובדים כיום על אסטרטגית "היום שאחרי", חלקם בברכתו של ראש הממשלה. אלא שכדי לשחרר את המשק, צריך לעשות בדיקות. מסות של בדיקות. זה יאפשר לדעת היקפי חולים, לסמן אזורים בעייתיים, לאתר מוקדי התפרצות, לתזמן החלטות של סגר ושחרור. בהמשך לכך צריך לערוך גם בדיקות סרולוגיות כדי לאתר ולשחרר את הא־סימפטומטיים ואת מי שחלו והחלימו. רצוי גם לערוך סקר מקיף (כמו שנערך באוסטריה, למשל), שיצביע על מגמות ועל כיוונים להמשך. את כל אלה משרד הבריאות בולם. ממילא, אין לו יכולת אמיתית לבצע את קפיצת המדרגה הנדרשת. מסד הנתונים שהוא מתבסס עליו היה נשאר מיושן, אלמלא אגף המודיעין בנה לו מערכת חדשנית שמאפשרת לו לנהל ולשלוט במידע; בכל הקשור לרכש הוא נזקק לצוות ההצלה של המוסד ומשרד הביטחון; וגם המעבר לעשרות אלפי בדיקות ביום לא יתבצע ללא היכולת הלוגיסטית של צה"ל - מבודקים וערכות בדיקה ניידות ונייחות, ועד שינוי הבדיקות למעבדות בזמן אמת.
הקריסה עלולה להגיע
יש כמובן עילות נוספות לביקורת. סוגיית בתי האבות, אי־הטיפול בזמן בבני ברק ובערים חרדיות נוספות, או עניין הטיסות מחו"ל, שהסדרתן בזמן היתה, לכל הפחות, מונעת בלאגן, ובאופן המיטבי - מצילה חיי אדם. זה חלב שנשפך, אבל כדאי ללמוד ממנו להמשך: משרד הבריאות לא יכול לנהל את האירוע. אין לו המערכת הנדרשת לכך, וגם לא האנשים המתאימים.
משרד הבריאות צריך להיות יועץ מקצועי בענייני בריאות. המלצותיו בראשית הדרך סייעו למקם את ישראל במקום טוב מבחינת נתוני התחלואה ביחס לעולם. זה נובע כמובן גם מתנאיה הייחודיים של ישראל - אוכלוסייה צעירה (בוודאי בהשוואה לאיטליה ולספרד), ושער כניסה אחד שמאפשר שליטה בנכנסים וביוצאים - אבל הקרדיט ראוי שיינתן. אלא שזה שייך לעבר. כעת האזהרה הנשמעת חדה וברורה: אם המשבר לא ינוהל, הקריסה תגיע. בריאותית, כלכלית, או שתיהן גם יחד.
