על שלושה דברים היהדות האמריקנית עומדת: בתי כנסת, חיי קהילה ומפעלי סיוע. שלושת הדברים האלה נמצאים בסכנה כעת, בזמן הקורונה. סכנה שספק אם יוכלו להשתקם ממנה.
היהודים האמריקנים, אפילו אלה שיגדירו עצמם חילונים, קונסרבטיבים או רפורמים, נוהגים לבקר בבית הכנסת לעתים תכופות הרבה יותר מאשר מקביליהם החילונים הישראלים. בית הכנסת הוא מרכז החיים של רבים מהם. כשהם לא בבית הכנסת, הם נמצאים
ב־JCC, מרכזים קהילתיים יהודיים, הפרוסים ברחבי ארה"ב. אם בתי הכנסת מספקים ליהודים האמריקנים את צורכיהם הרוחניים, מרכזים אלה ממלאים את צורכיהם הקהילתיים והגשמיים. אליהם הולכים חברי הקהילה על מנת לפגוש חברים, לערבי שירה, לימי הולדת ואף לחדר הכושר.
עוד בנושא:
האנטישמיות מרימה ראש בחסות הקורונה
מ-100 אלף חולים ל-207 אלף ב-5 ימים: הקורונה משתוללת בארה"ב
הנשיא טראמפ מזהיר: "צפויים לנו שבועיים כואבים"
מפעלי הסיוע של הקהילה היהודית האמריקאית הם הצלע הנוספת במשולש הזה והם מקיפים כל תחום, מאספקת מזון לנזקקים ועד הענקת מלגות לחיילים בצה"ל. הקשר לקהילה וליהדות ממלא עבור רבים את כל צורכיהם.
משימה בלתי אפשרית
מגיפת הקורונה שתקפה את העולם בחודשים האחרונים משפיעה עמוקות על שלושת הדברים הללו, אולי אף בצורה כזו שיהיה קשה להשתקם ממנה. בתי הכנסת, כמו בישראל, סגורים. ניהול חיי קהילה במרחק של שני מטרים בין חבריה הוא משימה כמעט בלתי אפשרית וקיום אירועי איסוף תרומות כמובן לא מתאפשר, מה גם שהמצב הכלכלי החדש יקשה גם על אלה המעוניינים לתרום.
האנטישמיות שינתה פניה
אפילו האנטישמיות שינתה את צורתה עם בואה של הקורונה. לפני שהתחיל המשבר, דבר שנראה לפני עשורים, האנטישמיות בניו יורק היתה בכותרות. משטרת ניו יורק בדיוק יצאה בשורת תדרוכים ופעולות לצמצום התופעה, שהגיעה לממדים מפלצתיים, ועכשיו נדמה שמאמץ זה כמעט נזנח.
אך האנטישמיות גם היא השתנתה, ומכזו שמאופיינת בעיקר בתקיפות של יהודים חרדים ברחוב, היא הפכה לכזו שמאשימה אותם בהפצת הקורונה וביבואה לארה"ב.
באופן מוזר נראה שמשבר זה מקרב בין שני עולמות שונים לחלוטין, הקהילה היהודית החרדית והקהילה היהודית "המרכזית". דיוויד אפיון, העורך הראשי של המגזין היהודי "האלגמיינר", חרדי בעצמו, מעיד שעל אף הסטיגמה שנוצרה להם, "ראינו הוראות כמעט אחידות מההנהגה הרבנית שמורות לקהילות שהעיקרון החשוב ביותר ביהדות הוא שמירה על החיים, ושמצווה לפעול על פי הנחיות הממשלה".
חייהם של הסטודנטים בארה"ב השתנו גם הם ללא הכר. עד לפני כמה שבועות הייתי לוקחת את האוטובוס בכל יום בשעה שבע וחצי בבוקר לאוניברסיטה, שם הייתי לומדת עד שמונה בערב, מובילה אירועים של "סטודנטים תומכי ישראל" עד הלילה ואז חוזרת לדירתי וחוזר חלילה. עכשיו השגרה מורכבת מפילאטיס בבוקר, משיעורים אינטרנטיים ומדילמות כיצד להשאיר את הפעילים מעורבים ומתעניינים בישראל בזמן המשבר הכי גדול שפקד את העולם מאז מלחמת העולם השנייה.
החלק הראשון אולי נשמע נחמד, אך הוא מאתגר. אוניברסיטאות כמו קולומביה לא מנמיכות את הציפיות מהסטודנטים, והשם שנלווה לתעודה מחייב, ולכן הסטודנטים צריכים לעבוד קשה הרבה יותר על מנת לשמור על רמת העבודות והמבחנים שהם מגישים.
לשמור על פרו־ישראליות
האתגר הגדול באמת הוא איך לשמור על הרוח החיה בעשייה הפרו־ישראלית באוניברסיטאות ובבתי הספר התיכוניים. "סטודנטים תומכי ישראל" מקיימים לפחות פעמיים בשבוע סמינרים אינטרנטיים בנושאים שונים הנעים בין הפלונטר הפוליטי לחיים ביהודה ושומרון (מועבר על ידי אמתכם הנאמנה), ונוסף על כך, אירועי צפייה משותפת בסרטים הקשורים לישראל ופגישות וירטואליות בין הפעילים.
הרצאות לסטודנטים לעתיד מוסבות גם הן לתצורה החדשה, בתקווה שעד אשר יגיעו לאוניברסיטה יוכלו לקדם את ישראל תוך מפגשים ויוזמות לא וירטואליות, אלא לעמוד פיזית בחזית למען מדינתנו האהובה ולמען הקהילות היהודיות בארה"ב ובעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו