במהלך הראיון הזה יושב עדן שמיר בביתו שבליאז', בלגיה, אך בטלוויזיה הוא צופה בחדשות מהארץ. הקשר הישראלי נמצא לבדו מעבר לים בעיצומו של אחד המשברים הבריאותיים והכלכליים הגדולים שידע העולם בעידן המודרני.
רק לפני קצת יותר משבועיים הוא פתח בהרכב קבוצתו סטנדרד ליאז' ושיחק 90 דקות מול סנט טרוידן. נגיף הקורונה התפרץ כבר אז, אבל אף אחד, כולל שמיר עצמו, לא דמיין שהכדורגל העולמי ייעצר והמציאות תתהפך לחלוטין. "אני מרגיש שהמשחק האחרון היה מזמן, זה מדהים מה שקורה", מספר שמיר בן ה-24 ל"ישראל היום", "אני כל היום בבית. הזמן לא זז וקשה להעביר אותו כי פשוט אסור לצאת החוצה".
איך ההגבלות סביב הקורונה התפתחו בבלגיה?
"ביום שבת (7 במארס) היה לנו משחק מול סנט טרוידן, ואחריו המשכנו להתאמן כרגיל עד יום שישי. אז קיבלו החלטה שהמשחק הבא מבוטל. יום למחרת כבר לא היו אימונים, ואז כבר הודיעו שאין כלום. קיבלנו הודעה שבתקופה הקרובה לא יהיו אימונים, והמועדון העביר לנו תוכנית אימונים כדי שנעבוד בבית".
אתה נמצא לבד בבלגיה. איך אתה מעביר את הזמן?
"סיגלתי לעצמי שגרה: מתעורר בתשע בבוקר, מתפלל, מכין ארוחת בוקר וב-11 נוסע לפארק סמוך לנהר בליאז'. יש כאן נהר יפה, נוף מהמם ואני מעביר את האימונים שם. מזג האוויר השתפר, אז זה גם מוסיף קצת להרגשה. לאחר מכן אני חוזר הביתה, מכין ארוחת צהריים, נח, ומשעות אחר הצהריים משחק בפוטבול מנג'ר וצופה בסדרות של נטפליקס עד הלילה".
זו לא בדיוק שגרה. כמה זמן אפשר להחזיק כך?
"יש פה משפחה ישראלית מדהימה, משפחת שוקרון, הם באמת אלה שמחזיקים אותי פה. אני מודה להם יום-יום. אין יום שאני לא מגיע אליהם. הם כמו ההורים שלי כאן. כל השחקנים הישראלים שהיו פה עברו אצל משפחת שוקרון. רמי גרשון הכיר בינינו כשעברתי לכאן.
"הם דאגו גם למאור בוזגלו ולדודו ביטון כששיחקו בליאז'. בכל יום שישי אני עושה אצלם קידוש ובאמצע השבוע מגיע אליהם בערב. אם לא הם, הייתי בודד כאן, לא יודע מה הייתי עושה. זאת דאגה יומיומית. בכל רגע הם בודקים מה איתי ואני מודה להם על הדאגה הזאת".
שמיר במדי הפועל ב"ש. תקופה קצרה בדרום הארץ // צילום: דני מרון
מה קורה בליאז' כרגע?
"העיר מתרוקנת. רוב המסעדות סגורות, רק מרכולים ובתי מרקחת פתוחים. יש איסור התקהלות, אבל אתה רואה שהאנשים כאן צייתנים. אנשים יוצאים לספורט בבודדים, אין התקהלות בכלל. מהקבוצה ביקשו מאיתנו להישאר בבית כמה שיותר והבהירו שאסור לנו לעזוב את בלגיה".
למה אסרו עליכם לעזוב?
"אולי הם עוד אופטימיים שהמצב ישתפר ושנחזור להתאמן. מצד שני, גם אם אני רוצה אי אפשר לעזוב כרגע. אני יכול לנסוע לאמסטרדם, שעתיים וחצי ברכב, ומשם לחזור לארץ, אבל זה לא על הפרק כרגע".
"בגדול, המצב לא טוב"
"בבלגיה אובחנו עד כה כ-5,000 חולים בנגיף, 178 מהם נפטרו. לנוכח העובדה שאוכלוסיית בלגיה מונה כ-12 מיליון תושבים, המצב אינו מזהיר, אם כי התקשורת המקומית נושאת עיניה לצרפת, שם המצב חמור בהרבה. עדן שמיר אמנם לא צופה בתקשורת הבלגית מאחר שהוא לא ממש מבין מה נאמר, אבל דבר אחד הוא חש בבירור: "המחלה מתחילה להתפשט כאן מהר. הגבולות כאן פתוחים, אז ההדבקה מהירה. אני לא שומע חדשות, מדי פעם רק שואל את המקומיים קצת, אבל בגדול - המצב לא טוב".
מה אתה שומע מהחברים שלך לקבוצה, הם חוששים?
"השחקנים כאן בעיקר עם עצמם ועם המשפחות שלהם. אם כותבים בווטסאפ הקבוצתי, אז זה בצרפתית, כך שאני עדיין לא מבין את השפה. אני לומד צרפתית פעמיים בשבוע. המורה היתה מגיעה אלי, אבל עכשיו הפסיקה בגלל הקורונה. עברנו לשיעורים בווידאו".
שמיר. "המחלה מתחילה להתפשט כאן מהר" // צילום: דני מרון
המועדון ביקש מכם לקצץ בשכר? זה משהו שמתחיל לתפוס תאוצה בכל אירופה.
"אנחנו מבינים את המצב. ככל הנראה נידרש לקצץ ולהגיע להסדר עם המועדון. אנחנו לא יודעים כמה, אבל ברור לנו שלשם זה הולך".
אתה מרגיש שזו השנה המטורפת בחייך?
"לפני תשעה חודשים עוד שיחקתי בעירוני ק"ש. אני מרגיש שזה היה לפני שנים. זאת בהחלט עונה מטורפת. תקופה קצרה בהפועל ב"ש, מעבר לבלגיה - ועכשיו ההתמודדות עם הטירוף הזה. זה מרגיש כאילו דחסו כמה שנים בכמה חודשים".
לא קשה למשפחה שלך שאתה נמצא בבלגיה בתקופה הזו?
"הם מתגעגעים ודואגים, אבל אין ברירה. עד היום התמודדתי עם מצבים מקצועיים, אבל זה כנראה עוד משהו שיכול לעבור שחקן מקצוען במהלך הקריירה שלו".
