על פי בג"ץ, יו"ר הכנסת צריך להעלות היום (רביעי) במליאת הכנסת הצבעה לבחירת יושב ראש חדש. בניגוד לטענות שונות שעלו מקרב כתבים ו"דוברים בהתנדבות" של מערכת המשפט, מדובר במעורבות תקדימית ביותר של בג"ץ בסמכות היו"ר. למיטב ידיעתי, זו הפעם הראשונה שבג"ץ נתן ליו"ר כנסת צו עשה קצוב בזמן.
נתניהו וגנץ הושבעו לכנסת ה-23 בפני מליאה ריקה // צילום: ערוץ הכנסת
אף שתקנון הכנסת מאפשר ליו"ר הכנסת שיקול דעת על פני טווח של כמה שבועות, שופטי בג"ץ קבעו שכל דחייה מעבר להיום היא אסורה. מיותר לציין כי להוראה זו של בית המשפט אין כל מקור בחוק או בתקנון. אך כתמיד, פסקי הדין של בית המשפט העליון מטרידים לא רק בגלל המקרה הנוכחי, אלא בגלל התקדים שבהם.
יש לקרוא את פסקי הדין של בג"ץ כמדרך הרגל של שופטי העליון להשתלטות הבאה על מוקד כוח נוסף. שיטת המשטר הישראלית לא בנויה לתפקד בסיטואציה של כנסת לעומתית שאינה פועלת בתיאום ובשיתוף פעולה עם הממשלה. יש מדינות בעולם ששיטתן מתאימה לכך וכוללת איזונים שונים.
עוד בנושא:
• בליכוד מזהירים: "הדחת אדלשטיין תביא בהכרח לבחירות רביעיות"
• בג"ץ פסק: על אדלשטיין לכנס את המליאה עד יום רביעי כדי להצביע על החלפתו
• פסק הדין נגד אדלשטיין: הימין שותף לתקדימים
• בג"ץ הציב אולטימטום לאדלשטיין; שר המשפטים אוחנה קרא לו להשיב "לא"
בארה"ב למשל יכול הנשיא, הרשות המבצעת, להטיל וטו על חקיקה או לפעול באמצעות צווים נשיאותיים. במדינות אחרות מחזיקה הרשות המבצעת באפשרות לפזר את הפרלמנט וללכת לבחירות בזק כדי לשמר את יכולת הפעולה שלה.
בישראל אנו בוחרים בעת ובעונה אחת את הכנסת ואת הממשלה, שאמורות להישלט יחד על ידי אותו רוב קואליציוני. אם יו"ר הכנסת יוכל לעכב למשל את דיוני התקציב במליאה, בתוקף סמכותו, הוא עלול לגרום לכך שחוק התקציב לא יעבור במועד ולהליכה לבחירות, אף שיש רוב שמעוניין באישור התקציב ובהמשך כהונת הכנסת.
בית המשפט שינה את שיטת המשטר הישראלית ללא דיון ציבורי ובהבל פה. מדינת ישראל החל מהיום יכולה להישלט על ידי כנסת עם יושב ראש לעומתי.
מה הפתרון שבחרו שופטי בג"ץ לאותה סיטואציה שהם יצרו? "חזקה על כל מי שייבחר לכהן כיו"ר קבוע של הכנסת שימלא תפקידו בממלכתיות, בהתאם לחוק, לנוהג ולנהלים שהתגבשו בכנסת. זאת גם אם חברי המפלגה שמשורותיה הוא בא יישבו על ספסלי האופוזיציה".
ומה יקרה אם לא? מי יורה ליו"ר הכנסת כיצד לפעול? הרי להדיח יו"ר כנסת מכהן נדרשים על פי חוק 90 חברי כנסת. מה נעשה אז, כשיו"ר הכנסת "יתבצר בלשכתו"?
שופטי בג"ץ לא כתבו זאת, אולם ברור שבעיניהם הפתרון יהיה עתירות נוספות, הפעם כאלה שיורו ליו"ר הכנסת לפעול ב"ממלכתיות". או אז נזכה לשורת פסיקות שמסבירות לנו כיצד לדעתם של שופטי בג"ץ צריך לפעול בממלכתיות, ומהו ניהול ראוי של בית המחוקקים.
פסק הדין מסתיים במשפט של המשנה לנשיאה, מלצר, שאפשר להבינו אך ורק כסרקזם לעגני. "אין לי אלא לסיים בתקווה שהלקחים יילמדו, ובעתיד לא נצטרך להידרש עוד לעתירות מסוג זה".
האמת היא הפוכה בדיוק. פסק הדין, אם לא יבוטל, יוביל לעתירות רבות נוספות, שישליטו את בית המשפט על ניהול הכנסת.
כנראה זה בדיוק הכוח שמפלגת בג"ץ מעוניינת בו. עד למתן פסק הדין מדינה אחת ויחידה בעולם, איראן, העניקה ל"מועצת שומרי החוקה" שליטה על הפרלמנט ועל סדרי הדיון בו. פסק הדין של בית המשפט העליון, שקובע ללא כל בסיס בחוק, בתקנון או בחוק היסוד את מועדי הדיון של הכנסת, הכניס גם את ישראל למועדון המפוקפק הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו