הקלאסיקו. אם צריך לתת כותרת לקלאסיקו הראשון של העשור הזה, אז "הקלאסיקו של ויניסיוס ג'וניור" יושב בול על ה־0:2 של ריאל מדריד שלשום בברנבאו. זה בטח לא היה קלאסיקו של לאו מסי או של קרים בנזמה, זה גם לא היה קלאסיקו של הקישור של בארסה או של ההגנה של ריאל. זה אפילו לא היה קלאסיקו של מאמנים. לא היה שם מערך מבריק, לא שיטת משחק מוצלחת, לא האיכות שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות. זה היה קלאסיקו בין שתי קבוצות שהפוטנציאל שלהן נמחץ על ידי הבעיות בין שתי קבוצות שרוצות הרבה אבל לא יכולות, בקיצור - ויניסיוס ג'וניור.
לא במקרה הכריע את המשחק הזה הברזילאי בן ה־19, השחקן הכי פחות חד בנמצא. שחקני ריאל שלחו אליו את רוב הכדורים כי הם ידעו שאין טוב ממנו בסיטואציות האלה של חוסר ודאות. במשחק הכי לחוץ בין שתי קבוצות מאוד לחוצות, לזידאן היה הקלף המנצח: שחקן שמסרב להישבר תחת לחץ. בזמן שאחרים לקחו ללב פעולות רעות, ויניסיוס שאב מהן אנרגיות. כל איבוד כדור נתן לו אמונה שהפעם הבאה תהיה טובה יותר, וכך באמת קרה. "אין ספק שזה היה המשחק הכי טוב שלי בריאל", סיכם, ואין ספק שהמשחק הזה יכול היה להגיע רק כשכולם סביבו היו רעים.
המלחמה. המחזור ה־24 של הבונדסליגה ייזכר כזה שבו נפתחה מלחמה. מי נגד מי? אוהדים נגד בעלי הופנהיים דיטמאר הופ, אוהדים נגד ההתאחדות, קבוצות נגד אוהדים. למראית עין ושלטים נדמה שהופ הוא האויב הגדול, אבל המחאה גדולה ממנו. הבעלים של הופנהיים אמנם מייצג את הפגיעה בחוק ה־50+1 הקובע שבכדורגל הגרמני קבוצה לא יכולה להיות בבעלות פרטית, והוא פרצוף שאליו יכולים לכוון אוהדי שאר הקבוצות את החיצים, אבל בעצם הקללות נגדו ניסו האוהדים של באיירן מינכן, דורטמונד, קלן ואוניון ברלין להעביר מסר גדול יותר.
הרי לא סתם הם הפגינו עכשיו, כשבועיים אחרי שאוהדי בורוסיה דורטמונד הורחקו על ידי ההתאחדות ממשחקי החוץ מול הופנהיים למשך שנתיים בעקבות קללות של חלק מהם לכיוונו של הופ בשנה שעברה. הבעלים של הופנהיים הוא אויב ישן. היתה זאת ההחלטה של ההתאחדות לתת עונש קולקטיבי שהפעילה את הטריגר למחאה הנוכחית. "הלכנו שני צעדים אחורה", כתבו האוהדים של אוניון ברלין, "חשבנו שעונשים קולקטיביים ירדו מהפרק ב־2017".
אף שקללות הן פסקול בכל אצטדיון כדורגל בעולם, את הקללות הספציפיות האלה מנסים למגר בגרמניה כמה שיותר מהר. משחקים הופסקו, ביקורות נשמעו, שחקני באיירן והופנהיים התמסרו במשך רבע שעה באקט מחאתי, ואנשי מפתח יצאו נגד התופעה. "אני מתבייש ומבקש סליחה מדיטמאר הופ", התנצל פומבית יו"ר באיירן קרל היינץ רומיניגה, בעוד יו"ר ההתאחדות כריסטיאן זייפרט הוסיף: "אין פה תירוצים, אסור שיהיה מקום לשנאה כזאת בכדורגל שלנו". הכל נכון, ומבורך כמובן. עכשיו נקווה שכולם יגיבו כך גם כשהקללות מופנות לשחקן שחור, ולא רק למיליארדר לבן.
הקבוצה. בעוד רוב הקבוצות שעולות למגרש רוצות ניצחון, אטאלנטה חושקת בהרפתקה. לטענת מאמנה ג'יאן פיירו גספריני, היא אפילו לא ממש אוהבת להיות ביתרון, אלא מעדיפה לספוג כדי שתידרש לחזור לעשות את הדבר שלשמו היא משחקת: להפליג אל האופק ולהבקיע גולים. ובאמת, מול לצ'ה היא הובילה 0:2, השתעממה, ספגה 2:2 והגיבה בעוד חמישה. ניצחון 2:7 היה המשחק השלישי העונה שבו היא כבשה שביעייה, וזה אחרי שכבשה גם שתי חמישיות.
בתום 25 מחזורים היא מוליכה את הליגות הגדולות באירופה במספר השערים, יש לה שישה שחקנים שכבשו יותר מחמישה, ולמרות זאת השאיפות שלה לא מגיעות לדברים כמו ניצחונות ואליפות. "המטרה שלנו היא 70 נקודות העונה, ואליפות דורשת 90-85", אמר גספריני, שאת הגאווה שואב מה־70 שמופיע בטור הכיבושים של קבוצתו. "זה האספקט שאנחנו הכי גאים בו", אמר המאמן, וניגש להכין את ההרפתקה הבאה: משחק ביתי מול המוליכה לאציו בשבת.
ההפסד. האם יכול להיות שמכתב של אוהד מנצ'סטר יונייטד בן 10 הוא הסיבה להפסד של ליברפול לווטפורד? לכאורה הזוי, אבל הנה העובדות: מאז שדארג קרלי כתב ליורגן קלופ מכתב שבו הוא דורש ממנו להפסיד כי זה עושה לו עצוב כאוהד השדים האדומים, אלופת אירופה נכנעה 1:0 לאתלטיקו מדריד וספגה מול ווטפורד תבוסה 3:0. קבוצה שנראית בלתי מנוצחת מפסידה ככה פתאום פעמיים בשבוע וחצי? 422 ימים ו־44 משחקים היא לא מפסידה בליגה, ולפתע חוטפת שלישייה מקבוצת תחתית?
אפשר היה לנסות לנתח את ההפסדים האלה מקצועית או מנטלית, אלא שליברפול כל כך שלמה שהיא לא מאפשרת דבר כזה. לכן, אין אלא לקבוע שיורגן קלופ לא רק מאמן ענק, אלא גם אדם ענק שלא מסוגל לאכזב ילד בן 10, אפילו שהוא אוהד היריבה הגדולה. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
