"בלתי נראה", ארה"ב 2020
אליזבת' מוס ("מד מן", "סיפורה של שפחה") מגלמת עלמה במצוקה שנרדפת בידי בעלה המת ב"בלתי נראה", סרט אימה מסקרן ומוקפד שלוקח את ספר המדע בדיוני הקלאסי "האיש הבלתי נראה", של ה.ג' וולס (שכבר זכה למספר גירסאות קולנועיות), ומתאים אותו לעידן ה־MeToo.
הסרט נפתח בסיקוונס היצ'קוקי נפלא שבו גיבורתנו הנחושה ססיליה (מוס) חומקת באישון ליל מהבית הענק שאותו היא חולקת עם בעלה המדען אדריאן. אדריאן, כך מתברר, הוא גאון בתחום האופטיקה ויש לו מלא כסף. עם זאת, הוא גם ניחן באישיות אובססיבית ומסוכנת והוא מתעלל בססיליה בדרכים מגוונות.
ססיליה המפוחדת, שמוצאת מסתור בביתו של חבר חסון ואפלטוני, בטוחה שאדריאן יגיע בכל רגע כדי להעניש אותה על כך שעזבה אותו. אבל זה לא קורה, וכעבור כמה שבועות אחותה של ססיליה מבשרת לה שאדריאן התאבד. ססיליה נושמת לרווחה ובטוחה שהסיוט סוף סוף הסתיים.
אבל הסיוט רק מתחיל. דברים מוזרים ומטרידים מתחילים לקרות בסביבתה של הגיבורה שלנו. היא מרגישה שמישהו צופה בה. מישהו מוריד ממנה את השמיכה בזמן שהיא ישנה. מישהו מגביר את להבת הכיריים במטבח וגורם לפריצתה של שריפה. היא משוכנעת שידו של אדריאן בעניין, וטוענת בתוקף שבעלה זייף את מותו ומצא דרך להפוך לבלתי נראה ("שכחתם שהוא גאון באופטיקה?!"). כמובן שאף אחד לא מאמין לה.
אלא שאז העניינים הופכים לפתע אלימים ורצחניים, וססיליה - שנתפסת בידי סביבתה כמי שהתחרפנה באופן סופי ומוחלט - מוצאת את עצמה מאושפזת בבית משוגעים. האם תצליח להוכיח את חפותה ואת שפיותה? והאם תצליח לגלות כיצד אדריאן חזר מהמתים כדי להמשיך ולהפוך את חייה לגיהינום?
את "בלתי נראה" כתב וביים לי וואנל ("שדרוג", "המסור"), וגם אם התוצאה אפקטיבית רק לפרקים, בהחלט ניתן לומר שהוא עשה עבודה משביעת רצון. הרעיונות העכשוויים שמככבים בתסריט (גבריות רעילה, האשמת הקורבן, מתלוננת שלא מאמינים לה) שואבים את השראתם ממקורות קולנועיים מגוונים שנעים בין "Gaslight", הסרט הקלאסי מ־1944 שבו גבר מוריד אישה מהפסים באמצעים פסיכולוגיים, ל"לישון עם האויב" מ־1991, שבו ג'וליה רוברטס מגלמת אישה שבורחת מבעלה האלים והרכושני. בתוך כך, מי שגורמת לסרט להיות קצת יותר מחומר גלם לעבודה סמינריונית היא אליזבת' מוס, שלוחצת על דוושת ההיסטריה ונותנת את הנשמה בתור ססיליה.
התימות של "בלתי נראה" והדרך היצירתית שבה הוא ניגש לספרו של וולס אולי מונעות ממנו להיות סתם עוד סרט אימה סטנדרטי, אבל תקציבו המזערי, שעמד על שבעה מיליון דולר בלבד, בהחלט מגביל את האפשרויות שעומדות בפניו ומאלץ אותו להכיל יותר מדי סצנות שבהן מוס עוברת באיטיות בין חדריו של בית, תוך כדי שהיא מדליקה ומכבה את האור, ובוהה בחרדה אל תוך החלל.
בנוסף, לקראת הסוף וואנל קצת מאבד את הפוקוס ואת האחיזה ומידרדר למחוזות מופרכים ומחוסרי כל היגיון. אני בספק אם יש מישהו (כולל התסריטאי) שמסוגל להסביר את הטוויסט המאולץ והלא משכנע שחותם את הסרט.
ובכל זאת, בזכות התמסרותה המוחלטת של מוס לתפקיד, בזכות חופן רגעים מקפיצים שמתוזמרים בכישרון ניכר, ובזכות עיצוב הפסקול המופתי (שהופך כל לחש ורחש למשהו שבכוחו לגרום לדופק שלכם להאיץ), "בלתי נראה" מצדיק צפייה. גם אם רק בקושי.
ציון: 6
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו