כשהיא לא בסיבוב הופעות, קרן אן מתעוררת בביתה שבפאריז ב־5:00 בבוקר כדי לכתוב. במגירות שלה, פרט לשירים, נמצאים גם פסקולים לסרטים ולהצגות, ספר ילדים אחד ואפילו אופרה שנכתבה ותעלה מחדש בעוד כשנתיים.
ב־7:30 היא משקימה את בתה בת ה־7 ולוקחת אותה לבית הספר. עד לחזרתה של הבת מהלימודים, הכתיבה ממשיכה וחוזר חלילה. שגרת היום החרוצה הזו, מלמדת לא מעט על הסיבות להצלחה של קרן אן, שאנחנו כל כך אוהבים להחשיב כאחת משלנו ש"עשתה את זה" בעולם הגדול. השבוע (26־28 בפברואר) היא מגיעה לסיבוב הופעות קצר בארץ, שכולל שלוש הופעות בירושלים, בזיכרון יעקב ובתל אביב, בהן היא מסכמת שני עשורים של יצירה מוזיקלית.
אן (45) נולדה בישראל בשנים האחרונות היא חיה ופועלת בפאריז. האלבום החדש שלה, "Bleue", כולו בצרפתית. "אני גרה כבר ארבע שנים וחצי כמעט אך ורק בפאריז", היא אומרת. "הרגל שלי, שהיתה נטועה גם בניו יורק - כבר מעט מאוד שם. כל פרק החיים הזה שלי נעשה בצרפתית. לא הצלחתי לבטא אותו בצבע אחר או בשפה אחרת", היא מסבירה את הבחירה לעשות אלבום בצרפתית.
בעידן כזה יש עדיין משמעות מבחינתך לאלבום שלם?
"אני גדלתי על תקליטי ויניל ותקליטורים, על צד א' וצד ב', סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. סינגל זה כמו לראות ציור אחד או צילום אחד בתערוכה. אפשר בהחלט ליהנות משיר אחד או מציור אחד ואין לי התנגדות להוציא מדי פעם סינגלים, זה גורם לך להיות יצירתי ולהתחדש כל הזמן. אצלי פשוט, בכל פעם שאני רוצה להוציא סינגל, אני עושה תקליט".
אחד הדואטים באלבום החדש הוא עם אגדת רוק, דיוויד ביירן, סולן להקת טוקינג הדס. איך נוצר החיבור ביניכם?
"ב־2011 בסוף הופעה שלי בניו יורק, אמרתי למנהל ההופעה שלי 'איזה קטע, בשורה 2 ישב מישהו שממש דומה לדיוויד ביירן", שאני כמובן מעריצה גדולה שלו. הוא השיב לי 'הוא לא דומה, זה הוא'. למחרת ביירן העלה בבלוג שלו מחמאות להופעה, ואני חשבתי שאני מתעלפת. כמה שנים אחר כך הוא יצר איתי קשר וביקש לבצע את השיר שלי 'Strange Weather' בדואט עם אנה קלבי. נפלתי מהתרגשות. כשהשיר 'Le goût d'inachevé' (טעם של משהו לא גמור) נכתב כדואט לאלבום החדש - קיוויתי שביירן יסכים לשיר אותו. הוא הסכים, הגיע לפאריז והקלטנו את השיר יחד באולפן".
את אוהבת כשאחרים מבצעים שירים שלך?
"כמובן. הביצוע של ביירן וקאלבי, למשל, העניק לשיר חיים חדשים ממש, הוא נכלל בפסקול של 'כנופיית ברמינגהאם', הוא בוצע על ידי תזמורות פילהרמוניות בעולם, עכשיו הרכב בריטי לקח אותו... זה כיף שאתה כותב שיר והוא עושה את המסע שלו. הוא כבר לא קשור ישירות אליך, אבל חלק ממך עדיין נוסע איתו".
לאיזה מוזיקאים את מקשיבה היום?
"אנשים מצפים ממני לתת איזו רשימה של סינגר־סונגרייטרים עדכניים, אבל אני לא מתחברת למוזיקה שנעשית בתחום הזה היום. אני מקשיבה לסנופ דוג, לקרדי בי, לניקי מינאג' ולפעמים לפילהרמונית של ברלין. יש אמן צעיר בשם Tamino, שהוא לבנוני־בלגי ששר את 'Habibi', ורק בזכות השיר הזה שווה להגיד שיש דור שלם של אמנים צעירים שהולכים לעשות לנו טוב על הנשמה".
בשנת 2016 הוצאת ספר הביכורים שלך "הספר הבלתי נראה" שנכתב לילדים. את עובדת על כותרים חדשים?
"אני לא יודעת, זו היתה הרפתקה חד-פעמית. יש לי המון סיפורים שאני מספרת לילדה שלי ואני יכולה תיאורטית להכנס לזה, אבל זה דורש המון סבלנות והמון התעסקות ולזה אין לי כל כך כוח. בעולם הספרות אתה צריך להיות נוכח בקוקטיילים ורוב הזמן לעסוק בליצור קשרים. אז לפעמים, מפינוק, אני מעדיפה לא להכנס לעולמות האלה. אין דבר שיותר מספק אותי מלכתוב שירים. מי יודע, אולי באיזה קיץ יבוא לי ואכתוב עוד ספר".
מה את מתכננת להופעות בישראל?
"יהיה קצת מכל התקופות, בלי הרבה עיבודים. זו תהיה בשבילי פגישה מרגשת עם הקהל. עדיין קצת מאתגר אותי לעמוד על הבמה ולדבר בעברית, כי אני כל כך רגילה לאנגלית ולצרפתית, אבל בכל מקרה אני מאוד מתרגשת, בא לי לבוא לארץ, לפגוש את הקהל שלי. אני מאוד אוהבת לשיר, אבל זה רק כלי לספר משהו אישי, לחלוק זווית ראייה על העולם".
• אוהד שרגאי: "הכל מוטה בטלוויזיה"
• בריטניה: מנחת הריאליטי התאבדה
• מתה כוכבת "סקס והעיר הגדולה"
• נישואי הסלבס הקצרים בהיסטוריה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו