כבר מזמן הפסקתי להאמין שיש מקריות בהתנהלות מערכת אכיפת החוק בכל הקשור לתיקי ראש הממשלה. עיתוי ההחלטות ופרסומן מביאים למסקנה שהמערכת החליטה להצטרף למקהלת הצבא האדום־כחול־לבן על מנת לסייע בביצוע חילופי שלטון מבלי צורך בהכרעה דמוקרטית, או למצער, להשפיע על בוחרים בדרכם לקלפי.
היועץ המשפטי פרסם את כתב החשדות בסמוך מאוד לבחירות במועד א', ואת כתב האישום בסמוך מאוד לבחירות במועד ב'. כעת, בצמוד לבחירות מועד ג', הנהלת בתי המשפט מודיעה על תאריך הקראת האישומים, שתתקיים שבועיים לאחר הבחירות ובמהלך המשא ומתן הקואליציוני. לא היה אפשר לחכות עם הפרסום לאחר הבחירות? מה הדחיפות הפתאומית? כחול לבן נלחצה מהשינוי בסדר היום שהפך להיות מדיני־ביטחוני, שבו היא משדרת בלבול ורפיסות, ובעזרת מערכת המשפט הוסט הדיון במהירות שוב לתיקי נתניהו. תזמון מקרי? הלוואי.
אזרחים רבים איבדו את התמימות בכל הנוגע להתנהלות מערכת אכיפת החוק. כאשר מנחם בגין ז"ל אמר "יש שופטים בירושלים", מתוך היכרותי איתו, אין לי ספק שהוא לא התכוון להתנהלות המערכת בימים אלה. מהיכרותי עם הנשיא אהרן ברק סבורני שגם לא ייחל למה שקורה כעת.
עוד בנושא:
• דיווח: הפרקליטות תמליץ על פתיחת בדיקה פלילית בפרשת "הממד החמישי"
• נתניהו נגד כחול לבן: "ראוי לפרסם את כל הקלטות אשכנזי-מנדלבליט"
• אוחנה למנדלבליט: "פזר את עננת החשד, פרסם את כל ההקלטות"
לטעמי, תיקי נתניהו, ומה שמתברר על התנהלות המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש, הפכו להיות תיקי מערכת אכיפת החוק. אליטת המשפט, או כפי שכונתה על ידי אהרן ברק "הקהילייה המשפטית", נלחצה, והיא מנהלת מערכה כבדה על מנת להגן על קירות ביתה שהחלו לנוע. לתוך המערכה גויסו פרופסורים, שבבורותם הופכים את נטל הראיה, פרשנים שעל בסיס הדלפות שיטתיות מכפישים ומשמיצים את ראש הממשלה, שופטים בדימוס ששכחו ש"פעם שופט תמיד שופט" ומומחים מטעם עצמם שמקפצים מערוץ לערוץ לסנגר על המערכת.
כל אדם הגון ששלטון החוק חשוב לו, לא מצליח להבין מדוע היועמ"ש לא דורש לגלות את הקלטות השיחות בינו לבין גבי אשכנזי ואחרים. בכל מקום שמנסים להסתיר, החשד רק מתעצם. יש עניין ציבורי חיוני לחשוף את כל המידע על התנהלות גבי אשכנזי ומנדלבליט, שמצוי אולי בניגוד עניינים מול ראש הממשלה. ייתכן שזו גם הסיבה שלא התבצעה עד כה חקירה זריזה בעניין בני גנץ ורוני אלשיך (מי לא זוכר את הראיון המוזר אצל אילנה דיין) בפרשת "הממד החמישי" ובנושא הונאת משקיעים לכאורה ב"שמן" על ידי גבי אשכנזי. לכך יש להוסיף את סוגיית הצבעת ח"כים מיש עתיד בעניין "חוק 'ישראל היום'" וקשרי ראש המפלגה עם בעלי "ידיעות אחרונות", וכן את ההתנהלות הבעייתית של היועמ"ש באשר למינוי ממלא מקום פרקליט המדינה, ועוד כהנה וכהנה. כל אחד מהנושאים שאוזכרו דורש חקירה נחושה. זה שקוף שיש התייחסות שונה לחקירות ראש הממשלה לעומת הרפיון והשיהוי בכל מה שנוגע לראשי כחול לבן.
נוסף על כך, מתגלות קומבינות מינוי וקידום של שופטות ושופטים, כיצד מסננים מועמדים ומה הדרך לקדם את אלה שעברו בציון נמוך מאוד את מבדקי ההתאמה לשפיטה. למותר להזכיר מציאות הזויה, שבה חברים בוועדה למינוי שופטים ומקורביהם מופיעים בפני שופטים שהם לוקחים חלק בקביעת קידומם.
מה שהתחיל לפני שנים כאקטיביזם שיפוטי בהכרזה ש"הכל משפט", הפך ל"הכל שפיט" וסופו "הכל משיל". מערכת אכיפת החוק חייבת, אם חפצת אמון היא, לכלכל את דרכיה, לנהוג בחוכמה ולהפסיק להצטייר ככלי שרת בידי פוליטיקאים תאבי שלטון, כי בנפש האומה עסקינן. על הפסוק "ויהי בימי שפוט השופטים" אומר המדרש "אוי לדור ששופט את שופטיו", ואבוי שיש סיבות טובות לכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו