חג האהבה הבינלאומי, ולנטיינז דיי, חל ממש היום, ואיתו מגיע גל של תמונות מתקתקות, מתנות, שוקולד ופרחים. אלא שלאהבה יש צד נוסף, כזה שלא מוצג לראווה באינסטגרם אבל נמצא בחיי השגרה של כולנו וחשוב לדעת להתמודד איתו - המריבות.
המריבות יכולות לבנות או לשבור אותנו כזוג, יש להן משמעות וצריך לדעת לנהל אותן נכון. מתת לשם, אחראית תחום פסיכולוגיה מחוז מרכז במכבי שירותי בריאות, מסבירה: "לכל זוג יש אופי זוגיות משלו, ובתוכה תקשורת שאופיינית ונכונה לו. לכן כל זוג צריך למצוא את הדרך שלו לתקשר ולפתור קונפליקטים, ולהיות מסוגל לריב בכבוד.
"יש זוגות שרבים הרבה, וכאלה שיימנעו מריבים ויעדיפו לפתור בעיות בוויתורים. לזה וגם לזה יש מחיר. בזוגיות בריאה מוצאים את האיזון בין לוותר לבין לעמוד על שלך, גם אם זה דורש לדעת לריב כדי לפתור את הקונפליקט בצורה טובה. הריבים מגיעים בדרך כלל כשאנחנו רוצים להגיד דברים שלא נאמרים בשגרה, כשמישהו רוצה להציף משהו מורכב או להתעקש על אספקט בזוגיות שלא עולה ביום־יום.
"חשוב גם להבחין בין ריב לוויכוח: ריב הוא אמוציונלי, עוצמתי ואישי יותר. ויכוח אכן עלול להיגרר לריב, אך לא בכל פעם שיש חילוקי דעות בין בני זוג צריך להחליט שמדובר בריב, להכניס את המושגים הללו לזוגיות ולהיבהל מהם. כמו כן, צריך לזכור שלא כל ריב מוביל לגירושים או להיעלמות האהבה, אפשר פשוט לריב".
תדירות, עוצמה ואורך גל
"מריבות בזוגיות מתרחשות לעיתים קרובות, וכמעט בכל בית, בין שבלחש, בחדרי חדרים, ובין שבצעקות או מול הילדים", מוסיפה דנה וייסברוט, מטפלת זוגית ומשפחתית, "מה ששונה מזוג לזוג הוא תדירות המריבות, העוצמה ו'אורך הגל' שלהן. עוצמה משמעותה: עד לאיזו נקודה הריב מגיע. האם הסתפקנו במילים שהן בגדר הסביר, או האם הגענו אלימות מילולית או למשהו גרוע מזה? האם הריב כרוך באיומים בגירושים, או שאנו יודעים שנישאר יחד?
"אורך הגל משמעותו: כמה זמן הריב נשאר תלוי בין בני הזוג, האם שעה־שעתיים או שבוע ויותר? האם יש נתק, או שהמריבה מתפוצצת ונפתרת באיחוד מסוים, למשל באקט מיני? לא מעט זוגות רבים עד שנמאס להם לריב, אבל לא באמת מגיעים לפתרון, לקבלה, להכלה ולהבנה.
"שלושת המאפיינים הללו הם קריטריונים חשובים ומשמעותיים בקביעת איכות החיים שלנו, וברור שכאשר אנחנו עסוקים X זמן מחיינו במריבות, הרי ככל שה־X גדול יותר - כך איכות החיים נפגעת".
טכניקת מריבה
אז איך רבים "נכון" - כלומר, בלי לשבור את הכלים, בלי לוותר על הכבוד של בן או בת הזוג וכדי להגיע לפתרון?
לדעת מתי לעצור: "לא צריך לריב עד שיוצא עשן לבן", מדגישה לשם, "צריך לדעת מתי לעצור. לדוגמה, כאשר אחד מבני הזוג רוצה להגיע לפתרון מיידי, אבל השני מעבד דברים בקצב אחר. אצל אחד הדברים מעובדים יותר בראש, בעוד לאחר יידרשו יום־יומיים להבין מה הוא מרגיש. במקרה כזה חשוב לשחרר ולראות אם מתרחש שינוי בטווח הזמן הקרוב. יש להשתדל עד כמה שאפשר לא להיות 'ברוגז', אבל גם לא לבטל את מה שמרגישים ולשוב ולדבר שוב כשמוכנים לכך.
צילום אילוסטרציה: GettyImages
"פער יכול להתקיים גם באופי המריבה, כאשר אחד מבני הזוג אמר את שלו ומבחינתו הריב הסתיים, ואילו השני מרגיש שאצלו הנושא עדיין לא פתור. גם פה צריך לדעת איך להתנהל. כל אחד צריך להשתדל להבין את הצד של האחר, מי שלא סיים את הריב צריך לראות שלצד השני נמאס והוא רוצה לשחרר. מרכיב נוסף הוא מי שולט בסיטואציה. לרוב בן הזוג שהוא ורבלי יותר חש צודק יותר, כי יש לו יכולת הסברה טובה יותר, אבל זה לא אומר שהצדק איתו".
לא לעבור קווים אדומים: "כשרבים, צריך לדעת מהן המטרות שלנו, ולא לעשות או לומר דברים שאין מהם דרך חזרה או שקשה לשכוח שנאמרו", מדגישה וייסברוט, "קווים אדומים מקטינים את עוצמת הריב, כי אנחנו לא מאפשרים למריבה להגיע מעבר לדציבל מסוים, ולכן יש להגדיר קווים אדומים שלא חוצים אותם - גם אם זה אומר שאי אפשר להמשיך לריב באותה נקודה. אם, למשל, הגענו לנקודת רתיחה, עושים הפסקה ויוצאים להתאוורר. אפשר לצאת לרוץ, לדבר עם חברים ולפרוק, להתקלח. לאחר מכן אפשר שוב לחשוב ולדבר את המריבה, ולא רק לצעוק אותה.
"אם בכל זאת עברנו קו אדום, עוצרים. מקבלים אחריות, מכירים במעשים ומתנצלים. אומרים 'הגזמתי', 'לא התכוונתי למילים הללו' ו'זה לא יקרה שנית'. הצד האחר צריך להבין שאם הוא רוצה לעבור הלאה, עליו לפתוח פתח לסליחה ולקבל את ההתנצלות".
לבחור על מה לריב: "בכל סיטואציה צריך להחליט אם היא שווה מריבה, אם יש פה עיקרון שחייבים לריב עליו כדי לפתור אותו ואי אפשר לעבור עליו הלאה", מסבירה וייסברוט. "דבר קריטי נוסף, שמעט אנשים מתייחסים אליו, הוא להקטין את הגל. המטרה היא להפוך את המריבה לעניינית, קצרה וממוקדת, ושלא תתפוס מקום גדול מדי בחיי היום־יום שלנו.
"אחרי שנרגעים צריך לשנס מותניים, לחזור לנושא המריבה ממקום אחר, רגוע יותר - ולהחליט להתמודד עם תוכן המריבה ולא למשוך אותה בתגובות שאחרי, כמו להתכנס בעצמנו, לעשות 'פרצופים' או להתחיל לעבוד עד שעות מאוחרות כדי להיות פחות נוכחים בבית. למריבה צריכים להיות התחלה, אמצע וסוף.
"90 אחוזים מהמריבות הם על תכנים לא מהותיים, כמו תורנות שטיפת כלים או מקלחת לילד. מובן שאין לזלזל בריבים כאלה, אבל פעמים רבות הם מהווים תחפושת לקונפליקט עמוק יותר בזוגיות, שיושב על תחושת הערך העצמי ועל השאלה עד כמה אני אהוב על ידי בן או בת הזוג שלי. כאשר אנחנו בטוחים באהבה ובהערכה בזוגיות, הנושאים הללו פחות קריטיים לנו. הדבר האמיתי לעבוד עליו כשיש הרבה מריבות, זה על המקום הזה: פרגון, ביטויי אהבה, מתן תחושת הערכה".
"לא ליד הילדים"
אצל זוגות רבים נושא המריבות נחשב טאבו, משהו שאסור לחשוף אותו ליד הילדים - ולא תמיד בצדק. רווית רביב, מנהלת יחידת הגיל הרך במכון אדלר, מסבירה: "בילדותנו, הכלל המוסכם היה שאסור לילדים להיחשף לוויכוחים ולמריבות בין ההורים. שהילדים קטנים ונפשם עדינה, שהם אינם מבינים היטב את מה שמתרחש, ושמצב כזה עלול להכניס אותם לחרדות ואולי אפילו לגרום להם לטראומה.
"אלא שמאז השתנו דבר או שניים. אנו חיים בעידן שבו ילדים ובני נוער מנהלים חיים שלמים מול מסכים, מתקשרים, מדברים ומביעים את עצמם. זהו עידן שבו האצבע כל כך קלה וזריזה, כך שאם מעבר למסך יש מישהו אחר שמרגיז או מעצבן, שאומר משהו לא מתאים, אותה אצבע נכנסת לפעולה ומגיעה החסימה. תרבות השפע אינה סובלת עימותים ביןאישיים וחוסר הסכמות.
"אבל ויכוחים, מריבות ואי הסכמות בין בני אדם הם חלק לגיטימי ובלתי נפרד מהחיים, וכדאי שנלמד את הילדים להתמודד איתם באופן מיטיב ויעיל. הרי לא נרצה שבפעם הראשונה שילדינו ייתקלו בוויכוח או בריב, עם חבר טוב או עם בני זוג, לא יהיו בידם הכלים להתמודד עם הקושי או להכיל אותו.
"לוויכוחים בין ההורים יש חשיבות רבה עבור הילדים, בתנאי שהם מנוהלים באופן נכון ומבוקר, וההורים לא שוכחים לרגע שהם המבוגרים האחראים. כשהוויכוח נעשה בטונים סבירים, תוך שימוש בשפה מכבדת והקשבה לדעתו ולעמדתו של האחר, הדבר יכול לייצר מודל נהדר עבור הילדים.
"וכמובן, חשוב גם סיום הריב. ילד שראה את הוריו רבים אך לא ראה אותם משלימים, החמיץ חלק משמעותי בתהליך. חשוב שהילדים יראו אתכם פותרים את הקונפליקט באופן חיובי וחוזרים להתנהלות הרגילה. מי שראו את הוריהם מתווכחים, ראוי שיראו אותם גם משלימים ונותנים חיבוק ונשיקה. כך הם ילמדו שבחיים אפשר לריב אך גם להשלים, ושוויכוחים הם חלק מהיחסים ולא איום עליהם. ילדים שצופים בהוריהם רבים ומתפייסים לומדים שאפשר לריב גם אם אוהבים, ושחילוקי דעות לא מאיימים על הקשר ועל האהבה. הם לומדים שזה לגיטימי לעמוד על שלהם, לומר את דעתם, גם אם היא מנוגדת לסביבה, ושזה בסדר גם לחשוב אחרת".
אז מה לא עושים ליד הילדים? "לא מזלזלים ולא משפילים את בן או בת הזוג ומתמקדים בבעיה ולא באדם", מדגישה רביב, "לא משתמשים באמירות מזלזלות שמקטינות את בן או בת הזוג, עוצרים את הדחף ואת האוטומט. מקשיבים בלי 'לרדת' על הצד השני ולא מחקים את בני הזוג בסגנון הדיבור, בהתנהגות או בתקשורת הבין־אישית. הימנעו משתיקות רועמות, מברוגז, מ'פרצופים', מטריקות דלת ומשליחת מסרים באמצעות הילדים.
"אל תקללו, זו אלימות לכל דבר. אל תנהלו פנקסנות. פספוסים וטעויות עבר היו לכולנו, ועוד יהיו. אל תסטו מהנושא. אם רבתם בגלל נושא X - אל תגררו לתוך הוויכוח עוולות ישנות. שמרו על קשר עין. בזמן הוויכוח עדיף שתשבו, מכיוון שסיטואציה שבה שני הורים עומדים זה מול זה עלולה להיתפס על ידי ילדים קטנים כמאיימת וכאלימה.
"גם עם הילדים עצמם חשוב לשמור על תקשורת פתוחה. הסבירו להם מה קורה, רצוי לבחור בהסבר קצר ופשוט. לדוגמה: 'אמא ואבא אוהבים, אך לא תמיד מסכימים על הכל וזה בסדר. אנחנו מנסים לשכנע זה את זה ובקרוב נפתור את העניין'. ולסיום, נסו להגיע לפשרה או לפתרון שיהיה מוסכם על שניכם. כך הוויכוח יהפוך יעיל וישמש מודל לפתרון ולהשלמה עבור הילדים".
