שיק פריז

בגיל 8 חשב סטפן לגר שהוא סופרמן שיכול לעוף. זה כמעט נגמר באסון. 

"קשרתי שמיכה סביב הצוואר, פתחתי את החלון בבית של ההורים שלי שהיה אז בבת ים, הקומה הרביעית, וכמעט קפצתי החוצה. למזלי, בשנייה האחרונה אמא שלי נכנסה לחדר ותפסה אותי, כשהייתי כבר עם חצי הגוף מחוץ לחלון".

מזל גדול. היו עוד מקרים שבהם ניצלת בנס?

"כן, פעם אמא שלי משכה אותי מהכביש רגע לפני שאוטובוס דרס אותי. במקרה אחר נשפך לי רוטב רותח על הצוואר, והיא רצה איתי למקלחת והצליחה למנוע את הכווייה. אני זוכר שבלעתי גולה, שנתקעה לי בגרון, ואמא שלי חילצה אותה, ופעם בלעתי גם מטבע של שקל. בקיצור, אמא שלי אלופה".

אז אולי לא סופרמן, אבל כבר יותר משלוש שנים שסטפן עף על במות ברחבי הארץ, מככב בטלוויזיה ומעורר באזז ברשתות החברתיות, עם קריירה שנמצאת בהמראה מתמדת - ובקרוב תבצע קפיצה משמעותית נוספת. 

ממש היום (שישי) הוא מוציא בצרפת סינגל וקליפ בינלאומי ראשון, "Vida Loca" (חיים משוגעים), שילוב של "טראפ", הטרנד הכי לוהט היום בהיפ הופ, ומקצבים אפריקאיים.

"אני יכול להיות אמן השנה בצרפת. ברור שזה יכול לקרות, אני ממש מדמיין את זה. שום דבר לא נראה לי לא ריאלי", הוא אומר.

איך זה יקרה?

"אני מביא לצרפתים משהו אחר, שאין אצלם. ראפ והיפ הופ שמח וקופצני, של זמר וראפר שהוא גם רקדן מקצועי, שרוקד עם כוריאוגרפיה. אין להם שם כאלה. הם לא נותנים על הבמה שואו כמו שאני נותן, בזה אני בטוח. הראפ בצרפת אפלולי מאוד, כולל הקליפים.

"השיר החדש מדבר על העולם שלי, שנראה כמו מסיבה אחת גדולה. על הדרך שעברתי, כולל הקשיים בישראל. השורשים שלי מטוגו. הכתיבה בצרפתית קלה לי יותר מאשר בעברית, כי זו שפת האם שלי. אוצר המילים שלי גדול יותר, ואני מרשה לעצמי להכניס יותר סלנג".

בחודשים הקרובים ינסה סטפן לתרגם לצרפתית את מכלול התכונות והקסם שהפכו אותו בתוך זמן קצר לאחד האמנים הצעירים האהובים  בישראל, בעיקר על ילדים ובני נוער ברשתות החברתיות, אבל לא רק. 

***

הוא אנרגטי, חייכן, משפריץ כריזמה ושמחת חיים, 1.87 מ' של גוף חטוב עם נתונים פיזיים של דוגמן, שזז נפלא על הבמה ויודע להוציא להיטי פופ־היפ הופ בשרשרת, עם חיבור של עברית וצרפתית. 

את הזינוק הגדול הוא חייב, כמובן, ללהיט "קומסי קומסה" מ־2018, 

שכיכב תחילה בפרסומת והפך אותו לשם מוכר בכל בית בישראל. לפניו, ובעיקר אחריו, שיתף פעולה בלהיטים עם נועה קירל, יהונתן מרגי, סטטיק ובן־אל, עדן בן־זקן, עברי לידר, סקאזי ואיתי לוי. רשימה חלקית.

בד בבד עם הצלחת "קומסי קומסה", הוחתם סטפן בשלוחה הצרפתית של חברת התקליטים וורנר מיוזיק. מאז הקליט יותר מ־40 שירים בצרפתית, שאותם כתב עם יוצרים ומפיקי מוזיקה בכירים בפופ הצרפתי דוגמת רוביו, שאחראי ללהיט הדואט "הולה סניוריטה", של הכוכב הלטיני מאלומה וגימס הצרפתי, וגם מעבדים ומפיקים ישראלים כמו ג'וני גולדשטיין (מהצמד TYP עם עברי לידר) ודולב רם ופן חזות.

מתוך עשרות השירים שהקליט ייבחרו השירים שירכיבו את אלבום הבכורה, שצפוי לצאת בצרפת במהלך השנה. "וידה לוקה" הוא, כאמור, הסנונית הראשונה. בישראל, אגב, נמנע עד כה סטפן מלאגד את שיריו לפורמט של אלבום והסתפק בסינגלים בלבד. "כבר לא עושים אלבומים בארץ בז'אנר של הפופ, אבל בצרפת עדיין עובדים בשיטה המסורתית של אלבומים", הוא מסביר.

בפרסומת שבה פרץ. "יודע מה הצרפתים רוצים".

חשבת להוציא שם את "קומסי קומסה" עם מילים בצרפתית בלבד?

"תרגמתי אותו לצרפתית, אבל בסוף החלטתי שלא בא לי למחזר את עצמי, אלא להביא דברים חדשים. 'קומסי קומסה' שודר בטלוויזיה בצרפת בתוכנית בידור מובילה, כך שאין טעם להוציא אותו שם כסינגל חדש. גם הופעתי בצרפת כמה פעמים, כולל באולמות גדולים. רוב הקהילה היהודית בצרפת מכירה אותי".

מה יכלול האלבום? שירי אהבה? 

"לא. אני לא אוהב שירי אהבה ולא מתחבר לז'אנר. אני מאמין בפשטות. לא אוהב לבלבל את השכל בשיר. השיר השני שאוציא שם ידבר על מסיבה גדולה ובלאגן, ובקליפ שצילמנו בקייב, אוקראינה, רואים אותי יושב בכיסא חשמלי. אמורים להבין מזה שהכוונה היא לבלאגן שיש לי לפעמים בראש".

איזה בלאגן יש לך בראש?

"בלאגן לא בהכרח רע. יש לי הרבה דברים בראש. אני רק בן 21 ומתעסק עם המון דברים - מוזיקה, צבא, חברה, חברים, המשפחה שלי, והכל יוצר לי בראש מין בלאגן, אבל חיובי". 

***

בצרפת הוא מקווה לאסוף בשלב ראשון קהל צעיר בגילי 15 עד 25, שצורך היפ הופ ופופ. "מה שנקרא שם ז'אנר 'אורבני', מוזיקה של העיר הגדולה. מי שמחוברים אליה הם אפריקנים צרפתים, ערבים צרפתים וגם צרפתים נוצרים ויהודים. עד כיתה י"א למדתי בארץ בבית ספר מקווה ישראל, במסלול הצרפתי, וחייתי במין בועה של תרבות צרפתית, ככה שהיא חלק ממני. אני יודע בדיוק איך הראש שלהם עובד ומה הם מחפשים".

במה התעשייה שם שונה מאצלנו?

"הם יחסית מאוד מרובעים ושמרנים, ואני באתי עם רעיונות שנחשבים אצלם למשוגעים. למשל, הראפרים אצלם מצלמים קליפים בשכונה או באולפן, כי המוזיקה היא 'אורבנית'. אני הצעתי לצלם קליפ על רקע של ג'ונגל, כמו שעשיתי בארץ ב'דיבור נגוע' עם מרגי. כשהם שמעו את זה הם קצת נלחצו, אבל הסכימו. בסוף זה לא קרה מקוצר זמן, אבל ניקח את הרעיון לקליפ אחר בהמשך".

עד היום הצרפתים ידעו לחבק זמרים ישראלים, ממייק בראנט האגדי ועד עמיר חדד, יעל נעים וריף כהן. 

"כל ישראלי שהצליח שם - כל הכבוד לו. אני חושב שהקהל הצרפתי יקבל גם אותי באהבה ובשמחה. 

"אני מכין את עצמי גם למצב שלא אצליח, אבל בסוף זה יקרה. אני בטוח בעצמי, מכוון להצלחה ויש לי סבלנות. אני סבלני מאוד".

תמיד היית עם מנוע פנימי בוער כזה?

"אני מאמין בעצמי מגיל קטן. גם כשאנשים שעיקמו כלפיי את האף או לא אהבו אותי מכל מיני סיבות ניסו לפגוע בי ולהוריד לי את הביטחון, לא נתתי שזה יקרה. אני קם וממשיך, מפוקס להתגבר על כל המכשולים". 

אם תצליח בצרפת, תעבור לגור שם?

"לא, ישראל היא הבית שלי. אני ישראלי במאה אחוז. פה המשפחה והחברים שלי. מקסימום אהיה הרבה על הקו. פה בארץ יש תחושת ביטחון, אתה יכול ללכת עירום ברחוב בארבע בבוקר ולא יקרה לך כלום. בפריז, מ־9-8 בערב הכל סגור, הרחובות ריקים. כנראה אנשים פוחדים להסתובב, לא יודע".

יש בעיית אנטישמיות גואה בצרפת. נתקלת בה?

"בצרפת אני אומר שאני מישראל, והם בהלם. בסוף השיחה איתי הם רוצים לבוא לארץ. שיניתי להרבה אנשים שם את כל האימג' על הארץ".

לצד הביטחון העצמי, הוא סובל ממצבי רוח משתנים. "יש לי הרבה עליות וירידות. אני יכול להגיע להופעה עצבני, אבל ברגע שאני עולה לבמה אני כולי שמח, הגוף עובד על אוטומט, ואחרי ההופעה שוב אני בדאון. זה לא קל נפשית. השינויים במצב הרוח הם מה שקשה לי במקצוע הזה. צריך להיות חזק כדי להתמודד".

אתה נתפס כבחור מלא חיוביות ושמחת חיים. מה מצליח לערער אותך?

"החוצפה הישראלית. כשצועקים לי ברחוב 'בוא בוא, בוא שנייה', כאילו אני שייך להם. בהתחלה לקחתי את זה קשה, לקח לי זמן להתרגל לתרבות הזאת. לפעמים אני גם מקבל תגובות הזויות באינסטגרם. אנשים מקללים כדי לקבל תשומת לב, שאתייחס אליהם. 

"יש לי זיכרון יוצא דופן, ואני זוכר כל אחד שהצטלמתי איתו אחרי הופעה. אז יש כאלה שמצטלמים איתי ואחרי זה מקללים בתגובות, ויש גם ההפך - שבאים להצטלם איתי ואני זוכר אותם מהקללות שלהם ברשת. 

"יש אנשים שפונים אלי באנגלית או בצרפתית, וכשאני עונה להם בעברית הם לא שמים לב, ממשיכים באנגלית או בצרפתית. זה מצחיק".

אתה מצליח להיחלץ מתדמית הזמר לבני נוער?

"יש לי קהל מכל הגילים, כולל מבוגרים. השבוע ילד ביקש ממני לצלם סרטון לאמא שלו, שאוהבת אותי, ולא ההפך". 

מלבד צרפת, סטפן מדווח שהופיע ב"לונדון, וינה, גרמניה, בלגיה, ספרד וארה"ב. גם שם אני מופיע בבר מצוות ובבת מצוות ובבתי ספר".

ישראל הופכת להיות קטנה עליך?

"לא, מה פתאום. מה כבר עשיתי פה? אני לא מזניח את הארץ. ישראל בשבילי היא לפני הכל".

ניסית לפענח למה הקהל פה אוהב אותך כל כך?

"לא יודע, אולי כי אני אוהב לאהוב אנשים וקשה לי לשנוא. אנשים מדברים איתי על חוויות שהם עוברים עם השירים שלי. זה לא שמתלהבים רק מהצורה החיצונית שלי ומזה שאני 'מגניב'. יש גם עומק".

הוא נבוך מהשאלה אם מעריצות מתחילות איתו. "אני לא יודע לקלוט מתי מישהי מתחילה איתי. כשזה קורה, זה מביך אותי. אני ביישן. כשאומרים לי 'איזה חמוד אתה', אם לא הייתי שחור היו רואים כמה שאני אדום, מסמיק".

"זוכר כל אחד שהצטלמתי איתו אחרי הופעה". לגר // צילום: יוסי זליגר

***

אנחנו נפגשים בסטודיו של סטפן, שנמצא במרתף בית מנהלו האישי, מיכאל סמו, בקצה הצפוני של ראשון לציון. לסטודיו כניסה נפרדת וקיר שכולו מראות, והוא משמש את סטפן לאימונים עם צוות הרקדנים הקבוע שלו. 

בדרך כלל הוא לבוש בשחור ("צבע שאני פשוט אוהב"), היום הוציא מהארון מכנסיים לבנים וקפוצ'ון כחול, שמדי פעם מכסה את הראש. מתחתיו צמות אסופות למעלה, שרשרת נוצצת על הצוואר, עגילים תואמים, שתי טבעות כסופות נוצצות גדולות על אצבעות יד שמאל ושעון יוקרתי. "אני לא קונה תכשיטים, אלא מקבל במתנה מחברות מסחריות כדי להצטלם איתם באינסטגרם", הוא מעדכן.

ובכלל, הרשתות החברתיות הן בסיס כוח רציני עבורו. אינסטגרם עם 324 אלף עוקבים, יוטיוב עם 288 אלף מנויים ומיליוני צפיות לקליפים שלו, ומעל שתיהן טיק טוק, הרשת החברתית החדשה יחסית, שרוב הגולשים בה הם ילדים ובני נוער, ובה יש לו 300 אלף עוקבים - מהאמנים הישראלים עם מספר העוקבים הגבוה ביותר שם. לסרטון שלו עם הלהיט "דיבור נגוע" נוצרו בטיק טוק לא פחות מ־56 אלף סרטוני חיקוי על ידי גולשים.

"אני מדבר עם הקהל שלי כל הזמן ברשתות", הוא אומר. "אתמול בערב, למשל, קרתה לי פדיחה. פתחתי צ'ט עם עוקבים באינסטגרם, ובסביבות 7 בערב פשוט נרדמתי מרוב עייפות, כשאני עדיין בשידור. 4,000 איש בצ'ט קיבלו אותי ישן מול המצלמה, עד שמישהו התקשר להעיר אותי. אחת המעריצות צילמה מסך והעלתה את הווידאו הזה לטיק טוק".

עד כמה אתה מעורב בניהול הקריירה שלך מאחורי הקלעים?

"המון, יותר מדי. למשל, כשמצלמים קליפ אני בא עם רעיון לבמאי. אני מתעסק במה ילבשו הרקדנים והניצבים ודואג כל הזמן שנוח להם, כי אני יודע איך זה להיות רקדן ועד כמה הדברים הקטנים האלה חשובים".

על פי ההערכות, סטפן קיבל על השתתפותו בפסטיגל כ־100 אלף שקלים. בתעשייה מספרים שתמורת הופעה בבר מצווה הוא גובה 22 אלף שקלים, ועל הופעה באירועי ועדי עובדים הוא מרוויח סכום כפול. כך או כך, הפרסום בהחלט משתלם לו מבחינה כלכלית. 

"אין לי תלונות בעניין הכסף. אני מתפרנס ושמח בחלקי, מופיע הרבה, אבל אני לא עושה מוזיקה בשביל כסף. ברור שהצלחה כלכלית היא דבר חשוב, אבל אצלי זה במקום האחרון בסדר העדיפויות. כבר יצא לי להוריד מהמחיר של עצמי, כי למקום שהזמין אותי היה חסר תקציב והיה לי חשוב להופיע שם. 

"גם יצא לי לעשות דברים בחינם, רק כדי לעשות אותם. זה חלק מהעניין. מוכרים את המופע שלי ל־40 דקות, אבל אני מופיע שעה ואפילו שעה וחצי. אני הכי אוהב לשמח ילדים, ואוהב הופעות בהזמנת עיריות, כי אני יכול להשתולל ולטפס על עמודים ליד הבמה".

המאכל האהוב עליו הוא אורז. "כבר חצי שנה שאני צמחוני, כמעט טבעוני. כבר לא נוגע בבשר ובדגים ולא אוכל מוצרי חלב. אני כן אוכל מדי פעם ביצים, אבל ממש מעט. זה בקטע בריאותי. ראיתי ניסוי שעשו, איך דם של מישהו שאכל בשר נהיה שומני - והחלטתי להפסיק".

מתי יצאת לאחרונה לחופשה?

"לפני חצי שנה, לגאנה, במערב אפריקה, עם המשפחה שלי. זה היה ביקור. זו לא פעם ראשונה שאנחנו נוסעים לגאנה ולטוגו".

איך הוריך מקבלים את ההצלחה שלך?

"הם שמחים וגאים בי. לאבא שלי היה קשה בהתחלה, הוא לא הבין מה אני רוצה. הוא שאף שאהיה עורך דין או דיפלומט, כמו שני הוריי. אמא שלי, שהיתה רקדנית בעבר, פרגנה מההתחלה. מדי פעם הם באים לראות אותי מופיע, וכשאני בטלוויזיה הם מול המסך. הם רגילים לזה, כי התחלתי להצטלם לפרסומות בגיל 15".

אתה מסרב לחשוף את שמות הוריך. למה?

"כי הם לא צריכים להיחשף בגלל שאני נחשפתי. אני שומר על הפרטיות שלהם. אני עדיין גר איתם באותו בית, בראשון לציון".

כבר שנתיים שהוא מנהל זוגיות עם איב בראונשטיין, רקדנית ושחקנית שמבוגרת ממנו בשנה. "היא לא גרה איתי, אנחנו עוד צעירים מדי לזה. טוב לנו יחד, ואני אוהב אותה".

מה המתנה שתקנה לה ליום האהבה?

"אני לא קונה לה מתנות. המתנות בינינו הן כאלה שבאות מהרגש, מתנות עם משמעות, לא חולצה או נעליים. בגלל שאני מפורסם ונוסע בעולם היא צריכה לוותר לי הרבה, אבל אנחנו מוצאים זמן לבלות יחד, ללכת למסעדה, לסרט, לים".

כתבת עליה שיר?

"לא, אמרתי שאני לא אוהב שירי אהבה. אני לא רואה את עצמי נכנס לאולפן ושר 'איך הלכת, איך חזרת', כאילו בוכה על הבחורה (צוחק בקול). אם אני אכתוב שיר על אהבה, הוא יהיה כנראה על אכזבה או על כעס אחרי שבחורה עזבה. לשמחתי, זה לא קרה לי".

לא רק שירי אהבה, גם רישיון נהיגה אין לסטפן עדיין. את התיאוריה עבר, ובקרוב ייגש לטסט ראשון. "בתרבות הצרפתית אנשים קונים רכב רק אחרי תואר ראשון. פה כולם עם מכוניות כבר בכיתה י"א. עד עכשיו, עם כל האינטנסיביות של הקריירה, לא היה לי זמן להוציא רישיון, עד שהחלטתי שזהו זה, הגיע הזמן".

איזה רכב אתה חולם לקנות?

"אוטו כמו שצריך, אבל לא אתפרע עם משהו מנקר עיניים. אני לא צריך ג'יפ יוקרתי, אבל אם אסע באוטו שבור, זה יהיה סיפור תקשורתי גדול יותר".

עם עדן בן־זקן, סטטיק ובן־אל תבורי. "אני מעריך מאוד את הדרך שלהם, מפרגן להם בטירוף" צילום: משה נחומוביץ

 

***

סטפן נולד בבת ים ב־1998 כסטפן גאגבה, ילדם השני של הורים מרפובליקת טוגו שבדרום־מערב אפריקה, שהכירו בישראל במהלך עבודתם בשגרירות ניגריה בארץ. יש לו אחות גדולה בשם אווה הדר. בגיל 12 עברה המשפחה לחולון. סטפן למד בכפר הנוער מקווה ישראל ובכיתה י"א עבר לתיכון אנקורי בראשון לציון.

"הייתי ילד פרוע", הוא נזכר. "אמא שלי היתה מסדרת שולחן לאורחים, ואני הייתי מעיף הכל על הרצפה עם כדור. באחד הביקורים שלי בטוגו דוד שלי הרכיב אותי על אופנוע, ומכונית בצד הדרך פתחה דלת בפתאומיות. העפנו את הדלת ונמרחנו על הכביש. אבל שם אין אמבולנס, אתה צריך לקום ולהתאושש לבד".

גדלת בבית נוצרי שבו מכבדים גם חגים יהודיים.

"אנחנו חוגגים כריסמס, ובחגים יהודיים אנחנו מוזמנים לחברים של הוריי, ככה שאנחנו נהנים משני העולמות. בפורים, למשל, הייתי מתחפש, כמו כל הילדים".

הוא התגלה בגיל 14 על ידי מיכאל סמו, עיתונאי לשעבר שהפך למנהלו האישי, המלווה אותו עד היום. בתוך זמן קצר, והודות לנתוניו הפיזיים המרשימים, עלה על מסלול הדוגמנות וכיכב בתצוגות של מיטב חברות האופנה המקומיות. בד בבד זכה פעמיים באליפויות הארץ בריקודי היפ הופ. 

הפריצה הראשונה הגיעה ב־2016 כשהשתתף כרקדן בקליפים ובהופעות של סטטיק ובן־אל תבורי. קטעי ריקוד שלו הפכו לפופולריים ביוטיוב, ובאוקטובר אותה שנה הוציא את שירו הראשון "Step Fun", שהפך ללהיט רשת. בשנה שאחר כך הוציא דואט עם נועה קירל, היה מועמד לייצג את ישראל בטקס MTV אירופה, הופיע בתוכנית ריקודים בפריים טיים בערוץ 2 - וקינח בהשתתפות בפסטיגל.

מה דעתך על הניסיון של סטטיק ובן־אל להצליח באמריקה?

"הם עבדו קשה עד עכשיו, ואני מעריך מאוד את הדרך שלהם, מפרגן להם בטירוף. מאחל להם שרק יצליחו. הם כמו אחים שלי שהולכים עכשיו לכבוש את העולם".

באוגוסט 2017 התגייס לצה"ל על תקן אמן פעיל, והוא משרת כנציג של חיל התקשוב, בבסיס קליטה ומיון בתל השומר. בעוד חודשיים ישתחרר מהצבא, אחרי שלוש שנים, ובינתיים הוא נמצא בבסיס בכל יום, מהבוקר עד הצהריים, אלא אם כן הוא משוחרר לחופשות מיוחדות לקידום הקריירה.

"בשנים האחרונות למדתי להישאר רגוע גם כשמסביב האחרים בהיסטריה. לקחת הכל באיזי. רגע של משבר? אני לא זוכר כזה. אני מעדיף לצחוק, והרבה, מהכל, גם מבדיחות מטומטמות וממצבים מביכים".

כשנפגשנו, המנהל שלך קרא לך "משוגע".

"הוא יגיד לך שאי אפשר לשלוט עלי, אבל אין לי קריזות של דיווה. אני לא דיווה. אני מצחיק אחרים ומטריף לכולם את השכל עם כל מיני צחוקים ושיגועים. מצד שני, אני לא שותה אלכוהול ולא מעשן שום דבר, בטח שלא סיגריות.

"אני מכיר את כל האמנים וחבר של כולם, אבל החיבור הכי חזק שלי עד היום היה עם איתי לוי, חיבור אמיתי ועמוק. הוא אדם עם לב גדול, ואיתו הכי נהניתי. גם עם מרגי אני בקשר הדוק יותר, כי לא מזמן הוצאנו שיר יחד".

יצא לך לפלרטט עם מוזיקה מזרחית.

"אני לא אשיר מזרחית, כי זה לא הז'אנר שלי. אני אוהב אצל הזמרים המזרחיים שהם אומרים שטויות בשירים שלהם. עומר אדם אומר בשירים דברים מצחיקים. נשמע כאילו הוא יותר משחק מאשר באמת מתכוון לשיר את המילים. אני אוהב שהוא שר 'את משחקת פה על חבל דק' בקול גבוה, זה מצחיק אותי בקטע טוב".

***

כילד חווה סטפן לא מעט גילויי גזענות ואלימות, כשילדים מהשכונה היו מחכים לו ליד ביתו ומכים אותו. "סבלתי כילד, אבל לא סיפרתי להורים. הייתי מגן על עצמי. אם היו מרביצים לי הייתי מחזיר. היו מציקים לי, עד שפעם אחת תפסתי מישהו ופירקתי אותו, כדי שיפסיקו. צריך ללמד ילדים שהם שווים לא פחות מאחרים".

היחס לאפריקנים בישראל טוב לדעתך?

"לא. אבל למה אני צריך להתעסק בזה? מי שלבן מתייחס ליחס ללבנים? אז למה אני צריך להתייחס ליחס לשחורים? זה נושא מורכב מאוד, עם הרבה צדדים. אם תגרשו אותם בחזרה לאפריקה, יש שם מלחמה. וכולכם הגעתם לפה בתור מהגרים. היתה שואה, היתה עבדות, היו מדינות שכבשו מדינות אחרות, זה העולם".

למי תצביע בבחירות?

"על פוליטיקה אני לא רוצה בכלל לדבר". 

asafnevo444@gmail.com



 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו