שלשום התקיימו במדינת ניו המפשייר הקטנה הפריימריז במפלגה הדמוקרטית. אף שאינה מהווה מדגם מייצג של הפסיפס האתני, החברתי והתרבותי, שממנו מורכבת האומה האמריקנית (שכן, לא פחות מ־94 אחוזים מכלל תושביה הם לבנים), הפכה ניו המפשייר זה מכבר, בציבוריות ובתקשורת האמריקנית, לאמת מידה, שניתן להקיש ולגזור מהלכי הרוח וההעדפות שנחשפו בה, מסקנות ולקחים מרחיקי לכת בכל הקשור למעמדם וסיכוייהם של המתמודדים.
זאת, בזכות היותה טבילת האש השנייה (לאחר איווה, שבה תהליך הבחירה שונה ומורכב יותר), שבה רף הציפיות והתחזיות הראשוניות לגביהם עומד לבחינה ממשית של משפט הבוחרים.
ואכן, על רקע זה מובנת התעניינות השיא בדפוסי ההצבעה בניו המפשייר, שבעבר חרצו שוב ושוב גורלות - לחסד ובעיקר לשבט - במאבק על המינוי הנכסף. כך, למשל, היוותה תבוסתו של הנשיא הארי טרומן, שכשל באופן מפתיע בהתמודדותו מול הסנאטור אסטס קיפובר בבחירות המקדימות שנערכו ב־1952 בניו המפשייר, קו פרשת מים עבורו.
ואכן, החולשה שהקרין בעימות זה שכנעה אותו שאין המדובר במעידה מקומית ונקודתית, אלא בביטוי למגמות כלליות ולזרמי עומק, שחצו את גבולותיה של מדינה מקומית זו. טרומן הסיק, אפוא, את המסקנה המתבקשת ופרש לאלתר מן המרוץ. תמונה דומה נחשפה גם בפריימריז של 1968. למרות שהנשיא לינדון ג'ונסון הגיע למקום הראשון בפריימריז בניו המפשייר, העובדה שהפער בינו לבין יריבו, הסנאטור יוג'ין מקארתי, היה קטן בהרבה מהצפוי (7%), היוותה בעיניו מדד או סימן מעיד חד־משמעי לגבי היחלשות רמת התמיכה בו גם במישור הארצי והביאה אותו לנטוש את המערכה הדמוקרטית.
גם הפעם חזר הניגון, וחודשה המסורת של קטילת ענקים בפריימריז של ניו המפשייר. זאת, כאשר המדינה הפכה לעמק הבכא עבור ג'ו ביידן, שעד לאחרונה נחשב למועמד המוביל לזכות במינוי הדמוקרטי, ושנהנה מיתרון כמעט בכל סקרי דעת הקהל הארציים והמקומיים במשך שנה תמימה.
עוד בנושא:
ניו המפשייר: סנדרס ניצח - ביידן התרסק
רגע לפני הפריימריז בניו המפשייר: נמשך משבר ספירת הקולות באיווה
קרב צמוד בניו המפשייר: סנדרס מוביל על בוטיג'ג'
דרמה בפריימריז באייווה: פיט בוטיג'ג' עקף את ברני סנדרס, ביידן התרסק
למרות שנכון לרגע זה מתכוון ביידן לנהל קרב מאסף נואש בדרום קרוליינה (שם עתידות הבחירות המקדימות להתקיים ב־29 בחודש), העובדה שהידרדר שלשום עד למקום החמישי המשפיל, כשבאמתחתו 8.4 אחוזי תמיכה בלבד (!), כשהוא משתרך לא רק הרחק מאחורי ברני סנדרס המנצח ופיט בוטיג'ג', שזכה במדליית הכסף בהתמודדות בניו המפשייר, אלא גם אחרי שחקניות המשנה בדרמה שלפנינו, הסנאטוריות איימי קלובשר ואליזבט וורן, סתמה - לכאורה - את הגולל על חלומו הנשיאותי.
נפילתו של ביידן
ואכן, נפילתו של ביידן, מעלה כמובן את השאלה: כיצד עתיד להתפתח כעת המרוץ הדמוקרטי, כאשר הנציג הבכיר והמרכזי של הזרם המתון והפרגמטי עתיד, ככל הנראה, להידחק בקרוב לשולי הבמה? בטווח המיידי, אין ספק ששני המנצחים העיקריים במערכה עד כה הם הסנאטור בעל השקפת העולם הסוציאליסטית, ברני סנדרס, וראש העיר לשעבר של סאות' בנד, אינדיאנה, פיט בוטיג'ג'.
בעוד שהאחרון זכה לניצחון מפתיע (אם כי דחוק ביותר), באיווה, זכה סנדרס בבכורה בניו המפשייר וגבר בפער צנוע של 1.3 אחוזים בלבד על פני מי שסיים במקום השני, הלא הוא בוטיג'ג'. ואולם, אין שום ערובה לכך, שדרכם של השניים המובילים כעת את הדבוקה הדמוקרטית ונהנים מתנופה רבתי, עתידה להיות סוגה בשושנים (סנדרס על רקע תפיסת עולמו הסוציאליסטית, בוטיג'ג' על רקע היותו חסר ניסיון מספיק, ולאור רמת התמיכה הנמוכה שהוא זוכה לה בקרב הקהילה האפרו־אמריקנית).
ג'ו ביידן // צילום: איי.אף.פי
העובדה ששני המנצחים הגדולים בשני הסיבובים עד כה, סנדרס ובוטיג'ג', חשופים בצריח וסובלים מחולשות מהותיות בדרך למינוי, פותחת חלון רחב של הזדמנות עבור "האדם השלישי" בדמותו של ראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג, לפרוץ למרכז הזירה בניסיון למלא את החלל שנפער במרכז המתון עם שקיעתו ודעיכתו המואצת של ביידן.
מאחר שהצטרף למרוץ בשלב מאוחר, עתיד ראש העיר לשעבר להתחיל את מסע הבחירות שלו רק "ביום שלישי הגדול", 3 במארס. מאידך גיסא, יש לזכור שבלומברג הוא בעל כיסים עמוקים במיוחד, ועד כה השקיע מהונו האישי כ־300 מיליון דולר בבליץ תקשורתי אדיר במדינות המפתח שבהן הוא עתיד להתמודד.
בלומברג מתרומם
העובדה שעלייתו בסקרים היא מטאורית ממש בימים האחרונים, מעידה כל כך שהחשיפה הנרחבת למצעו ולעמדותיו נושאת עד כה פרי. בחודש הבא יתברר, אם גורלו של בלומברג הדמוקרטי יהיה שונה מגורלו של מתמודד קודם, שנכנס למרוץ בשלב מאוחר יחסית של הפריימריז ב־2008.
המדובר במועמד הרפובליקני רודי ג'וליאני, שהשליך את כל יהבו על מדינת פלורידה, ופרש מהמרוץ מייד לאחר שנכשל במשימתו והגיע למקום השלישי בלבד.
