1. ההפתעה הגדולה של המחזור, אולי של העונה, היתה באוויר. היה ברור שמתישהו מכבי ת"א תשלם על ההרכב החסר מאוד שבו היא משחקת בליגה, בתוספת הלו"ז הצפוף שלה. ההבדל בין הפועל אילת לבין הקבוצות האחרות ששיחקו נגד הצהובים לאחרונה הוא שהיא ידעה לקחת והאחרות לא. "כסף על הרצפה", כינו זאת באילת.
מכבי סובלת העונה ממכת הפציעות, ובעוד שביורוליג יש לה עוד ארבעה שחקנים - ארון ג'קסון, ג'יילן ריינולדס, אנג'לו קלויארו וסנדי כהן - בליגה היא מחויבת לישראלי אחד על הפרקט ואחרי פציעתו של יובל זוסמן היא הופיעה עם רוטציה של שבעה שחקנים בלבד.
באופן אבסורדי, הרוטציה של מכבי בתקופה האחרונה קצרה יותר מאשר קבוצות שתקציבן הוא 10-5 אחוזים מתקציבה. לכן, ההצטרפות של אמארה סטודמאייר (שלא שיחק באילת) משמעותית הרבה יותר לליגה מאשר ליורוליג.
עד עכשיו, מכבי ידעה ללכת בין הטיפות, תוך ניצול חוסר האמונה של היריבות. עד ההפסד באילת היא היתה קבוצת היורוליג היחידה שלא הפסידה במסגרת המקומית, אבל גם לזה יש סוף ואחרי 16 משחקים היא הפסידה לראשונה.
אבל צריך לשים את הכל בפרופורציות - למכבי אין הרבה על מה לשחק בליגה עד הפלייאוף. את המקום הראשון שמבטיח את אירוח הפיינל פור היא למעשה כבר הבטיחה.
2. רק במחזור ה-15 קיבלנו הפתעה ממשית ראשונה העונה, כשירושלים הפסידה בגלבוע. הגיע המחזור ה-18 והביא לנו שלוש הפתעות במחזור אחד, מחזור של "מכת בכורות": ההפסד הראשון של מכבי ת"א העונה, ההפסד הביתי הראשון של הפועל ירושלים בכל המסגרות העונה (הפסידה להפועל ת"א שהיתה לפני אחרונה ערב המחזור), והניצחון הראשון ב-2020 של מכבי אשדוד, שהפתיעה את חולון וניצחה בבית לראשונה מזה שלושה חודשים וחצי.
3. במחזור כזה יש הרבה גיבורים וקשה להחליט במי לבחור כמצטיין. עד אתמול בערב חשבתי על מארק ליונס מהפועל ת"א, שלא פגע בתקופת אריאל בית הלחמי ונתן הצגה בארנה; או על פול סטול, שבמשחק גדול השאיר לאשדוד תקווה. הייתי קרוב גם לבחור בזיו בן צבי, הרכז המחליף של אבי בן שימול, שהגיע העונה לאילת מהליגה הלאומית ונתן הצגה מפתיעה מול מכבי ת"א, אבל אז הגיע גרגורי ורגאס ולקח את כל הקופה בזכות תצוגה מדהימה. לרכז מכבי חיפה לקח שני רבעים וחצי(!) כדי לרשום טריפל דאבל בניצחון בגן נר ולהמשיך את העונה המצויינת של הירוקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
