קלינט איסטווד בן ה־89 ממשיך לתת בראש. "ריצ'רד ג'ול", הדרמה הביוגרפית החדשה שיצאה תחת ידיו, אמנם בעייתית ומקוממת במובנים רבים, אך באותה נשימה, היא גם מהווה תוספת מרתקת לגוף העבודות הבלתי נגמר של היוצר הוותיק, שמרבה לעסוק בשנים האחרונות בגיבורים אמריקניים לא שגרתיים (ע"ע "צלף אמריקני", "סאלי"), והיא מבוימת ומשוחקת מצוין. אז אולי לא תמצאו פה ניואנסים, אבל קולנוע כן תמצאו כאן, ולא מעט.
הסיפור הטראגי, שמבוסס על כתבה שפורסמה ב"ואניטי פייר", מתרחש ברובו ב־1996, ומגולל את סיפורו של ריצ'רד ג'ול - מאבטח בפארק האולימפי באטלנטה שאיתר פצצה רבת עוצמה שהוטמנה בתיק גב. הפצצה אמנם התפוצצה, ושני אנשים נהרגו, אך ערנותו ואומץ לבו של ג'ול מנעו אבידות נוספות בנפש והפכו אותו לגיבור לאומי.
הבעיה? ג'ול, שנפטר ב־2007, ממש לא נראה או נשמע כמו גיבור. הוא היה גבר שמן, בודד וחסר חוש אופנה שהתגורר עם אמו ושהתהדר באוסף גדול של כלי נשק. חלומו הגדול - להיות חלק ממערכת אכיפת החוק - נגוז בשל מחסור בכישורים מתאימים. לא מאוד מפתיע, אם כן, שהבולשת הפדרלית החלה לחשוד שאולי ג'ול היה זה שהטמין את הפצצה מלכתחילה כדי שיוכל ליהנות מכמה רגעים באור הזרקורים. גם לא מאוד מפתיע שהתקשורת שסיקרה את הפרשה (ושהפכה את ג'ול לגיבור בן לילה), עטה על המידע הזה כמו נשר רעב, והשתמשה בו כדי לעשות מג'ול מטעמים. תוך רגע הגיבור הפך לחשוד המרכזי, וחייו נהרסו.
מעבר לסגנון העשייה המינימליסטי והאולד־סקולי של קלינט, "ריצ'רד ג'ול" גם כולל את תצוגות המשחק הטובות ביותר שראינו בסרט בבימויו מזה זמן רב. פול וולטר האוזר ("אני טוניה") עושה עבודה יוצאת מן הכלל בתפקיד הראשי, ומניח על המסך דמות סימפטית, נאיבית ואבודה. קאתי בייטס נותנת הופעה מכל הלב בתור אמו, וסם רוקוול מספק תמיכה נהדרת מהאגפים בתור עורך הדין וחברו של ג'ול.
עם זאת, סרטו של איסטווד עושה עבודה הרבה פחות טובה בתיאורם של "הרעים" בפרשה העגומה הזאת. ג'ון האם, שמגלם את סוכן ה־FBI (הבדיוני) שמוביל את החקירה נגד ג'ול, מוצג כטיפוס מתוסכל שלא רואה בעיניים. אוליביה וויילד, שמגלמת את העיתונאית (הלא בדיונית) שהיתה הראשונה לפרסם שה־FBI רואה בג'ול חשוד, מוצגת כחלאה זנותית וחסרת מצפון או מוסר, שתעשה כל דבר שנדרש כדי להשיג את הסקופ. שניהם אינם יותר מקריקטורות מגוחכות, והעובדה שהעיתונאית האמיתית כבר אינה בחיים כדי להגן על עצמה רק הופכת את זה למכוער יותר.
"ריצ'רד ג'ול" מספר סיפור חזק ועכשווי מאוד, אבל העיוותים המיותרים והגוזמאות המניפולטיביות של איסטווד ושל התסריטאי שלו, בילי ריי, רק גוזלים מכוחו ומאיימים להפוך אותו לסרט תעמולה. אין ספק שהתקשורת וה־FBI עשו טעויות ענקיות וקריטיות באופן שבו טיפלו בג'ול, אך הצדקנות של איסטווד והנכונות הנון שלנטית שלו לבצע בדיוק את אותם חטאים שהוא מטיף נגדם - מותירים טעם לוואי לא נעים. לא נלחמים בשקרים בעזרת שקרים.
"ריצ'רד ג'ול", ארה"ב 2019
ציון: 6
• "הכוכב הבא": שמישהו יעצור את אסי ורותם
• מה הסדרה הכי נצפית בנטפליקס?
• הכל על "האח הגדול" במקום אחד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו