אם עברתם לאחרונה ברחוב אלנבי 113 בתל אביב, בוודאי תהיתם מה פשר המבנה הצבוע בוורוד עז שלאחרונה התווסף לנוף, כמו קורא תיגר על אפרוריות הבניינים שלצידו ומתעקש להוסיף לנוף צבעוניות עליזה. הבניין, מתברר, הוא בניין ישן ונטוש ששופץ על ארבע קומותיו ומשמש כיום בניין משרדים.
הבית הוורוד מצטרף לעוד ארבעה כתמי צבע עליזים שכאלה שפוזרו לאחרונה בעיר תל אביב, כחלק מפרויקט "בתים בצבעים" שמובילה חברת רום כנרת, המבצעת פרויקטים בתחום הנדל"ן: הבית האדום – ברחוב יקנעם 3, הבית הצהוב – ברחוב בית אלפא 19, הבית הסגול – ברחוב הרכבת 68, והבית הירוק - ברחוב מיקוניס 5. כולם מבנים המשמשים להשכרת משרדים, בעיקר לחברות היי־טק.
מוזיאון העיצוב בחולון // צילום: אלעד שריג
"צבעים עושים טוב לנשמה, ואם יהיו יותר בתים צבעוניים בנוף יהיה יותר שמח", אומר אילן כהן, האחראי לפרויקט הצבעוני, "מאחורי הפרויקט עומד חזון לייצר סביבת עבודה מרגשת ומסוגננת, המטמיעה ערכים של תרבות ומסרים של העצמה וטיפוח יצירתי. אנחנו רואים בפרויקט סוג של שליחות חברתית, וגאים להפריח את השממה האורבנית במהלך שיקום ושיפוץ מבנים הרוסים ונטושים והפיכתם למבנים חדשניים ומלאי חיים. גילינו גם ששוכני המשרדים במבנים הצבעוניים מפתחים הזדהות חזקה עם הצבע, מעין גאוות יחידה, וחלק מהחברות בחרו גם למתג עצמן בצבעים דומים לצבע הבניין".
עוד בנושא:
• לא רק פלורסנט: תאורה מדליקה לבית
• לעצב לנוער: החדר האינטימי שלהם
• כל מה שרציתם לדעת על עיצוב ייחודי לבית
שמרנות מול תעוזה
מובן שאנחנו בישראל לא המצאנו את הגלגל. ברחבי העולם יש שפע שכונות וכפרים שכל בתיהם צבועים בצבעוניות עליזה ומושכים אליהם שפע תיירים. בוודאי פגשתם כאלה בלונדון (נוטינג היל הצבעונית), באזורים רבים של איטליה (צ'ינקווה טרה, אמלפי וכפרי דייגים צבעוניים), בפורטוגל (פורטו היפה), בערים ורוצלב וגדנסק הפולניות, בעיר הקטנה רוטנבורג אוב דר טאובר שבדרום גרמניה, ובעוד ערים וכפרים בדרום אמריקה ובמזרח אסיה. יש גם ערים הידועות בזכות צבע אחיד לכל הבתים שבהן, שהוא כמובן אינו לבן או אפור. כאלה הן העיר הכחולה שפשאון שבמרוקו והעיר הכחולה ג'ודפור שבהודו.
בישראל, לעומת זאת, צבעוניות עליזה שכזו, או אפילו מעודנת ורכה יותר, כמעט לא נראית בנוף. הנוף העירוני ואפילו זה הכפרי שלנו מתבססים על מבנים בצבע לבן, בז' או אפור, ובתים פרטיים מעדיפים אף הם חזות חיצונית לבנה, וגג רעפים אדום הוא כתם הצבע היחיד.
ברשימת המבנים הבודדים המוכרים בצבעוניותם נמצאים מלון דן תל אביב, שבשנות ה־70 שופץ וחזיתו עוצבה בצבעוניות רבה על ידי האמן יעקב אגם, ומוזיאון העיצוב בחולון.
בתים צבעוניים בגנואה, איטליה
"צביעת החזית של מלון דן תל אביב עוררה מחלוקת רבה בברנז'ה האדריכלית באותם ימים", אומר יריב גליא, אדריכל פרויקט בתים בצבעים, "מחלוקת דומה עורר פרויקט מגדלי נאמן בסמוך לחוף הצוק בתל אביב, שבוצע אף הוא על ידי אגם. שם השתמשו במקום בצבע באריחי גרניט פורצלן צבעוניים, משיקולים של עמידות. אין ספק שבכל הקשור לחזיתות צבעוניות, ישראל שומרת על איפוק ועל שמרנות".
לאדריכלית מישל הולץ, המשמשת גם יועצת צבע לשכונות ולערים ומתמחה בצביעת חזיתות, יש הסברים נוספים להיעדר הצבעוניות בארכיטקטורה הישראלית.
"הפיגמנטים הם יקרים, ולכן מייקרים משמעותית את העלויות. כמו כן, פיגמנטים כחולים ואדומים, שהם גם בסיס לצבעים הירוקים והסגולים למשל, נשרפים מהר מאוד בשמש, כך שאחרי שנה עד עשר שנים הבניין ייראה פחות טוב. מוזיאון העיצוב בחולון, למשל, נראה לפני עשר שנים, כשהוקם ונצבע בצבעי סגול עד כתום, זוהר מאוד. היום הצבעים שלו הרבה יותר בהירים ופחות זוהרים".
הולץ מדגישה אף היא את השמרנות התרבותית כגורם משמעותי - לא רק בקרב אדריכלים אלא בעיקר בקרב הדיירים. "אני מייעצת בשיפוץ בניינים שבהם גרים גם עולים מארצות שונות כמו צרפת, ארה"ב ועוד, והם מושכים יותר לכיוון צביעה צבעונית, בעוד דיירים ילידי הארץ מתעקשים על בהיר וסולידי ואומרים להם שאנחנו לא באירופה. אפילו מצבעי פסטל יש פחד. אנחנו רואים צבעוניות במבנים שהוקמו על ידי עולים מאירופה לפני 100 שנה בתל אביב, למשל בשדרות רוטשילד, ברחובות ביאליק, מאז"ה, נחמני ואחד העם. מובן שבתל אביב יש מבני באוהאוס רבים, אבל ייחודם הוא דווקא בצבע הלבן".
מגדלי נאמן // צילום: גדעון מרקוביץ'
הגשר הכחול
"לעיתים גם הרשויות בערים עצמן מבקשות לשמור על חזות אחידה ומקשות לצבוע חזיתות בצבעוניות", ממשיכה הולץ, "בעיריית נתניה למשל אוהבים צבעוניות, ושם הייתי מעורבת בצביעה של בניינים רבים שעברו שיפוץ בצבעי פסטל כגון כחול, צהוב, זית, טורקיז ועוד. לפעמים לא מדובר בכל החזית, אלא רק בנגיעות צבע, כמו מרפסות".
דוגמה לשיתוף פעולה חיובי מצד המועצה אפשר לראות בכפר ג'סר א־זרקא שעל כביש החוף. במסגרת הפרויקט "גשר של צבע" שהתחיל כיוזמה של מעצבת הפנים ענת כהן־הלוי ותושבי הכפר, נצבעו חזיתות של 23 הבתים הממוקמים סמוך לכביש החוף בצבע כחול. "משמעות השם ג'סר א־זרקא היא 'הגשר מעל הכחול', והמחשבה שלי היתה לייחד את הכפר ולמתג אותו באמצעות הצביעה הכחולה, וכך להפוך אותו לאטרקטיבי עבור תיירים ולמקור גאווה לתושביו", מסבירה כהן־הלוי.
ג'סר א-זרקא // צילום: אסף פינצ'וק
תושבי הכפר והמעצבת קיבלו את הסכמתו והתלהבותו של ראש המועצה, השייח' מורד עמאש. הצבע נתרם על ידי חברת נירלט, ועבודות הצביעה מומנו בחסות משרד התיירות. "היוזמה הצדיקה את עצמה, והכפר זוכה מאז לביקורים רבים של ישראלים ושל תיירים, וזכה לסיקור גם בתקשורת הבינלאומית", מסכמת כהן־הלוי ואומרת שהכוונה היא להמשיך את הפרויקט ולצבוע עוד 200 בתים בכפר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו