דוקטרינת טראמפ למלחמה בטרור

חיסולו של הגנרל קאסם סולימאני - שכמפקד כוח קודס פעל במשך שנים כפירומן חסר מעצורים ועכבות שהצית תבערות ברחבי עיראק, תימן, סוריה, לבנון ורצועת עזה - נועד להעביר מסר חד וצלול למנהיגות האיראנית. אף שההגמון האמריקני גמר אומר להתנתק באורח חד־צדדי ממוקדי מתיחות ומשבר (כמו צפון סוריה), שבעיניו אינם מהווים איום ישיר ומיידי על הביטחון הלאומי האמריקני, הוא מחויב בו בזמן להשתמש בעוצמה קשה ובאגרוף ברזל אל מול כל גורם, גם הבכיר ביותר, אשר יעמוד מאחורי פגיעה באזרחים או בחיילים אמריקנים, או מאחורי הניסיון להשיג גבול ולפרוץ אל תוך המתחם הריבוני שבו שוכנת השגרירות האמריקנית. 

אשליית האיפוק של ארה"ב

לאחר שהבליג על הפרובוקציות האיראניות באזור המפרץ בחודשים האחרונים, החליט טראמפ ליישם הלכה למעשה את דוקטרינת הקווים האדומים שלו בזיקה לטהרן. דוקטרינה זו כוללת לא רק סנקציות כלכליות והפצצות אוויר, אלא גם סיכולים ממוקדים המקרינים נחרצות ונחישות. ואכן, מדובר בקו פרשת מים רב־חשיבות בהיסטוריה הביטחונית של ארה"ב, שכן מאז תום מלחמת העולם השנייה היא נמנעה בשיטתיות מלפגוע ישירות באישים שנמנו עם הצמרת המדינית־ביטחונית של יריביה ואויביה, כולל המשובעים ביותר. הפעם לא היסס הנשיא ה־45 לקבוע תקדים חדש בזיקה לאחריותו האישית של קודקוד הטרור המדינתי למעשיו. 

יתרה מזאת, הפעולה הדרמטית בבגדד מצביעה על כך שהסימנים המעידים על אודות כוונתו של הנשיא לנטוש את האזור ולהסתגר ביבשת האמריקנית לא היו אלא אשליה אופטית. שכן בכל הקשור לחזית המאבק בטרור האיראני, ממשיך הבית הלבן להיות נטוע עמוק במרחב, ויעיד על כך גם תגבור הכוחות האחרון בהיקף של כ־3,000 חיילים. 

עוד בנושא: 

• טראמפ: "סימנו 52 יעדים איראניים לתקיפה"

• חיסול המאה: המסר מסיכול סולימאני כבר מהדהד בכל העולם | פרשנות

• אובמה תכנן להמליך את סולימאני - ואז הגיע טראמפ | פרשנות

• אפקט הסנקציות: "איראן הפסידה מיליארדי דולרים"

• מי עומד מאחורי התקיפה בצפון בגדד?

• בגדד: ארה"ב חיסלה את מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה קאסם סולימאני

ואמנם, גם כאשר מדובר בדמויות מובילות על פני ציר הרשע והטרור - כמו מנהיג דאעש אבו באכר אל־בגדדי או קאסם סולימאני שמאחוריהם השתרך שובל ארוך ומדמם של פיגועים, לרבות נגד יעדים אמריקניים - התגמול היה ויהיה גם להבא מאסיבי גם מבחינת חומרת הענישה, ולא יתבסס רק על הכלה או אכיפה. זאת, בתקווה שאסטרטגיה זו תרסן ותרתיע את התנועות והמדינות, שתג המחיר שנקבע עבור המשך פעילותן האלימה הומחש אור ליום שישי בצורה מזוקקת כל כך. 

טראמפ לעומת קרטר ואובמה

חיסולו של סולימאני מבהיר היטב את הפער העמוק הקיים בין הצופן התפעולי של הנשיא הנוכחי לבין דפוס התנהלותם של שני נשיאים קודמים, שניצבו אל מול אתגר דומה. כך, לדוגמה, גילה הנשיא ג'ימי קרטר חוסר אונים מביך לאחר שנחשול של "סטודנטים" איראנים פרץ ב־4 בנובמבר 1979 אל תוך מתחם השגרירות האמריקנית בטהרן והחזיק בשבי כבני ערובה את 52 הדיפלומטים שנכלאו בו. תמונה דומה עולה מניתוח הדרך שבה "טיפל" הנשיא אובמה במשבר בנגאזי, שהתחולל ב־12 בספטמבר 2012. זאת כאשר כוחות הנמנים עם אחד מפלגי אל־קאעידה פתחו בירי מרגמות אל עבר מתחם הקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב, שגבה את חייו של השגריר האמריקני בלוב, כריסטופר סטיבנס, ואת חייהם של שלושה נציגים אמריקנים נוספים. 

שגרירות ארצות הברית בלוב, ספטמבר 2012 // צילום ארכיון: רויטרס

תגובתו של אובמה על המתקפה היתה לא פחות נלעגת מאשר התנהלותו של קרטר במשבר בני הערובה. שכן הנשיא עשה כל מאמץ כדי למזער את האירוע, ושיווק אותו כאקט ספונטני של הפגנה שיצא מכלל שליטה, ולא כפעולת טרור מתוכננת. 

בניגוד לקרטר ולאובמה, במשמרתו של טראמפ אין השלמה וקבלת הדין אל מול האתגר. וכך, כשהתברר לבית הלבן שסולימאני היה מי שהפעיל באופן ישיר את המיליציות השיעיות שלפני שבוע ביצעו את התקיפה בצפון עיראק, שבה נהרג איש ביטחון אמריקני, ושבימים האחרונים צרו על השגרירות האמריקנית בבגדד - נחרץ גורלו. 

מבחינה זו, המשוואה שיצר טראמפ נועדה לבדל אותו שנות אור מן הפאסיביות של קודמיו, ובה בשעה לצמצם את שולי העמימות במאבק בציר הטרור. זאת כדי לסכל - תרתי משמע - את ניסיונותיו של אדריכל הטרור הראשי להסתתר בתוך מרחב מוגן של אחריות עקיפה בלבד, כביכול, לפיגועים שיזם והוביל. 

השאלה הנשאלת בהקשר זה אם המיקוח האילם, אך האלים, המתנהל היום בין וושינגטון לבין טהרן, יביא את ההנהגה האיראנית - הניצבת גם אל מול סנקציות כלכליות מחריפות - אל נקודת השבירה וחישוב המסלול מחדש, או שמא יגביר בה עוד יותר את הנחישות לצעוד בנתיב החתרנות והאלימות, ויהיה מחירה של התנהלות זו אשר יהיה. 

שאלה נוספת, שהנשיא לא התייחס אליה באופן מפורט, היא אם דוקטרינת טראמפ תחול גם על פרובוקציות איראניות שיימנעו מפגיעה ישירה במטרות אמריקניות, אך יתמקדו בשותפותיה של ארה"ב, בעיקר בגזרת המפרץ ובזיקה לחופש השיט בנתיביו. 

האם גם על התגרויות אלה תושת בעתיד - בניגוד לעבר הקרוב - ענישה חמורה כחלק מהדוקטרינה החדשה? 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו