"התוצאה העגומה (של עיסוק בית המשפט בשאלות 'פוליטיות'; א"ה) היא שבית המשפט כאילו נוטש את מקומו הראוי לו, מעל למחלוקות המפלגות את הציבור, ושופטיו יורדים בעצמם אל תוך הזירה". במילים נוקבות אלה, השופט משה לנדוי, לימים נשיא בית המשפט העליון ואחד משופטיו הדגולים, הזהיר את עמיתיו לבל ייפלו בפח שטמנו להם העותרים, כשביקשו מהם להחליט "מיהו יהודי".
בהקשר אחר, כאשר עלתה לדיון בבית המשפט סוגיית תוקפו המשפטי של הסכם קואליציוני, הוסיף עליו השופט מנחם אֵלון, על דרך לשון קדמונים: "שפטת מרובה - לא שפטת". אין צריך לומר שסוגיית "מיהו יהודי", תקפותו של הסכם פוליטי או סוגיית מלאכת הרכבת הממשלה בידי נאשם בפלילים הן סוגיות שונות לחלוטין זו מזו. כל סוגיה - ומאפייניה שלה. ועדיין, לפתחו של בית המשפט רובצת תמיד חטאת ה"פוליטיזציה", שעלולה לגרור אותו למחוזות בלתי רצויים, שרק יערערו את מעמדו ולעיתים אפילו יביאו לביזוי החלטותיו - ונמצא שכר פסיקתו יוצא בהפסדו.
את משנת אבות המפורסמת, "איזהו חכם? הרואה את הנולד", פירש פעם מישהו: חכם הוא מי ש"רואה את הנולד", לאחר שכבר נולד, ורק אז מודיע אם זו בת או זה בן. העמדה שנקטו אתמול שופטי בג"ץ היתה, בכל הכבוד הראוי, גם נכונה גם נבונה. בית המשפט אינו מזמין את העתירות המוגשות לפניו. משמוגשת לפניו עתירה, אין הוא רשאי להפנות לה עורף ולהימנע מלדון בה. אבל הוא בהחלט רשאי, אולי אפילו חייב, לנהוג באיפוק ובמתינות, ולא למהר להחליט בכל עתירה המונחת לפניו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו // צילום: מרק ישראל סלם
אחד השופטים אמר לפני שנים רבות כי עותר רשאי להניח מוקש לפתחו של בית המשפט, אך השופטים אינם חייבים לדרוך עליו. ודאי שאינם חייבים לעשות כן אם אין צורך ממשי ודחוף במתן החלטה בטרם עת. במקרה דנן, כל החלטה שהיה מקבל בית המשפט, בין שהיה מקבל את העתירה ובין שדוחה אותה על הסף (לגופה או מטעמי "אי שפיטות" וכיוצא באלה עילות סף), היתה צובעת את החלטתו בצבעים פוליטיים עזים.
דחיית ההחלטה - רצוי עד לאחר הבחירות - לא תגרום כל נזק ממשי. ההפך הוא הנכון. ממילא, כפי שציינו השופטים, לעת הזו מדובר בסוגיה תיאורטית לחלוטין. היה ולאחר הבחירות יוברר שאכן הנשיא הטיל או בכוונתו להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו (ולנשיא, נזכור, יש שיקול דעת רחב מאוד בעניין זה, ועל דרך הכלל, החלטות הנשיא גם חסינות מביקורת שיפוטית), ייאלץ אז בית המשפט, בעל כורחו, להיכנס בעובי הקורה. עד אז רצוי שיימנע מכך. מעבר לסוגיה הספציפית הנוכחית, יש מקום לשוב ולהרהר היטב באזהרה שהשמיעו בעבר שופטים מוערכים (דוגמת השופטים לנדוי, ויתקון, אֵלון, שמגר ואחרים), בדבר הזהירות היתרה שעל בית המשפט לנקוט קודם שייכנס לדון בסוגיות שאפילו ניתן לצבוע אותן בצבעים משפטיים - ואין סוגיה בעולם שלא ניתן להלביש אותה במחלצות משפטיות - אם הגורם הדומיננטי המובהק שלה הוא הפן הפוליטי, לא המשפטי.
