העשור שבו השד האנטישמי יצא מהבקבוק

מאז הקמתה של מדינת ישראל, נהגו לא מעט יהודים ברחבי העולם לומר שהמדינה היהודית - שאמורה הייתה דווקא להעניק מקלט וביטחון, הפכה למקום המסוכן ביותר עבור יהודים. בעוד הישראלים מתמודדים עם מלחמות וטרור, נהנו יהודי העולם, בעיקר העולם המערבי, מביטחון יחסי, למעט פרצי פיגועים פה ושם. 

העשור השני של המאה ה-21, שמגיע בימים אלו לסיומו, שינה את תפיסת העולם הזו מהקצה אל הקצה: האנטישמיות - בכל גווניה, מהימין הקיצוני ועד השמאל הקיצוני, הפכה לאיום ממשי על חיי קהילות יהודיות, בעיקר במדינות שנחשבו כשלוות ובטוחות כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה ומדינות סקנדינביה. 

ההתפרצות המחודשת של שנאת היהודים קיבלה מימדים רצחניים מחדש: בבית הספר היהודי בטולוז (2012), במוזיאון היהודי בבריסל (2014), ב"היפר כשר" בפריז ובקופנהגן (2015), ברצח הברוטלי בפריז של שרה חלימי (2017) ושל ניצולת השואה מירי קנול (2018), בהתקפה הקטלנית על בית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג (2018) ועל המרכול הכשר בניו ג'רסי לפני שבועות ספורים. 

על כל אלו עלולה הייתה להאפיל התקפת הטרור על בית הכנסת בעיר הגרמנית האלה ביום כיפור האחרון, שנכשלה. ועדיין, בעשור האחרון מספר היהודים שנרצחו ברחבי העולם רק בגלל דתם היה הגבוה ביותר מאז שנות ה-90, אז רצחו זרועות הטרור של איראן עשרות יהודים בבואנוס איירס. 

עוד בנושא:

נחשפה זהות הדוקר מניו יורק: "שהקהילה האפרו-אמריקנית תגנה"

הצו נגד אנטישמיות: תביעה ראשונה הוגשה

בשל עלייה באנטישמיות: תתוגבר האבטחה בשכונות עם אוכלוסייה יהודית בניו יורק

האנטישמיות הכתה ביהודים בתנועת מלקחיים משני צדיו של האוקיאנוס האטלנטי, שם חיים הציבורים היהודיים הגדולים ביותר מחוץ למדינת ישראל. באירופה הפכה האנטישמיות של האסלאם הקיצוני לאיום הפיזי העיקרי על קהילות יהודיות: "בוגרי" וחסידי אל קעידה ודאע"ש, טרוריסטים מבית ומהגרים או פליטים, בגיבוי בעלי הברית מהשמאל הקיצוני ובצד המשכיות של אנטישמיות "פולקלורית" של הימין הקיצוני באו לידי ביטוי בצורת חילול בתי כנסת ובתי עלמין, ריסוס צלבי קרס ונאצות על חנויות, בתי ספר ובתים פרטיים, מצעדים והפגנות, מכות, קללות ויריקות. 

לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, התמודד פוליטיקאי אירופי שהואשם ברורות באנטישמיות, ראש הלייבור הבריטי, ג'רמי קורבין, על הנהגת ארצו. ארצות הברית הפכה בשנים האחרונות האנטישמיות של הימין הקיצוני, הגזעני, הנאו-נאצי לאיום הפיזי העיקרי בצד התחזקות והתפשטות של אנטישמיות רעיונית מצד גורמי אסלאם ושמאל פרוגרסיבי. 

עצרת "עוצרים את האנטישמיות" בירושלים // צילום: אורן בן חקון

נטיית הרשויות במקומות אלו להתעלם מהתגברות האנטישמיות לסוגיה השונים או להמציא לו הסברים וצידוקים מופרכים ("הסכסוך הערבי-ישראלי"), יצרה תחושה בקרב ציבורים מסוימים, שדמם של היהודים שוב מותר. דוגמה מחרידה לרפיסות הרשמית הזו היא התנהלותה השערורייתית של מערכת המשפט מול רוצחה של שרה חלימי. 

במקביל, התחזקותם של זרמים לאומניים לנוכח גלי המהגרים והפליטים ומהפיכת הגלובליזציה והדיגיטליזציה מחזירה לשיח הציבורי תפיסות אנטישמיות נושנות על זרותם של היהודים ושליטתם המדומיינת בפוליטיקה, בפיננסים, בתקשורת ובתרבות. מחאת "האפודים הצהובים" בצרפת המחישה היטב את הקרבה הרעיונית האנטישמית בין שמאל קיצוני, ימין קיצוני ואסלאם קיצוני - קרבה החוצה גם שכבות חברתיות.

לאחר פיגוע הבירי בבית הכנסת בעיר האלה במזרח גרמניה // צילום: אי. פי. איי

עשור לאחר שהאיחוד האירופי סירב לאמץ רשמית הגדרת אנטישמיות, שכללה התייחסות לאנטישמיות אנטי-ישראלית, מחשש להשלכות אפשריות של מהלך כזה על ציבורי המהגרים הערבים והמוסלמים, אושרה ההגדרה לנוכח השתוללות האנטישמיות ב-2016 על ידי 31 חברות "הברית הבינלאומית לזיכרון השואה" (IHRA), שרובן מדינות אירופיות. 

לאחר מכן, אומצה ההחלטה על ידי 17 מדינות, ביניהם ארצות הברית, גרמניה, בריטניה וצרפת. הפרלמנט האירופי העביר החלטה הקוראת לכל חברות האיחוד להכיר בהגדרה. בתי הפרלמנט בגרמניה וצרפת ומדינות רבות בארצות הברית צעדו צעד נוסף כשקיבלו החלטות נגד תנועת החרם על ישראל, המוגדרת כאנטישמית. בריטניה אמורה להצטרף בקרוב. 

עם זאת, בין אימוץ ההגדרה ליישומה בשטח באמצעות מערכות החינוך, החוק והמשפט - הדרך ארוכה מאוד. במדינות רבות מדי, הפחד מתגובת הרשויות, בין אם אדישות או הזדהות עם התוקפים, מונע מקורבנות לדווח על תקיפות ותקריות אנטישמיות.

בית הכנסת שהושחת בלוס אנג'לס // צילום: דוברות זק"א

לנוכח התמונה השחורה הזו, שאינה עומדת להתבהר במהרה בעשור הבא, יש לציין התפתחות חיובית מרעננת: דווקא בעולם הערבי, בעקבות מהפכת "האביב הערבי", החלה במדינות מסוימות ובציבורים מסוימים התעניינות מחודשת ביהדות. 

יהודים ויהדות אינם עוד נושאי טאבו אסורים ומוקצים. החל בדיונים, ספרים וסרטים על גורלם וגירושם של יהודי ערב, עובר בחידוש בתי כנסת בקהיר, באלכסנדריה ובביירות, וכלה בפתיחת בתי כנסת במדינות המפרץ, בהצגת פריטים יהודיים במוזיאון הלובר באבו-דאבי ובשיגור ברכות של בכירי ממשל לחגים היהודיים ברשתות החברתיות - מתרחשת כאן תופעה שאין להמעיט בחשיבותה. 

יש לקוות שהיא תלך ותתעצם עם ההתקרבות בין ישראל למדינות ערב ותשפיע גם קהילות המהגרים הערביות באירופה ובשאר העולם באופן שיאפשר להן להשתחרר מאחיזתם של הקיצונים הדתיים והלאומנים.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו