אף ששנת 2020 עוד רגע כבר כאן, נראה שעדיין רחוק היום שבו ספורטאים ירגישו בנוח להצהיר על אהבתם לבני אותו מין וייצאו מהארון. אמנם יש ספורטאים שעשו את הצעד האמיץ, במיוחד מעבר לים, ונתנו דוגמה לרבים - אבל בישראל הדבר עדיין עוד רחוק מלהפוך לעניין שכיח ורגיל.
אור צינדרמן נחשב לפורץ דרך בענף בכך שהפך לשחקן פוטסל החירש הראשון בעולם שיצא מהארון. צינדרמן, בן 25, שחקן נבחרת ישראל וקבוצת זאבי יהוד, עולה לכל משחק עם מגן זיעה בצבעי דגל הגאווה, כך שגם יריביו שלא מכירים אותו נחשפים לנושא שעדיין נחשב לרגיש באולמות הספורט.
צינדרמן עשה את הצעד כבר בגיל 18 ולא עברו ימים רבים עד שחבריו לקבוצה שמעו את הבשורה: "קיבלתי תגובות טובות מאוד. ברור שהיה פחד ומעט מבוכה בגלל ענייני חדר ההלבשה, אבל עם הזמן הכירו אותי יותר וקיבלו אותי, ומקבלים אותי עד היום באהבה גדולה.
"אנשים עדיין פוחדים גם היום מהתגובות. הם מפחדים להרגיש לא בנוח, להיות חשופים, פוחדים מתגובות הקהל - וכשמדובר בענף גברי שמלא בסטיגמות, מובן שהדבר הופך את הקושי לגדול הרבה יותר", הוא אומר.
אתה חושב שהצעד שלך ייתן ביטחון לשחקנים אחרים?
"אני מקווה שכל מי שבארון וקורא את זה ייצא ממנו, במיוחד כל מי שמשמש דוגמה ומסתכלים עליו. אני מאמין שזה מה שיכתיב את הטון לדורות הבאים וחושב שאנחנו צריכים להכיל זה את זה, וזה לא קשור רק ללהט"בים. כל אחד הוא קצת שונה וקצת מיוחד, ואין סיבה שנדיר זה את זה ממרחבים כאלו ואחרים".
בפעולה על הפרקט במדי זאבי יהוד // צילום: קוקו
צינדרמן החל את הדרך בכדורגל בהפועל ראשל"צ, אבל בגיל 15, בגלל בעיית השמיעה, מאמנו ויתר עליו, והילד הצעיר שרק רצה לשחק כדורגל שמע על כדורגל האולמות והתאהב מייד.
"כאב לי מאוד באותו זמן, ולא היה לי כל כך מה לעשות. הצטרפתי לחצי שנה לקבוצה בת"א, לאחר מכן עברתי ליהוד, ועכשיו אני כבר נמצא עשר שנים בקבוצה. מעולם לא חשבתי לחזור לנסות שוב כדורגל. כיף לי מאוד. הבנתי שהפוטסל זה המקום בשבילי, הגעתי לנבחרת ומבחינתי אם אוכל - השאיפה היא לשחק עד גיל 45, כל עוד הגוף שלי ייתן לי לשחק".
"יש לענף פוטנציאל"
צינדרמן יודע שמצב הפוטסל בארץ רחוק מהרמה עולמית. שני אימונים ומשחק בשבוע הם הספק לא רע עבור שחקנים שלא מקבלים שכר.
"יש לענף פוטנציאל לעבור הרבה מאוד ענפים זוטרים אחרים, זה הדבר שהכי קרוב לכדורגל, אבל צריך תקציב כדי שהרמה תעלה", הוא אומר, "אם היתה ליגה מקצוענית החשיפה היתה גדלה, היו מגיעים יותר אנשים לצפות במשחקים ולא רק עשרות. מיליוני אנשים בעולם משחקים מדי יום קטרגל, וזה ענף שיכול להיות מאוד משמעותי, גם אצלנו".
עד כמה מגבלת השמיעה שלך משפיעה עליך בזמן משחק?
"זה לא משפיע, יש לנו את שפת הסימנים ויש בקבוצה גם כבדי שמיעה. יש בינינו תקשורת בעיניים ואנחנו עובדים על זה באימונים. יש סימנים מוסכמים של תרגילים כמו בכדורסל. אדם חירש הוא אדם רגיל. אם מתרגלים משהו כמה פעמים, בסוף זה מצליח. החברה השומעת מונעת ומגבילה אותנו בגלל הסטיגמות ומקצינה את הבעיה. לא צריך לתת למגבלה משקל גדול יותר ממה שיש לה באמת".
צינדרמן בפעולה על הפרקט במדי זאבי יהוד // צילום: קוקו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
