אסתר ברוך חגגה בקיץ האחרון את יום הולדתה ה־90. היא מתגוררת בתל אביב, מוקפת במשפחתה ובנכדיה, שחיים גם הם באזור, ועד כה, חרף גילה ולמרות לחץ בלתי פוסק מצד חברותיה, היא מסרבת בכל תוקף לעזוב את העיר הגדולה והסביבה הצעירה לטובת דיור מוגן, טוב ויוקרתי ככל שיהיה.
"מה רע לי פה?" היא תוהה. "כל עוד אני עצמאית אני מעדיפה להקיף את עצמי בסביבה צעירה כמה שאפשר. לפגוש חברות בגיל שלי, אבל גם להסתובב ברחוב ובים ולראות אנשים צעירים ממני. לא רוצה להיות מוקפת רק בקשישים. יש לקשישים מספיק פעילויות ומפגשים גם בלי לעבור לבית אבות או לדיור מוגן".
תפיסת העולם והחיים של ברוך נחשבת לחריגה למדי בקרב בני גילה, העצמאיים לפחות. בשנים האחרונות גוברת המודעות בקרב אוכלוסיית האזרחים המבוגרים לכל נושא הדיור המוגן, ורבים מהם נוטלים לידיהם את המושכות, עם או בלי התייעצות עם משפחתם הקרובה, ומחליטים על מעבר לדיור מוגן. לא משנה להם המחיר המנטלי, החברתי או הכלכלי שהתהליך יכלול.
מחיר כספי ואישי גבוה
ובכל זאת, לדיור מוגן חסרונות רבים ומגוונים. אברהם בר דוד, יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, כתב בשנתיים האחרונות ב"דה מרקר" ביקורת נוקבת על המוסדות הללו. מעבר לקשיי ההסתגלות הבלתי־מבוטלים, יש בתי דיור שביטלו את תשלום הפיקדון החד־פעמי, אבל הזניקו את המחירים. באחרים יש בעיות שקיפות של חיובים, התנהלות והוצאות. במקרים רבים אחרים - דיור מוגן כשלעצמו הוא יקר מאוד, ואוכלוסיית הקשישים מוגבלת מהבחינה הזאת. יתרה מזו, במקרים של חילוקי דעות הלקוחות לא תמיד מסוגלים לעמוד על שלהם, להתמקח ולהוכיח את צדקתם.
באתר "יד לקשיש" - ולא רק בו - מפורטים חסרונות נוספים, ובהם איבוד הפרטיות לטובת עשרות אנשים זרים וחדשים, כמו גם המתח והלחץ לקראת המעבר או תוך כדי. "המחיר שמשלמים הקשישים שמחליטים לעבור מביתם רחב הידיים הוא לעיתים גבוה מאוד", נכתב באתר.
"תופעת ה'סרבנים' היא תופעה מוכרת, ואין כל כך מה לעשות בעניין", מודה בר דוד. "אנשים התרגלו לסביבה ולבית שלהם במשך המון שנים, ואין סיכוי שהם ירצו לוותר עליהם מרצונם החופשי, זה לא הגיל לשינוי. העניין הוא שהם לא שמים לב שהתנאים השתנו, דברים שהם יכלו לעשות בעבר בקלות, קשים ומורכבים יותר עכשיו".
"מבוגרים רגילים למושגים של פעם", מנדב בר דוד סיבה נוספת. "בית אבות זה 'מקום של זקנים שהולכים למות בו'. זה לא היה נכון אז, ולא עכשיו. בכל מקרה, דיור מוגן ובית אבות הם שני דברים שונים לחלוטין. לכל אחד מגבלות אחרות, אנשים עדיין לא יודעים לעשות את ההבדל. לא קל להחליט שאתה עוזב הכל ועובר לדיור מוגן. אני ורעייתי גרנו במושב, בבית קומות גדול. בשלב כלשהו אתה מגלה שכבר אין לך כל כך כוח למדרגות, הילדים כבר לא גרים בבית, שהפך לגדול וריק, ודברים כמו נסיעה לקופת חולים או סתם קניות בסופר נהיו עול של ממש, על אחת כמה וכמה כשאתה גר בעיר ולא במושב. כשבחנו את השיקולים אם לעזוב או לא, אחד הפרמטרים היה הידיעה המצערת שאנחנו הולכים, באיזשהו מקום, 'לפגוע' בירושה שנשאיר לילדינו, אך הגענו למסקנה שזה עדיף על פני להפוך לסוג של מעמסה עליהם, כשנהיה פחות ופחות עצמאיים ונצטרך עזרה וטיפולים בתדירות גבוהה".
לדברי בר דוד, המתגורר בשבע וחצי השנים האחרונות ב"אחוזת פולג" שבשרון, יש שלושה גורמים עיקריים שבסופו של דבר מטים את הכף לטובת עזיבת החיים העצמאיים בעיר או במושב, לטובת מעבר לדיור מוגן וסגור. "הדבר החשוב ביותר הוא הביטחון הרפואי, לפני הכל", הוא מדגיש. "בדיור מוגן יש רופא זמין בכל רגע נתון, שנמצא כאן כדי לפתור לך כל בעיה, קטנה כגדולה. זה מסיר המון דאגות שקיימות בשגרת היומיום של מבוגרים שלא גרים בדיור מוגן וצריכים להתמודד עם הביורוקרטיה של הזמנת רופאים, הליכה ונסיעה למרפאות, הזמנת תורים ועוד. פרמטר חשוב נוסף הוא הביטחון האישי. כמעט בכל יום אנחנו רואים בחדשות כתבה על קשיש שנשדד או על קשיש שפרצו לו לבית. מרגיע אותי להיות במקום שאני יודע שמאובטח ברמה גבוהה כל הזמן ולא צריך להיות בהיסטריה ולהתסכל אחורה כל הזמן".
"לבסוף", הוא מסכם, "מעבר לדיור מוגן שווה בעיקר מכיוון שהוא מונע בדידות. זה חשוב לכל אחד, אבל חשוב בעיקר למי שמסיבות כאלה ואחרות משפחתם לא מגיעה לבקר אותם על בסיס קבוע, בין שמרצון ובין שמדובר בבעיות מרחק או מגורים בחו"ל".
בד בבד עם ההתלהבות וההתרשמות מכל השפע שאותו מציעים בתי הדיור המוגן, חשוב לזכור שלא מדובר במשהו שכל אחד יכול להרשות לעצמו. מדובר בהשקעה של מאות אלפי שקלים לכל הפחות, וחלק מדרי הדיור המוגן בוחרים למכור את דירותיהם כדי לשלם על כך.
חובה להכין "שיעורי בית"
הסכומים נחלקים לשניים - המשמעותי יותר הוא הפיקדון. מדובר בסכום גבוה, בין מאות אלפי שקלים למיליון, שניים או שלושה מיליוני שקלים, המדמה למעשה את רכישת הדירה. הסכום משתנה בהתאם לפרמטרים דוגמת מיקום הבית ושטח הדירה. נוסף על כך, משלמים הדיירים דמי שכירות או אחזקה חודשיים של אלפי או עשרות אלפי שקלים. בדמי האחזקה מגולמים כל השירותים שאותם מעניק בית הדיור המוגן לדייר דוגמת שירותי בריאות וביטחון, שירותי ניקיון חודשיים, פעילויות תרבותיות, ארנונה, מים וחשמל. במרבית המקומות דמי האחזקה אינם כוללים שירותי "אקסטרה" כגון חיבור ביתי לאינטרנט או ספק טלוויזיה.
בפאלאס מודיעין, פרויקט הדגל של קבוצת עזריאלי, לדוגמא, מחירי הפיקדון לדיירים נעים בין מיליון וחצי שקלים ל-2.4 מיליון שקלים, תלוי בגודל הדירה. הדיירים משלמים דמי אחזקה חודשיים בסך של 5300-10,000 שקלים, תלוי בגודל הדירה. בגין דמי האחזקה הללו, כמובן, מקבלים הדיירים מעטפת שלמה של תוכן, חוגים, בריאות וכושר, פעילויות תרבות ועוד.
אלא שגורמים חדשים נכנסו לשוק, ולא תמיד כולם עומדים בסטנדרטים הגבוהים שהציבו מתחריהם. לכן, כשמדובר בהוצאה כספית גדולה כל כך ובבני משפחתנו, רבים מבצעים עבודת מחקר רצינית, סקרים והשוואות, ואפילו מתייעצים עם גורמים משפטיים.
"בשנים האחרונות אפשר לראות שהלקוחות המגיעים לפגישה הראשונה מגיעים מצוידים היטב בידע ובהיכרות עם עולם הדיור המוגן", מגלה ארנון. לקוחות מעוניינים להבין לעומק את אורח החיים בבית ולוודא שבית הדיור המוגן מציע מענה לכל צורכיהם וכולל, בין השאר, תוכן עשיר, פנאי, מתקנים איכותיים וחיי קהילה. למרבית הדיירים הפוטנציאליים חשוב לפגוש את דיירי המקום ולשמוע ממקור ראשון על חוויית המגורים ועל רמת השירותים".
"התקשרות עם דיור מוגן ראוי עבור הקרובים שלנו אינה רק עניין משפטי־חוזי", מדגיש עו"ד אהב כהן, המתמחה בדיני חוזים. "מדובר, בראש ובראשונה, בעניין של אנרגיה טובה וכימיה. ברוב המקרים, כשיש כימיה טובה - יש גם הסכם טוב. ואם אין הסכם טוב שמוצע תחילה - זכרו שכל הסכם עם גורם הגון פתוח למשא ומתן. ואם הוא לא פתוח למשא ומתן - לא מומלץ להתקשר עם אותו בית עסק. עלינו להבין כי התקשרות משפטית עם מסגרת לדיור מוגן כרוכה ברוב המקרים בעריכתו של הסכם מורכב. אבל זה לא אומר שחייבים לשכור את שירותיו של עורך דין כדי להתמודד איתו. עלינו להבין שכמו בכל הסכם, גם פה הסעיפים הכתובים ניתנים לשינוי ופתוחים, ברמה זו או אחרת, למשא ומתן. אם זה לא המצב - לא הייתי ממליץ להתקשר עם אותו דיור מוגן שלא יודע לגלות גמישות כלשהי כלפי דייר פוטנציאלי".
הנקודות העיקריות המעוגנות בהסכם כוללות בדרך כלל את שיטת ההתקשרות (תשלום פיקדון, כניסה, שכירות חודשית או גם וגם) וכן את שיטת התשלום. מומלץ מאוד לכלול בהסכם ההתקשרות אפשרות לשינוי סוג ההתקשרות בעתיד, בהתאם לנסיבות המשתנות, ולהעניק לדייר את האפשרות להמיר את מסלול ההתקשרות הקיים במסלול התקשרות אחר, אם וכאשר יזדקק לכך.
"מומלץ לכלול בהסכם תיאור מדויק של שיטת התשלום שנבחרה ולפרט אם התשלום כולל גם דמי אחזקה ו/או שירותים נלווים אחרים", מציין כהן. "כלומר, מומלץ שייכתב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, אילו שירותים נכללים במסגרת התשלום ועל מה יידרש הדייר לשלם בנפרד. בנוסף, ראוי לציין בהסכם אילו שירותים מיוחדים עשויים להיות חיוניים לדייר, כדי להבין אם הדיור המוגן מסוגל לספק אותם. ככל שהמקום מסוגל לספק שירותים אלו - נבקש את ההצהרה הזו כהתחייבות כתובה במסגרת ההסכם.
"במקרים רבים דייר המתגורר במתחם דיור סיעודי יוגדר בשלב מסוים כסובל ממצב סיעודי. במקרה שכזה, ייתכן שהדייר יזדקק לשירותיו של מטפל סיעודי הצמוד אליו. לכן במעמד החתימה על ההסכם, חשוב לוודא כי קיים בו סעיף מפורש המכיר בזכותו של הדייר לשכן ביחידת הדיור שלו, או במתחם סמוך, מטפל סיעודי אישי. קיימת אפשרות שבשלב מסוים ייאלץ הדייר להיעדר מהמתחם לתקופה מסוימת לצורך אשפוז או מסיבה אחרת. לעיתים הנהלת המתחם הסיעודי עלולה להחליט כי היעדרות לפרק זמן מסוים מונעת מאותו הדייר את זכותו להמשיך להתגורר במתחם, ואף להעביר את יחידת הדיור שלו לידיו של דייר אחר. על מנת להימנע ממקרים כאלה, מומלץ להקפיד על כך שהחוזה יכיר בזכותו של הדייר לשמור על יחידת הדיור שבה הוא מתגורר, וזאת גם במקרים של היעדרות ממושכת שלא מרצונו".
פריבילגיה לעשירים
לשרה דוידסון, אישה אמידה המתגוררת גם היא בפולג, גישה שונה ב־180 מעלות מהגישה הסרבנית של ברוך, בכל הנוגע למעבר לדיור מוגן. "עברנו לפה בגיל 70, צעיר יחסית", היא מספרת. "שנינו היינו מאוד פעילים ועצמאיים בחיינו. החברים שלנו השתגעו, לא הבינו למה עשינו את זה, הרי היינו, ועודנו, אנשים עם תחביבים ועיסוקים מהבוקר עד הערב.
"ההחלטה התקבלה אצלנו די בספונטניות, אם לומר את האמת. הגענו למקום לראשונה לסדנת אוכל איטלקי. עוד לפני שהיא החלה נערך עבורנו סיור, שבו הוצגו בפנינו הדירות הנוכחיות ותוכניות בנייה עתידיות. באותה העת גרנו בפנטהאוז ברמת אביב וחיפשנו ממילא לעבור לדירה 'שטוחה'. בחרנו את אחת הדירות שהיו בתוכנית בנייה עתידית, אף שבעלי התנגד. שלוש שנים לאחר מכן נכנסנו לדירה, כביכול לשבועיים ניסיון, אך מאז לא עלה בדעתנו לחזור לרמת אביב".
דוידסון מעידה שההחלטה לא התקבלה בעין יפה בקרב החברים והמשפחה. "כולם התנגדו", היא נזכרת. "האחים, החברים, המשפחה, אף אחד לא הבין. אנחנו אנשים פעילים, בעלי שני כלי רכב פרטיים, מתנדבים בעמותות, בעלי מנגן בתזמורת. אנחנו גרים עכשיו במקום פסטורלי, כפר עם רחובות הולנדיים וצמחייה. בסך הכל ההבדל הוא שבמקום לחזור לעיר רועשת וסואנת, אנחנו חוזרים לבית רגוע ושקט. איך אפשר שלא להתאהב?"
בניגוד לתחזיות הקודרות של חבריה ומשפחתה, העולם החברתי של דוידסון לא נפגע בעקבות המעבר, נהפוך הוא: "מצאנו פה חברי נפש בתוך זמן קצר, והמעבר לא פגע לרגע בקשרים שלנו עם החברים 'מבחוץ'. אסור לשכוח גם את התועלת הרפואית של המעבר הזה. במקום להמתין ימים או שבועות לבדיקות, לנסוע אליהן באוטובוס או במונית בחום או בקור, יש לי רופא מעבר לכביש בזמינות כמעט מיידית".
"מטבע הדברים", מסביר דורון ארנון, מנכ"ל רשת "מגדלי הים התיכון". "אנשים היום עדיין ממשיכים לעבוד עד סוף שנות ה־60 שלהם, לכן ההתעניינות בדיור מוגן מתחילה בתחילת שנות ה־70 לחייהם. בשנים האחרונות ניכר שהסיבות למעבר לדיור מוגן נובעות ממקום של רצון לשפר את איכות החיים, ופחות בעקבות אירועים כופים. אנו רואים כי אחת הסיבות למעבר לדיור מוגן היא גם הרצון של אנשים לחיות חיי קהילה מלאי תוכן ועניין".
"בשנים האחרונות גברה התחרות בתחום", ממשיך ארנון, "זאת בעקבות כניסה של כמה גופים חדשים לענף. בענף הדיור המוגן קיימת חשיבות גדולה מאוד לידע ולניסיון של היזמים הפועלים בתחום, ולכן הדבר מהווה חסם כניסה משמעותי לגופים חדשים המעוניינים להשתלב בענף. מנגד, מדובר ביתרון משמעותי לגופים ותיקים הפועלים בארץ. נקודה חשובה נוספת היא שהתחרות מקומית, מאחר שמרבית בני הגיל השלישי הבוחנים את המעבר לדיור מוגן יעדיפו להישאר בקרבה למקום המגורים שלהם".
אם נבחן את ההגדרה היבשה, דיור מוגן הוא למעשה "בית אבות פרימיום" ומיועד לאנשים שרוצים לשמר את אורח החיים העצמאי שאותו ניהלו, אך בד בבד מחפשים את הקהילה הסגורה, השמורה והמאבטחת, מסגרת חברתית לאנשים בני גילם. מוסדות הדיור המוגן פזורים ברחבי הארץ, אך בעיקר באזור המרכז, בבנייני מגורים עירוניים, או בשטחים פתוחים מחוץ לערים, מעין כפרים סגורים. היצע הדירות למגורים רחב והמחיר משתנה בהתאם. יש, כמובן, דירות יחיד ודירה לזוג, אך גם בקטגוריות אלו נמצא לרוב קטגוריות מחיר פנימיות שונות.
השירות הבסיסי המוצע לדיירים עונה על הצורך באבטחה ובהשגחה רפואית מקצועית, שני גורמים שהם דאגה יומיומית לדיירים בגיל השלישי. גם בעניין השעמום וחוסר המעש מטפלים במקומות הללו - לכל דייר מוצע למעשה לוח זמנים, שאותו הוא יכול למלא החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב, אך לא מדובר בדבר מחייב, והדיירים, שכזכור עצמאיים ולא סיעודיים, יכולים לנהל את סדר היום שלהם כפי שיחפצו.
הביקוש לדיור מוגן, בקרב מי שמצבו הכלכלי מאפשר זאת, הופך למפתה יותר ויותר, ונוצר מצב שבו "צעירים", משמע גיל 70 ולעיתים גם פחות, מעוניינים בשינוי הגדול ובמעבר.
"קהל היעד שאנו פוגשים ומכוונים אליו מגוון ומורכב מגמלאים, מעצמאיים ומפעילים", מתאר עמרי כהן, מנכ"ל רשת "משען". "חלק מהדיירים מעדיפים לעבור לבתי משען הנמצאים באזור מגוריהם, אך חלק בוחרים במיקום הסמוך דווקא למגורי משפחתם. גיל קהל היעד שלנו נע מגיל הפרישה לפנסיה ואילך".
תחרות על כל קשיש
"כל אחד מהמתחרים מנסה לבדל עצמו בדרכים שונות", אומרת איריס פרידמן־שדה, מנהלת השיווק של "עד 120". "יש שחקנים שמציעים מחיר נמוך ומסלולי הצטרפות ללא פיקדון, יש שמדגישים את עולמות התרבות והתוכן, אחרים מדגישים את האיכות והניסיון של צוות העובדים, יש שמציינים את איכות הדיירים, ויש שמדגישים את מיקום הבתים ואת איכות יחידות הדיור. האתגר, בסופו של דבר, הוא להיות מדויקים בכל הנוגע לצורכי הלקוחות: המיקום, הגודל והעיצוב של יחידות הדיור, האיכות והזמינות של השירותים הרפואיים, איכות התרבות, הפעילויות והתוכן, איכות צוות העובדים, איכות דיירי הבית ויצירת קהילה איכותית ותומכת. אנחנו קשובים לדיירים שלנו ועוסקים תמיד בבחינה מתמדת של הצרכים שלהם, זאת על ידי ביצוע 'שולחן עגול' איתם. אנחנו שומעים מהם מה הצרכים שלהם, מה חסר להם, ושמים דגש בעיקר על עולמות התרבות והתוכן".
ברשת "מגדלי הים התיכון" לקחו את נושא ההווי והאטרקציות צעד קדימה. לרשת 1,650 דירות בשבעה בתים שונים הפזורים ברחבי הארץ, ומציעים שם חוגים מיוחדים דוגמת הליכה נורדית, ריקוד גאגא, גרפיטי ואפילו חוג תיאטרון, שבמסגרתו מעלים המבוגרים הצגה לנכדיהם בכל חודש. בד בבד, לרשת קרן השקעות המשקיעה במיזמים טכנולוגיים שמטרתם להביא לשימור איכות חייהם של בני הגיל השלישי ואף לשיפורה.
כמו כן, בכל כמה חודשים נערכת תחרות ספורט בין המגדלים השונים בשלל מקצים, והזוכים בהם מייצגים את הרשת באליפות שנתית. ומעל הכל, אחד הדברים שגורמים לאושר הגדול ביותר אצל הדיירים הוא "פרויקט הגשמת חלומות", שמטרתו הגשמת חלומות ופנטזיות שקיימים במשך זמן רב אצל דיירי המגדלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו