"מה ההיגיון בלהרוס לי את המוח, למחוק את הזיכרון שלי, שהוא מבצרי, ולהוציא אותי מכלל פעילות? הטיפול היה מבריק, אבל איבדנו את החולה". אלו היו מילותיו של הסופר האמריקני ארנסט המינגוויי אל הסופר והביוגרף א.א. הוטצ'נר זמן קצר לפני שלקח רובה ציד וירה לעצמו בראש בשנת 1961. המינגוויי התאבד בסמוך לסיום סדרה של טיפולים פסיכיאטריים - "נִזעי חשמל", ובלשון העם - שוקים חשמליים. יש הטוענים שאף אחד מהקשיים שעבר המינגוויי במהלך חייו - ובהם תאונת מטוס, זוועות מלחמת העולם הראשונה, גירושים כואבים ודיכאון ממושך - לא הצליחו לשבור אותו, עד שהגיעו תופעות הלוואי של הטיפול הפסיכיאטרי.
טיפול בשוק חשמלי קיים בעולם הפסיכיאטריה כבר 80 שנה, ונחשב כיום ליעיל והבטוח ביותר כנגד הפרעות נפשיות מסכנות חיים. הטיפול מיועד לחולים הסובלים מדיכאון עמוק וכרוני, במצבים פסיכוטיים וקטטוניים קשים ובמצבי מאניה. על פי הספרות המקצועית, מטרתו היא לגרום להתקף אפילפטי על ידי סדרה של פולסים חשמליים, שמייצרים התפרצות חשמלית ענפה בתאי המוח, ובפרט בתאי האונות הקדמיות. התפרצות חשמלית זו, לדברי החוקרים, גורמת לשינויים בתפקוד המוחי - היא מפעילה גנים המעורבים בייצור חומרים שמופרשים מהמוח, שהעיקריים שבהם הם סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין, שלטענתם נפגם אצל החולים הסובלים מדיכאון. הטיפול ניתן למעשה למי שהפכו עמידים לטיפול התרופתי, כאשר קיים סיכון אובדני או סיכון משמעותי לפגיעה בזולת.
מההבטחות לא נשאר כלום
פסיכיאטרים ברחבי העולם ממליצים על נזעי חשמל וטוענים שלמרות העובדה שמנגנון הפעולה לא ידוע, התוצאה בשטח היא שהוא "עובד" ו"מוכח". אולם יש גם קולות אחרים של חולים שעברו את הטיפול וטוענים שחוו תופעות לוואי חמורות. באינטרנט קיימים אתרים שונים ובהם קבוצת תמיכה ועדויות של מטופלים לשעבר ובני משפחותיהם, לרבות עצומות אינטרנטיות העוסקות בדרישה להחמרת הפיקוח על המכשור הרפואי.
נוסף על כך, לפי מסמכים ממשלתיים העוסקים בדיון הממושך בסוגיית הרגולציה מטעם הגוף הרשמי העוסק בתחום (מינהל המזון והתרופות האמריקני - FDA) עולה כי יש אלפי דיווחים על נזקים ברמות שונות, חלקם נוגעים לנזק מוחי ואף למוות.
עוד בנושא:
איך מתמודדים עם מחלת הדיכאון העמוק (MDD)?
לראשונה: תרופה לטיפול תרופתי בדיכאון שלאחר לידה
"הטיפול הזה הרס לי את החיים", מתארת בקול שבור ת' (50), תושבת הצפון, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה. היא אובחנה כסובלת מהפרעה דו־קוטבית המוכרת גם כמאניה דיפרסיה, מחלה שבה נעים המטופלים בין תחושות "היי" ומרץ בלתי נדלה לבין דיכאון עמוק. לאחר שקיבלה מינונים שונים של מגוון תרופות וסבלה לדבריה מתופעות לוואי - ובהן עלייה של עשרות קילוגרמים במשקל, שמונה לילות רצופים ללא שינה ורעידות שרירים - ומאחר שהטיפול התרופתי עזר רק לחודשים אחדים, הוצע לה כמוצא אחרון טיפול בנזעי חשמל.
"נאמר לי על ידי הפסיכיאטרים השונים שעימם התייעצתי, וממה שקראתי באינטרנט, שיש אפשרות לפגיעה קלה בריכוז ובזיכרון, שזו פגיעה פונקציונלית ולא אורגנית, כלומר זמנית, כזו שתחלוף בתוך חצי שנה לכל היותר. רק שבפועל - איבדתי חלקים שלמים מחיי".
כיצד זה בא לידי ביטוי?
"הזיכרון האוטוביוגרפי שלי פשוט נמחק, וכך גם הידע המקצועי והכללי שלי. אני זוכרת את עצמי יושבת אצל פסיכולוג שנתיים אחרי הטיפול, רואה ספר של פרויד על המדף ומבינה שהשם מוכר לי, אבל לא זוכרת פרט אחד מהתורה שלו שלמדתי במשך שנים. שכחתי אירועים מכוננים בחיים שלי כמו החתונה, הלידה של בתי, מקומות מגורים, חברים, היסטוריה משפחתית, שכחתי אפילו את אבא ואמא שלי המנוחים.
"אירועים כמו רצח רבין ואסון התאומים לא זיהיתי גם כשראיתי סרטונים. כלומר, לא רק ששליפת המידע מהזיכרון שלי נפגעה, אלא גם הזיהוי. בשלב מסוים לא זכרתי אפילו את הדרך מהבית שלנו לבית הספר ובחזרה כדי לקחת את הילדה, ונזקקתי למטפלת שתעזור לי לשמור עליה. הכנסתי לביתי אופר למשך תשעה חודשים שבהם טופלתי, מכיוון שלא זכרתי כיצד מבצעים פעולות ביתיות פשוטות כמו לבשל ולכבס, ואפילו להשתמש במחשב ובפלאפון".
ומה מצבך כיום?
"גם היום, חמש שנים מאוחר יותר, אני לא מסוגלת לתפקד ולטפל בילדה שלי ללא עזרה של מטפלת. לצד הפגיעה הקוגניטיבית, אני סובלת מטראומה נפשית שמלווה אותי גם בימים וגם בלילות".
הפסקת בטיפול ה־35, אבל לדברייך כבר בתחילת הדרך, חווית נזק משמעותי. למה המשכת?
"המשכתי בטיפולים כי הבטיחו לי שוב ושוב שמדובר בסימפטומים נורמליים שיחלפו, ושאין שום אלטרנטיבה במצבי. הפכתי כנועה וצייתנית. מה גם שהפגיעה הקוגניטיבית היתה כל כך קשה, שלא יכולתי להפעיל שיקול דעת".
על פי ההערכות, הטיפול בנזעי חשמל ניתן ברחבי העולם בכל שנה ליותר ממיליון בני אדם (מתוכם כ־100 אלף בארה"ב), אולם מספר המטופלים המדויק אינו ידוע. על פי נתוני משרד הבריאות, בישראל טופלו בשנת 2005 בנזעי חשמל כ־6,000 בני אדם, אך בשלב זה אין נתונים עדכניים מהשנים האחרונות. בעבר הרחוק הטיפול התבצע ללא הרדמה וללא מרפי שרירים, ומטופלים סבלו מפרכוסים ואף משבירת עצמות, וכיום הוא נעשה בהרדמה מלאה ואורכו עד עשר דקות.
טיפולים ללא הגבלה
הצוות המטפל כולל פסיכיאטר, אחות ורופא מרדים. המטופל מחובר למוניטור לבחינת מדדי לחץ הדם, סטורציה (רמת חמצן בדם) ודופק הלב, וכן לאלקטרודות המנטרות את הפעילות החשמלית של מוחו (EEG). אלקטרודות המחוברות לסטימולטור מיוחד מוצמדות בשתי שיטות, ימנית חד־צדדית או דו־צדדית, כשהגירוי החשמלי עוצמתי (בין 250 ל־460 וולט) אך קצר (באורך של פחות ממאית השנייה). בסיום ההליך המטופל מושגח בהתאוששות למשך כחצי שעה ומשוחרר לביתו.
כאמור, על אף הדעה הרווחת שמדובר בטיפול היעיל והבטוח ביותר, יש מחקרים ומומחים הטוענים לתוצאות של נזק משמעותי, ולעיתים בלתי הפיך, כתוצאה מהטיפול.
פרופ' הרולד זקהיים, שנחשב לחוקר מרכזי בתחום ולמי שקידם את הטיפול בנזעי חשמל, הודה שנדרש לממסד הפסיכיאטרי זמן כדי להביא בחשבון את האפקטים השליליים של הטיפול. בשנת 2007 פרסם פרופ' זקהיים מחקר רחב היקף, שעקב לראשונה אחר מדגם גדול של מאות מטופלים ממרכזים שונים ברחבי ארה"ב וקבע כי הטיפול בנזעי חשמל עלול לגרום לפגיעה מתמשכת בזיכרון ולפגיעה קוגניטיבית, המשפיעים על התפקוד של המטופלים.
הפרוצדורה עצמה עברה שינויים במהלך השנים, גם ביחס לאופן העברת הזרם החשמלי למוח (סוג הגל החשמלי), שלטענת המצדדים בטיפול הפחיתה את תופעות הלוואי. מנגד, עולה כי קיומם של משתנים רבים ביחס לביצועה, כפי שפרופ' זקהיים בעצמו העיד, הוא נקודת תורפה ומקור לביקורת, בטענה שקשה באופן זה לאתר את מקור הנזקים האפשריים, ובכך גם למנוע אותם.
קשה לאתר את מקור הנזקים // צילום אילוסטרציה: Gettyimages
לאורך השנים המכשור הרפואי שבאמצעותו מתבצע הטיפול, לא נדרש לעבור אישור טרום שיווק (Pre-market approval), כלומר ניסויים קליניים מבוקרים להוכחת בטיחות ויעילות (בדיקה של מתן הטיפול אל מול קבוצת ביקורת על מנת להעריך את תוצאותיו, ד"ב). זאת מסיבות כלכליות, ביורוקרטיות וגם אתיות (תהליך ארוך, שעלול היה למנוע נגישות לטיפול). סוגיית אופן הפיקוח על המכשור הרפואי בהקשר זה, גררה ויכוח מתמשך בארה"ב בין המומחים המצדדים בטיפול לבין מבקריו. לבסוף קבע הרגולטור אשתקד שהמכשור הרפואי יסווג תחת רמת סיכון "בינונית" לטיפול בחולי דיכאון וקטטוניה, בזמן שהוא נשען על הספרות המחקרית בתחום, המוכיחה לדידו יעילות ובטיחות מספקות. זאת, למורת רוחם של מטופלים שטענו לנזקים.
הדרישה להחמרת הפיקוח על אופן ביצוע הטיפול ולמעקב אחר תופעות הלוואי הולידה ברשת מחאות של מטופלים ובני משפחותיהם, שעליהן חתמו עד כה אלפים. בהקשר זה יש לציין כי אין הגבלה למספר הטיפולים שאפשר לבצע, מה שמעורר התנגדות בקרב מטופלים שטוענים לנזקים ארוכי טווח ובלתי הפיכים בעקבות זאת.
מקרה מהסוג הזה אפשר למצוא בסיפורה של תושבת קליפורניה, שרה הנקוק, המובילה עצומה שהופצה ברשת בחודש שעבר. הנקוק קיבלה עד לפני כעשור סדרה של 116 טיפולים וטוענת לנזק מוחי מתמשך ולפגיעה נוירו־מוטורית, שהובילה לבעיות בדיבור. "עד שהטיפול בנזעי חשמל לא יעבור סטנדרטיזציה ורגולציה קפדנית, לא יוכלו רופאים, אחיות, הצוותים הרפואיים, חולים ובני משפחותיהם להבין ולהביא בחשבון את כלל הסיכונים האפשריים של הטיפול", נכתב בעצומה.
באשר לסוגיית בטיחותו של הטיפול, הטענה של מובילי העצומה היא כי "השימוש במילה 'נדיר' כדי לתאר את הסיכון שבנזק מוחי ובאובדן זיכרון כתוצאה מנזעי חשמל הוא מטעה, מכיוון שללא פרוטוקול סטנדרטי ואוניברסלי לפיקוח ולביצוע, וללא הערכה שגרתית ומעקב אחר כל מטופל, לא תהיה לעולם אינדיקציה ברורה באמת לשכיחותו של נזק מוחי. זאת, נוסף על העובדה שמאז ועד היום חוקרים מעולם לא עקבו אחר מטופלים במשך יותר מחצי שנה מתום סיום הטיפול, על מנת לאתר או לזהות פגיעה קוגניטיבית". אחת הדרישות המרכזיות בעצומה זו היא ביצוע בדיקות מקיפות לפני הטיפול ואחריו כדי לאתר תופעות לוואי מבעוד מועד ולמנוע מצב של נזקים חמורים או בלתי הפיכים.
טריקת דלת מכאיבה
ת' מספרת כי הפסיכיאטר והצוות שביצעו את הטיפול בה, ידעו שהיא עוזבת אותם במצב של טראומה, עם תלונה על פגיעה קוגניטיבית, ובכל זאת לא נערך שום מעקב אחר מצבה הגופני, הרגשי או הקוגניטיבי. "אם מישהו מהם טורח לעשות סטטיסטיקות, לא אתפלא אם אני נחשבת למקרה הצלחה", היא אומרת.
"היום אני יודעת שהפרוטוקול לא מחייב מעקב לאחר הטיפול, כך שלמיטב הבנתי, לא הייתי מקרה חריג. הפרוטוקול בארץ גם לא מחייב לבצע בדיקות קוגניטיביות מקיפות לפני הטיפול. בהיעדר מדדים אובייקטיביים, כולל טכנולוגיות קיימות של דימות מוחי למשל, זו המילה של הפסיכיאטר מול המילה של המטופל, ודרכו של עולם היא להאמין לרופאים ולא ל'משוגעים'".
ת' עצמה עוסקת בשנתיים האחרונות במחקר מקיף על נזעי חשמל ונמצאת בקשר עם חלק ממובילי המאבק בעולם - מטופלים לשעבר ואנשי מקצועות טיפוליים, שחלקם דורשים להוציא את הטיפול מהחוק. לדבריה, "כולם מסכימים על כך שיש צורך ברגולציה, שלא קיימת כיום". לקמפיין שאותו ת' מתכננת יקראו "הפסקת חשמל", ובימים אלה היא מקימה גם אתר בעברית שירכז את כל המחקר מבוסס הראיות בתחום, כולל ההתקדמות המשפטית.
המטופלים חותמים על טופס הסכמה בטרם ביצוע הטיפול.
"נכון. אבל לא כל תופעות הלוואי האפשריות נכללות בטופס ההסכמה מדעת. לפני שנה נאלצה סומאטיקס - מהחברות המייצרות את המכשור שבאמצעותו מתבצע הטיפול - לפרסם את רשימת תופעות הלוואי. הנה כמה מהן שלא מוזכרות: פגיעה מוטורית, תוקפנות, סיבוכי לב, שבץ, נזק מוחי, דלקת ריאות, תרדמת (קומה) וגולת הכותרת - התופעות שהטיפול אמור למנוע, כלומר החרפה של סימפטומים פסיכיאטריים כגון מאניה, היפומאניה, דיכאון, פסיכוזה ועלייה בסיכון לאובדנות".
"התמכרה לטיפול", השחקנית קרי פישר // צילום: איי.פי
ועדיין, מנגד, יש מטופלים רבים שטוענים שהטיפול הציל את חייהם.
"חלקם גם מספרים שהנזק הקוגניטיבי שנגרם להם משמעותי, אבל משתלם. למשל, השחקנית קרי פישר, כוכבת 'מלחמת הכוכבים', התמכרה לטיפול וגם כתבה על זה ספר. היא הפכה לפרזנטורית של הטיפול אבל הודתה שאחת הסיבות לכתיבת הספר היתה הפגיעה המשמעותית בזיכרון והרצון שלה לתעד את חייה".
מה עוד גילית במהלך הפעילות שלך בתחום?
"כאקטיביסטית אני נחשפת לאינספור סיפורים, בשיחות אישיות ובקבוצות תמיכה של מטופלים לשעבר. כמעט אצל כולם, בדומה לסיפור שלי, לא היה פסיכיאטר שהתייחס בכובד ראש לתלונות שלהם על תופעות לוואי. הם חוו טריקת דלת מכאיבה, ללא שום מענה שיקומי. אף אחד מהם לא הוזהר לגבי תופעות הלוואי במלואן, ורובם חוו את התחושה הנוראית, שבה המטפל הופך עיוור לדיווחים שלהם ותולה את האשמה במחלה עצמה.
"אף שהפסיכיאטרים מנסים לנפץ את הסטיגמה סביב הטיפול, בטענה שהוא נעשה בהרדמה ובמתן מרפי שרירים - דווקא בגלל החומרים האלה, שמעלים את סף הפרכוס, יש לעיתים צורך במתח חשמלי גבוה, כמעט עד פי שלושה ממה שהיה מקובל בעבר. מעבר לכך, מכיוון שהפרוצדורה כוללת כל כך הרבה משתנים ומשתנה ממרכז רפואי אחד לאחר, לפסיכיאטרים קשה מאוד לבצע מחקר מהימן כדי להעריך אותה. וכמו שהם לא יודעים איך מנגנון הטיפול עובד, באותה המידה הם גם לא יודעים לנבא נזקים או למנוע אותם".
פ' (48), תושב הצפון, נשוי בשנית ואב לשלושה, הוא בעל עסק מצליח בתחום האירוח והמלונאות. בעבר סבל מדיכאון חריף, טופל בתרופות והפך עמיד לטיפול תרופתי. "ההתקף הראשון היה ב־1997. קיבלתי אפקסור במשך חצי שנה, חזרתי לעצמי והיה בסדר", הוא מספר, "בהתקף השני, ב־2006, חטפתי התקף חזק מאוד, הורידו אותי מהאפקסור והתנסיתי במגוון טיפולים. בשלב מסוים הם הפסיקו להשפיע והרגשתי נורא".
הכוח להילחם נגמר
לפני 12 שנים קיבל טיפול בנזעי חשמל, ובסוף סדרה של 12 טיפולים החליט להפסיק. "ברחתי משם כמו מאש", הוא אומר, "אילו יכולתי לחזור אחורה בזמן, לא הייתי חותם על טופס ההסכמה. הרגשתי רע יותר. המצב שלי החריף, התחילו לי בחילות מטורפות ששיגעו את הגוף שלי. ככל שהזמן עבר, כך הרגשתי שמבנה האישיות שלי משתנה, שאני הופך אדיש ואיטי. בשלב מסוים ראיתי שאני חייב להתנהל עם רשימות כדי להצליח לזכור או להבין מה אני עושה. לקוחות נפגעו מאוד מההתנהלות שלי. אשתי עזבה אותי. דיכאון הוא מחלה הרסנית, אתה מאבד הכל. לא יכולתי לתפקד כאבא, כבעל, המצב הכלכלי היה רע, העומס על הגרושה היה קשה מנשוא".
היום חזרת לאפקסור. ייתכן שהטיפול בנזעי חשמל דווקא עזר?
"הפוך. הטיפול לא השפיע, עובדה שלאחריו ניסינו עוד תרופות. עבר זמן עד שהגעתי לאותו פרופסור שקיבל החלטה להחזיר אותי לטיפול הראשון, במינון גבוה יותר. זה מה שעזר לי. מעבר לכך, מאז ועד היום, 12 שנים אחרי, אני חייב לרשום מייד כל דבר שקורה, אחרת אני שוכח. לצד זה, יש לי פגיעה קשה בריכוז ובקשב, וכל תהליך למידה מלווה במאמץ עצום".
היית מודע לתופעות הלוואי האפשריות של הטיפול?
"מי שנמצא בדיכאון חריף מוכן לעשות הכל,ויחתום בקלות על כל דבר שיוציא אותו מהסיוט הבלתי נסבל הזה. רק שהמחיר של הטיפול עלול להיות הרסני. למזלי, יצאתי בזול. שיקמתי את עצמי, ואני במצב תפקודי טוב. בסופו של דבר נדרשה לי לא מעט אמונה כדי לצאת מהמצב. האמנתי שחייבת להיות דרך לחזור לעצמי, ולמדתי להודות על מה שיש לי בחיים".
גם אבי, (47), מספר על פגיעה קשה בזיכרון בעקבות טיפול אחד בנזעי חשמל. בגיל 30 הוגדר כחולה בדיכאון, על רקע הפרעת אישיות גבולית. לדבריו, ב־2013 נטל טיפול תרופתי שהצליח, אבל לא לזמן רב. "חשבתי שאני על הגל, היה לי עסק של מאפיות, חשבתי שאני יוצא מהמשבר, אבל אחרי כמה חודשים הדיכאון חזר. נפלתי למשכב והפסקתי לתפקד".
מי המליץ לך על הטיפול בנזעי חשמל?
"ביקשתי מיוזמתי לעבור אותו. שמעתי שזה עזר להרבה אנשים, ורציתי למצוא פתרון מהיר. קראתי שזה יכול לפגוע בזיכרון, אבל לא האמנתי לזה. ב־2014 נכנסתי לאשפוז יום במוסד בצפון, שם עברתי את הטיפול. התעוררתי מההרדמה במצב פיזי קשה. הרגשתי שעשיתי משהו נוראי לגוף שלי וביקשתי להפסיק. בערך שבועיים לאחר מכן, בזמן שהייתי אצל חבר בתל אביב, אחי ביקש ממני להקפיץ אליו משהו לחולון. אני זוכר שהייתי המום כי לא זכרתי מהו הכיוון הכללי. האנגלית שלי אף פעם לא היתה ברמה ממש טובה, אבל גם המעט שידעתי פשוט נמחק. אם בעתיד יתאפשר לי לנסוע לחו"ל, אין סיכוי שאוכל לתקשר".
כל זה קרה רק מטיפול אחד?
"חד־משמעית כן. בעבר הייתי אחד כזה שמסתובב בכל הארץ, הכרתי את כל הכבישים והמסלולים, הייתי ווייז מהלך, חוש ההתמצאות במרחב היה גבוה מאוד. בעיקר היתה לי תחושת עצמאות. היום אני בן אדם תלוי. אם אני צריך להגיע למקומות חדשים, אני זקוק לליווי פיזי של עוד אדם. אני לא יכול להגיע לשום מקום חדש לבד. בעבר הייתי נוסע בכל שבוע לבית של אמי, מנתניה לראשון לציון. היום גם עם הווייז קשה לי ואני הולך לאיבוד".
דיווחת על תופעות הלוואי האלה?
"כן. הרופאים לא חושבים שזה קשור בנזעי חשמל, אלא במחלה שלי. מה שמכעיס הוא שאם בעבר הצלחתי לנהל את העסקים שלי גם כשהייתי בדיכאון - בקושי רב, אבל הצלחתי - היום אני בכלל לא זוכר איך עושים את כל הדברים האלה. אין לי יכולת להילחם על מציאת פתרון למצב. אין לי ברירה אלא להשלים עם זה שאין דרך חזרה ושהנזק כבר נעשה".
"המשפחה הצילה אותי"
עבור מאיה (מאיקה) פרר, 39, שפית ובעלת עסק מצליח לקייטרינג, ציירת ופסלת, נזעי החשמל הם טראומה של ממש. "הייתי ילדת טבע, וכל מה שרציתי היה לרוץ בשדות וליצור", היא מספרת, "כשעליתי לכיתה א', המסגרת, הלוח והמחברות כיבו אותי. הרגשתי כלואה, הפסקתי לתקשר עם הסביבה. הוגדרתי כדיכאונית, סבלתי מהפרעה טורדנית־כפייתית ומירידה במשקל. מהר מאוד הגעתי לפתחה של הפסיכיאטריה. ניסיתי כל טיפול תרופתי אפשרי בכמויות שיכלו להרוג אותי, וסבלתי מתופעות לוואי שפגעו בתפקוד שלי. מעבר לכך שהייתי מעורפלת, סבלתי מחולשת שרירים ואיבדתי תאבון, מה שתרם עוד יותר לירידה במשקל".
"חשוב שאנשים שסובלים מבעיות נפשיות לא יתביישו". מאיה פרר // צילום: אפרת אשל (צולם ב"חווה של דני" במושב סתריה)
היא ילידת מושב מנוף בגליל המערבי, בת למהנדס טקסטיל ולאמנית שעלו מדרום אפריקה. "חשוב לי שאנשים שסובלים מבעיות נפשיות לא יתביישו. הם לא אשמים במצבם והם ראויים למטפלים מסורים ורגישים, שיקשיבו להם. חשוב לי שהם יידעו שהם לא לבד במערכה.
"לפני ארבע שנים היתה לי אפיזודה של דיכאון והתאשפזתי. הוצע לי הטיפול בנזעי חשמל. אני לא יודעת אם זה עזר לי לצאת מהדיכאון, אבל אני יכולה לומר בוודאות שהטראומה הפיזית היתה נוראית. אומרים שהטיפול לא גורם לסבל, אבל זה פשוט לא נכון. כבר כשמתעוררים מרגישים את הטראומה הגופנית. אני זוכרת את עצמי על כיסא גלגלים, עם כאב ראש שהוא כאב תופת. את מרגישה שהגוף שלך פשוט חושמל, זו תחושה נוראית. עד היום יש לי פגיעה קוגניטיבית, איבדתי חלקים שלמים מהחיים שלי. קרה לי לא אחת שפגשתי אנשים שהכירו אותי, והם התאכזבו לגלות שאני פשוט לא יודעת מי הם, לא זוכרת אותם.
את בטוחה שהפגיעה בזיכרון קשורה בטיפול?
"כן. מדובר בפגיעה מתמשכת שהתחילה אחרי הטיפול, ואני סובלת ממנה עד היום. לא התלוננתי, כשיוצאים מבית החולים אחרי חוויה כזו, הדבר האחרון שיש לך אנרגיה לעשות זה להילחם, והאמת, גם לא חשבתי שמישהו יקשיב לי.
"אני לא רוצה שישתמע שאני נגד תחום הפסיכיאטריה. אני אישית מצאתי בסוף את הפסיכיאטרית שעזרה לי לצאת מהמצב שבו הייתי והורידה אותי כמעט באופן מוחלט מהטיפול התרופתי. רק שהיא היתה אחת מעשרות שפגשתי במהלך חיי. הכי חשוב שאני פה עכשיו, חיה ומאושרת, נשואה באושר ומממשת את עצמי. ללא המשפחה שלי, לא הייתי יושבת איתך כאן היום. לא הייתי יכולה לעבור את המסע הזה בלי התמיכה שלהם. אני מתקשה לדמיין מה זה אומר עבור אחרים לעבור את זה ללא תמיכה".
בורחים מסימני השאלה
הפסיכיאטר הוותיק ד"ר פיטר ברגין, תושב מדינת ניו יורק, הוא מהמתנגדים המובילים לטיפול בנזעי חשמל. ברגין הקים אתר שמרכז ומעדכן יותר מ־150 מחקרים ומסמכים מדעיים שעוסקים בפרוצדורה ובהשלכותיה, וטוען כי יש לאסור את הטיפול מכיוון שהוא בהכרח גורם לנזק מוחי, שבחלק מהמקרים הוא בלתי הפיך.
"התהליך גורם להתקף אפילפטי, לעיתים חזק יותר מהגראנד מאל (התקף טוני קלוני, המיוחס לחולי אפילפסיה ומתבטא באובדן הכרה פתאומי), לתרדמת זמנית ולעיתים קרובות גם להשטחת גלי המוח - סימן מקדים למוות מוחי", הוא אומר, "הנזק לזיכרון הוא אוניברסלי ולעיתים בלתי הפיך, ויש גם פגיעות מתמשכות בתפקוד הקוגניטיבי, כמו קשיים בריכוז וקשיים בלמידת חומר חדש".
בסקירת מאמר מחקרי מ־2012, שהראה באמצעות דימות מוחי במטופלים בנזעי חשמל עדות ל"שינוי בארכיטקטורה התפקודית של המוח", הסביר ד"ר ברגין כי מדובר בעדות להפחתת הפעילות של אותו אזור עצבי המחבר את האונות הקדמיות אל שאר חלקי המוח - "אותו החלק החושב, המהרהר, היצירתי, שעסוק בתובנות ובאהבה". לטענתו, ירידה בקשרים המחברים את האונות הקדמיות מרמזת על כך שנזעי חשמל דומים בהשפעתם, גם אם ברמה מופחתת, ללובוטומיה כירורגית (טיפול שניתן לפגועי נפש והוצא לבסוף אל מחוץ לחוק, ומטרתו הרס רקמת האונות הקדמיות או ניתוקן זו מזו).
גם ד"ר רוחמה מרטון, פסיכיאטרית ותיקה שעבדה שנים רבות בשירות הציבורי ולימים ייסדה את ארגון רופאים לזכויות אדם ועמדה בראשו במשך 30 שנה, הדגישה את משמעות אפקט הטיפול בנזעי חשמל. "נזעי חשמל לא שונים בהרבה מלובוטומיה", היא אומרת, "בשתי השיטות המטרה היא זהה: לבודד את האדם מהאישיות שלו. הרפואה המודרנית מצאה דרך מתוחכמת לכבול את פגוע הנפש. במקום לכבול אותו בשלשלאות ובין קירות, הטיפול בנזעי חשמל מבודד אותו מהאינדיבידואליות שלו. הוא מתרחק מעצמו, לטוב ולרע, כלוא מחוץ לבעיה, אבל גם מחוץ לפתרון עצמו".
כמו כן, מדגישה מרטון שלפסיכיאטריה אין אלטרנטיבה לטיפול בנזעי חשמל: "לפסיכיאטרים לא פשוט להיות בעמדה שהם צריכים להציב סימני שאלה סביב נזעי חשמל, טיפול שהפסיכיאטריה נתלית בו. הרי אם התרופות לא עוזרות, אין להם פתרונות אחרים. יש כאן עמדת כוח מקצועית, שרבים ירצו להגן עליה בחירוף נפש".
הנוירולוג האמריקני ד"ר ג'ון פרידברג עמד בתוקף על כך שפגיעה בזיכרון אינה תופעת לוואי של הטיפול בנזעי חשמל, אלא אפקט מרכזי שלו. ב־2001, כשהעיד באסיפת ועדת בריאות הנפש בניו יורק בעניין מקצה השיפורים שעברה הפרוצדורה, טען כי "אין שום דרך לעקוף את הנזק שנעשה בטיפול בנזעי חשמל. עוצמת האנרגיה המועברת למוח שווה לאנרגיה שנדרשת כדי להדליק נורה של 100 וולט לשנייה אחת, או לזריקה של חפץ במשקל 30 קילוגרמים ממרחק של 30 סנטימטר על הראש".
הפסיכולוג האנגלי פרופ' ג'ון ריד, בעל ותק של קרוב ל־20 שנה במינהל שירותי בריאות הנפש בבריטניה ובארה"ב, טען: "בשנות ה־40 הצדיקו את הפגיעה המוחית בזיכרון על מנת להקל על המטופל, אלא שבהמשך הפסיקו לדבר על כך במונחים האלה". טענה נוספת שלו היא שברמה המחקרית "אין מחקר מבוקר אחד שהראה שהטיפול בנזעי חשמל אפקטיבי יותר מפלסבו (הרדמה בלבד) מעבר לשבועות הראשונים שלאחר הטיפול. הסטטיסטיקה מראה ששליש מהמטופלים חווים הקלה זמנית, שתחלוף לאחר כמה שבועות".
בד בבד, טוען פרופ' ריד כי "קרוב לשליש יחוו אובדן זיכרון מתמשך כתוצאה מהנזק המוחי". הוא מוסיף כי בזמן שבממסד הפסיכיאטרי נטען שהטיפול מונע סיכון להתאבדות - "טענה זו נשענת על עדויות אנקדוטליות שאינן מקשה אחת".
"התועלת גבוהה מהמחיר"
לצד העדויות הקשות, נראה שרוב הממסד הפסיכיאטרי מכיר ביעילות, בבטיחות ובחשיבות של הטיפול הוותיק. בין אלו שהיו עדים מתוקף ניסיונם הרפואי להיותו קריטי במצבים נפשיים קשים נמנה ד"ר משה איסרלס, מנהל השירות לטיפול בדיכאון עמיד (דיכאון כרוני, קשה, שהמטופלים במסגרתו לא מגיבים לטיפול התרופתי) ובגירוי מוחי במחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי הדסה, מטפל בנזעי חשמל משנת 2003. לדבריו, במהלך השנים ראה לא מעט מקרים שבהם הטיפול הציל מהתאבדות, הפיג דיכאון ומנע התקפים פסיכוטיים קשים.
"יש המון אנשים שסובלים מדיכאון ומסכיזופרניה שהטיפול התרופתי פשוט לא עוזר להם, ולעיתים אף מזיק", הוא אומר, "כשאני מתרשם שהמקור לבעיה הוא ביולוגי ושהמטופל עמיד לתרופות, טיפול בנזעי חשמל הוא פעמים רבות האופציה הטובה ביותר. הטיפול נעשה בהרדמה מלאה, מלוּוה במרפי שרירים, ואורך כעשר דקות בלבד, כך שהמטופל לא חוֹוה שום סבל במהלכו. בניגוד לתרופות, ההשפעה כאן מהירה.
"יש לי לא מעט סיפורי הצלחה. למשל, מטופל שסבל מהפרעה דו־קוטבית, וההתקפים המאניים שלו היו קיצוניים מאוד. הוא קיבל את כל התרופות האפשריות, כולל ליתיום, שזו תרופה חזקה מאוד שניתנת בעת התקפים מאניים כמייצבת מצב רוח, רק ששום דבר לא עזר לו, והוא נאלץ לעבור גם השתלת כליה בגלל תופעות הלוואי של התרופות. לבסוף הוא קיבל קורס אחד של נזעי חשמל, כלומר סדרה של 12 טיפולים, ונכנס להפוגה של קרוב לשני עשורים, ולמיטב ידיעתי גם הפסיק לקבל טיפול תרופתי. שנים לאחר מכן הוא עבר עוד התקף מאניה, קיבל שוב נזעי חשמל, ונכנס שוב להפוגה מתמשכת".
ד"ר איסרלס מספר על מקרה נוסף, קשה מאוד, של מטופל בן 50 שקיבל תרופה לסכיזופרניה. "בשל תופעות לוואי קשה במיוחד שכללו פגיעה משמעותית בייצור כדוריות הדם הלבנות והשמנה חמורה, הוא אושפז בטיפול נמרץ", הוא מספר, "כשהפסיק הטיפול התרופתי, הוא נכנס למצב קטטוני (קיפאון מוטורי עם חוסר תגובה לסביבה). כבר חשבנו שהוא לא ייצא חי מבית החולים. כמוצא אחרון הוחלט לבצע נזעי חשמל בטיפול הנמרץ, ולשמחתנו הוא יצא מבית החולים על רגליו.
"בשיקולים של עלות־תועלת, התועלת גבוהה בהרבה מהמחיר. הטיפול הזה מוציא אנשים מדיכאון, מחזיר אותם לתפקוד ויכול לשחרר את המטופלים ממינונים גבוהים של תרופות. בין 60 ל־70 אחוזים מהמטופלים ייצאו מהדיכאון ויחזרו לתפקד. כאמור, זה משתנה ממטופל למטופל".
כמה מהמטופלים מקבלים טיפול תחזוקה?
"קרוב למחצית מהם נזקקים לטיפולי תחזוקה, כי אין ריפוי מוחלט. טיפול תחזוקה יכול להתבצע בתדירות דו־שבועית או אחת לחודש".
יש מטופלים שטוענים שהטיפול פגע משמעותית בזיכרון שלהם.
"נתקלתי בפגיעות בזיכרון, אבל לא בפגיעות שהתרשמתי שהן משמעותיות או בלתי הפיכות. על פי הספרות המקצועית, נזקים שנשארים לאורך זמן ופוגעים משמעותית בתפקוד או באיכות החיים הם נדירים. במקרים מסוימים, גם אם הטיפול פוגע חלקית בקוגניציה, הוא יכול בו בזמן גם לשפר אותה משמעותית, דרך ההשפעה החיובית על תסמיני הדיכאון. יכולים להיות שרידים של בעיה קוגניטיבית, אבל המטופל עדיין יהיה במצב קוגניטיבי טוב יותר אחרי נזעי חשמל, כי הדיכאון טופל.
"אם היה אפשר לעשות מחקר, שבו לוקחים אנשים שיש להם גל ראשון של דיכאון ביולוגי בינוני עד חמור ולא קיבלו טיפול תרופתי, והיו נותנים לחלקם תרופות ולחלקם האחר נזעי חשמל, לא הייתי מופתע אם נזעי החשמל היו יותר אפקטיביים, גם לטווח הארוך. דיכאון הוא מחלה כרונית שנוטה לחזור. אנחנו מקבלים אנשים שהמוח שלהם השתנה מהתרופות, וייתכן שחלקם הפכו עמידים לתרופות. הסיכוי שקורס אחד של נזעי חשמל יחזיק אותם לנצח הוא נמוך. לכן יש שתי אופציות: או להמשיך בתרופות בשילובים שונים, או לבצע נזעי חשמל ולהמשיך בטיפול תחזוקה".
תגובת משרד הבריאות:
"למשרד הבריאות אין נתונים מדויקים על מספר מקבלי הטיפול בנזעי חשמל. באופן כללי אפשר לומר כי הטיפול בנזעי חשמל הוא אחד הטיפולים היעילים והבטוחים, שמסיבות היסטוריות ותרבותיות נושא דימוי שלילי וסובל מיחסי ציבור גרועים ללא הצדקה עניינית. כתוצאה מכך נפגעת הנגישות של הטיפול לאלו הזקוקים לו, לעיתים כחלופה אחרונה ומצילת חיים. ההתוויות לטיפול בנזעי חשמל הן מגוונות וכוללות הפרעות מצב רוח (דיכאון ומאניה), מצבים קטטוניים ומצבים פסיכוטיים אחרים, העמידים לטיפולים תרופתיים. טיפול בנזעי חשמל יכול להיות יעיל גם במצבים של מחלת פרקינסון ואפילפסיה עמידות לטיפול.
"באשר למעקב אחת תופעות הלוואי - בנוהל משרד הבריאות מומלץ על הערכה קוגניטיבית טרם הטיפול. במהלך הטיפול ולאחריו אפשר לבצע הערכות חוזרות בהתאם לצורך הקליני.
"טופס ההסכמה מדעת אינו ממצה את תהליך ההסכמה מדעת, שמתרחש בין המטפל למטופל כתנאי לטיפול. כמו בכל טיפול, יש להבחין בין העמדה הזהירה שלפיה מנוסחות אזהרות יצרן (בפרט בארה"ב), שמטרתה הגנה משפטית על החברה, לבין העמדה הקלינית, שמטרתה לאפשר למטופל הסובל ממחלה קשה לשקול הסכמה מדעת לטיפול. תפקידו של הרופא הוא להסביר למטופל את פוטנציאל הנזק מול פוטנציאל התועלת, תוך התייחסות לתופעות הלוואי.
"בעבר הטיפול היה כרוך בפגיעה משמעותית בזיכרון, אולם בעשורים האחרונים חלו שיפורים טכנולוגיים, שצמצמו את פוטנציאל הפגיעה. כיום שכיחות הפגיעה בזיכרון נמוכה, והיא לרוב זמנית והפיכה. לעיתים, בהתאם לחומרת המצב הנפשי, המטופל בוחר להמשיך בטיפול למרות הפגיעה הקלה בזיכרון, שצפויה לחלוף - תוך הפעלת מערכת שיקולים מושכלת ועניינית של התועלת הטיפולית אל מול תופעות הלוואי. לבסוף יש לזכור שגם לחלופות התרופתיות יש לא מעט תופעות לוואי, שעלולות להיות קשות מאלה של הטיפול בנזעי חשמל.
"הוכח במחקרים כי הטיפול בחשמל אינו גורם נזק כלשהו לרקמת המוח (לרבות נזק מיקרוסקופי), גם באנשים שקיבלו מאות טיפולים לאורך חייהם. הטענות שהטיפול פוגע ברקמת המוח הן חלק מיחסי הציבור השליליים שדבקו בטיפול".
תגובת איגוד הפסיכיאטריה בישראל:
"ראשית יש לציין כי בשל הסטיגמה נגד הטיפול בנזעי חשמל, יש פציינטים הסובלים מדיכאון קשה ואובדנות, שנמנעים לקבל טיפול מציל חיים זה. לפעמים תוצאות ההימנעות טרגיות. טיפול בנזעי חשמל חשוב ביותר, ומבוצע על פי נהלי משרד הבריאות ובהתאם למקובל בעולם המערבי. ההחלטה לגבי בדיקת התפקודים הקוגניטיביים טרם תחילת הטיפול מבוצעת לפי שיקול דעת הרופא המטפל, לפי מצבו של המטופל ויכולתו לשתף פעולה בבדיקה מורכבת זו. כמו כן, תהליך ההכנה ומתן אישור לביצוע הטיפול הוא מורכב, וכולל בדיקות מעבדה, בדיקה נוירולוגית, בדיקה על ידי רופא פנימאי, רופא מרדים, שיחה מקדימה עם המטופל עצמו ואו בני משפחתו, וכן מעורבות של מנהל המחלקה, ביה"ח או סגנו בקבלת ההחלטה על ביצוע הטיפול ואישורם לכך, וכן על פי סטנדרטיזציה ברורה וסדורה. יתר על כן, הטיפול מבוצע בישראל ובעולם אך ורק בעקבות הוכחת יעילותו על ידי מחקרים קליניים מהימנים.
באשר לרגולציה - הטיפול בנזעי חשמל אושר על ידי ה־FDA וההתוויה בישראל זהה לזו שבארה"ב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו