קית' לנגפורד הוא אחד הסקוררים הגדולים בתולדות הכדורסל האירופאי. מאז שנוסד ב-2004 פרס אלפונסו פורד למלך הסלים של העונה הסדירה ביורוליג, הצלף האמריקני הוא אחד משני היחידים שזכו פעמיים בתואר (השני הוא איגור רקוצ'ביץ').
במהלך הקריירה הוא זכה ביורוצ'לנג, נבחר לשחקן המצטיין של הפיינל פור, ואסף אליפויות ביוון, באיטליה, בישראל ובליגה האדריאטית וגם נכנס להיכל התהילה של ליגת ה-VTB. רגע לפני שהכוכב בן ה-36 פוגש עם א.א.ק אתונה את הפועל ירושלים, הוא התפנה לסכם קריירה ארוכה בראיון מיוחד ל"ישראל היום".
באיזו מדינה הכי נהנית?
"עד 2018 ישראל היתה המועדפת שלי, שם נהניתי הכי הרבה בחיים שלי. אם היית שואל לפני אתונה הייתי עונה ישראל, אבל כעת גם אתונה".
והקבוצה?
"ההצלחה הגדולה שלי בקריירה היתה במילאנו, מבחינה קבוצתית ואישית".
מה הרגע הגדול בקריירה שלך?
"יש כמה רגעים. הראשון מבחינה אישית זו העונה המדהימה במילאנו, השני היה להוביל את היורוליג בנקודות כשהייתי בקאזאן".
קית' לנגפורד. זוכר לטובה את התקופה ביד אליהו // צילום: אלן שיבר
הרגע המאכזב בקריירה שלך?
"ההפסד באואקה לפנאתינייקוס עם מכבי ת"א במשחק החמישי ברבע גמר היורוליג ב-2012. זכינו באליפות ישראל, גביע, ליגה אדריאטית והיינו רחוקים רק משחק אחד מפיינל פור".
הזיכרון הכי טוב שלך מהתקופה במכבי ת"א?
"החברים לקבוצה כמו שון ג'יימס, דיוויד בלו, ריצ'ארד הנדריקס וכו' הרכיבו חדר הלבשה בלתי ייאמן, שהיה הכי מצחיק בקריירה שלי".
ומה לגבי התקופה הקצרה בראשל"צ?
"הייתי שם רק כמה חודשים, אבל זה מה שהייתי צריך באותו זמן. בלי התקופה הזו לא הייתי חוזר ליורוליג וחותם בפנאתינייקוס. אני אסיר תודה על ההזדמנות שהם נתנו לי".
ב־2007 שיחקת שני משחקים בסן אנטוניו עם כוכבי ענק כמו טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר. איך זה היה?
"קשה מאוד להתאמן ברמה גבוהה כל כך. זה דורש הרבה לשחק עם חבר'ה כאלה ועשיתי כמיטב יכולתי. זה כבוד לשחק שם, משהו שאספר עליו לילדים ולנכדים שלי".
ב־2017 שיחקת בסין כמה חודשים
"תקופה שלא היתה מספיק טובה. הייתי פצוע, עברתי ניתוח בברך וחזרתי ממנו מוקדם מדי, כך שבאופן כללי החוויה שלי שם הייתה קצת שלילית וזה לא המקום המועדף עליי, אבל אלו היו רק כמה חודשים".
קית' לנגפורד מול פלדין. חייב הרבכה לייבגני פשוטין // צילום: אלן שיבר
חמשת השחקנים הכי טובים ששיחקת איתם?
"ניק קלאת'ס (פנאתינייקוס) אחד הקשוחים ששיחקתי איתם אי פעם; קינו קולום (קאזאן) סופר מוכשר; אלסנדרו ג'נטילה (מילאנו) יכול לשחק באן.בי.אי בזכות הכישרון שלו והוא אחד המועדפים עליי; עם דווין סמית' (מכבי ת"א) היה כיף לשחק לצדו ולהתחרות נגדו ואחרון ריצ'רד הנדריקס (מכבי ת"א)".
המאמן שהכי השפיע עליך?
"יבגני פשוטין שאימן אותי בקאזאן. הוא עזר לי לעשות צעד קדימה מבחינת מנטליות וסייע לי לשפר את המשחק. היה לו ניסיון רב ואני חייב לו הרבה".
אתה כבר בן 36, עד מתי תרצה להמשיך ולשחק?
"יש לי מחשבה בראש על גיל מסוים. אני רוצה לנהל את עצמי טוב ואם אצליח לעמוד ביעד הזה והכל ילך כמתוכנן אמשיך כמה שאוכל. זה גם תלוי בקבוצות ובדברים מסביב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
