מעט מאוד מוזיקאים בתולדות המוזיקה הפופולרית המוקלטת יכולים לנכס לעצמם את התואר "חלוץ". אלה ששמם הוא חלק בלתי נפרד ביצירת סגנון חדש ומובחן, שתרומתם לז'אנר החדש היא מכרעת, שבלעדיהם העולם היה נשמע ככל הנראה אחרת, תרתי משמע.
גרשון קינגסלי, שהלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 97, הוא אחד כזה, ומן הראוי ששמו היה שגור בפי הרבה יותר חובבי מוזיקה, בארץ ובכלל, המתגאים ומוקירים את פועלו ותרומתו למוזיקה האלקטרונית.
קינגסלי נולד ב-1922 בגרמניה, בן למשפחה יהודית, כפי שמעיד שמו התנ"כי. בגיל 15, נוכח אימת השלטון הנאצי בארצו החליט לעלות לפלשתינה דאז והשתקע בקיבוץ עין חרוד. במהלך שהותו בת שמונה השנים בארץ המשיך את לימודי המוזיקה שלו ובשנת 1946 עבר לניו יורק כדי לעסוק במוזיקה באופן מקצועי.
במרוצת השנים חקר קינגסלי את היכולת לעשות שימוש במעגלים חשמליים, בגלי קול ובחידושים מרתקים בתחום האלקטרוניקה השימושית - לטובת המוזיקה הפופולרית. במקביל אליו פעל האמריקני רוברט מוג, ויחד ולחוד אחראים השניים להמצאה ששינתה את פני המוזיקה, החל מהמחצית השנייה של המאה הקודמת, כשהציגו לעולם את הסינתיסייזר. היכולת לתרגם תדרים חשמליים ליצירת צלילים עליהם ניתן לשלוט באמצעות קלידים, המחקים את סולמות הפסנתר האקוסטי הישן והטוב, אפשרו ל"יצור" החדש לקחת חלק פעיל ככלי נגינה לצד כלים קונבנציונליים.
כעשרים שנה לאחר הגעתו לארה"ב, הקליט קינגסלי את אלבומו "The In Sound from Way Out", בשיתוף פעולה עם המוזיקאי הצרפתי ז'אן ז'אק פרי. האלבום הפך להצלחה מסחרית מידית, ועל אף השנים הרבות שחלפו מאז צאתו הוא עדיין נשמע רענן ומלא הומור גם היום.
שלוש שנים מאוחר יותר ראה אור האלבום "Music to Moog By" בו עשה קינגסלי שימוש נרחב בהמצאה של חברו רוברט מוג, ובו הוקלטה הגרסה המקורית ליצירה "פופקורן", שהפכה על גרסאותיה השונות לאחד הקטעים האינסטרומנטליים המצליחים בתולדות המוזיקה המוקלטת. לימים יספר קינגסלי כי הרווחים על השמעת היצירה הזו לבדה אפשרו לו את הרווחה הכלכלית ליצור ולהתעמק בפרויקטים נוספים.
אך לא תמיד כיבדו את זכויותיו ולא אחת נאלץ לתבוע את התמלוגים המגיעים לו בגין שימוש מאסיבי ביצירותיו. בשיחה שניהלתי איתו לפני מספר שנים, סיפר לי על אחד המקרים הללו: במהלך ביקור משפחתי פרטי בדיסנילנד, גילה להפתעתו הגדולה כי הקטע "Baroque Hoedown" הושמע בחוצות הפארק במהלך תהלוכת הדמויות המפורסמות של האולפנים. כששאל את אחד הסדרנים בתמימות האם זו הפעם הראשונה בו מושמע הקטע התגלה לו שהפארק עושה שימוש ביצירה כמה פעמים ביום, שנים רבות אחורה. קינגסלי ביקש לברר את העניין מול המפעילים וכשנענה באדישות נאלץ לתבוע את דיסני. בסיום המשפט נכנעה חברת הענק כשהיא מחויבת לשלם ליוצר סכום כסף לא מבוטל, גם על השימוש האסור בדיעבד.
קטעים רבים אותם הלחין קינגסלי שימשו בשנות ה-70 וה-80 בישראל כפתיחים מיתולוגיים של תוכניות רבות, ברדיו ובטלוויזיה. במיוחד היה אהוב כנראה על אנשי הטלוויזיה הלימודית דאז, שעשו שימוש נרחב בקטעים מאלבומיו. קינגסלי עצמו לא היה מודע לכך וכרגיל, לא זכה לראות מכך תמלוגים, אך העובדה שהיצירות שלו כל כך מפורסמות ומוכרות לכל מי שגדל בשנים הללו בישראל דווקא שמחה אותו.
במהלך שיחת הטלפון הארוכה שלנו, כשהיה כבר בן יותר מ-90, התגלה קינגסלי כאדם סקרן, צלול וערני, שהמשיך ליצור ולהלחין גם בגילו המופלג. בריאיון הוא התגאה ביכולת העבודה שלו על תוכנות מחשב מתקדמות ודיווח על שימוש מוגבר בשירותי הסטרימינג עליהם היה מנוי, כמו Hulu ואפל מיוזיק.
מתברר שהסקרנות והחיפוש אחרי חידושים אפיינו את קינגסלי כל ימי חייו. הוא אף זכר לא מעט עברית משנותיו הקצרות בארץ וחלק גדול מהשיחה בחר לענות בשפת הקודש. במהלך הקריירה הארוכה שלו הרגיש תמיד חיבור לעולם הרוח היהודי. בין עבודותיו הנודעות התפרסמה היצירה "Shabbat For Today", טקס קבלת שבת מולחן ובו מככבים, איך לא, הסינטיסייזרים והמוגים.
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
2010-2019 | מסכמים עשור:
• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור
• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"
• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו